בדפוס וילנא ישנן כמה שורות קודם לכן, אך בעיון בכת"י (ניו יורק 6638 עמ' 15, וכ"ה במהדו' חדשות של עוז והדר) הן מתוך שירו של הראב"ד עצמו - מחבר הפירוש, ולא משל חותנו.
תהלותי לאל סלעי וצורי, נגינותי לצור ישעי ואורי.// אשר הפליא עשות פלא והפלא, להחזיק את כלי גדוש ומלא.
והחכמה לחכמי לב נתונה, והמדע ליודעי התבונה.// ולי אברם בנו יצחק מקורא, חונני בבת יסכה ושרה.
וזִכני היות חותן לרבן, והוא מלמד ומרדע ודרבן.// והנני כחובב בן רעואל [1], וגם הוא כשמעיה בן נתנאל [2].
אשר חוקר ומבין בספרים, והוא גדול לבעלי מחקרים.// ודורש טוב במשניות סדורות, כמו קינין ופתחי האסורות [3].
והוא יורד בעמקי התהומות, ודולה את חלי כתם וראמות.// והוא חופש במטמונים סתומות, ולו נגלות סתורות ועלומות.
בכן אודה בכנור ועלמות, לקל בורא שחקים והדומות.
[1] חמיו של משה רבינו ע"ה. במדבר י, כט.
[2] סופר דוד המלך ע"ה. דה"י א' כד, ו. לכא' כוונתו גם שהוא כינוי למשה רבינו ע"ה, כדאיתא בדברי הימים למשה רבינו (אוצר מדרשים, אייזנשטיין, עמוד 358, ילקוט שמעוני שמות רמז קסו ד"ה ויהי מקץ) וישראל קראו לו שמעיה בן נתנאל כי בימיו שמע אלהים את נאקתם. וראה גם ויקרא רבה (א, ג) רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו, אתא ר' יהושע בר נחמיה ופירש הדין קריא (ד"ה א כד) ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו' שמעיה ששמע יה תפלתו, בן נתנאל וגו' בן שנתנה לו תורה מיד ליד, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי שהיה משבטו של לוי, לפני המלך והשרים, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו.
[3] הרב בוקוולד בספר "בעלי הנפש" במהדורתו (עמ' ריג-ד), כתב כי הכוונה לספרו "בעלי הנפש" העוסק בפתחי נדה. אולם כתב הרב אריאל אפרים אהרונוב, בקובץ עץ חיים (כד עמ' תטו), כי יתכן שבא לשבחו על פירושו למס' קינים על משקל המשנה באבות (ג, יח) "קינין ופתחי נדה".
אשמח לקבלת עזרה בשורה הבאה
ולי אברם בנו יצחק מקורא, חונני בבת יסכה ושרה.
1. מה פי' תיבת "מקורא"?
2. מה פי' "חונני בבת יסכה ושרה"?
בספר עלי תמר (תרומות פ"ח ה"ג) כתב כי נראה שאשת הראב"ד היתה אשה חכמה, שכן אביה מתפאר בה חונני בבת "יסכה ושרה". נראה שהבין כי זה הוא שמה. או אולי שמה של אשתו, והיא בתה.
אך אולי כוונתו בת לשרה אמנו המכונה גם יסכה. ולמה לא הזכיר שאר האמהות?