פורום אוצר החכמה

הרבה מגדולי וצדיקי הדורות כתבו לפעמים בפירושם שמסבירים ב'דרך הלצה'.
מה הכוונה המדוייקת של 'הלצה'?

מליצה.

אפרקסתא דעניא כתב:מליצה.

האם אפשר לבאר לאדם כמוני במילים פשוטות פשוטות מה בדיוק הכוונה מליצה?

בדרך הלצה פי' בנימה של הומור, אך אם אין לך חוש לזה, לא יועיל לך שום הסבר... :)

ישבב הסופר כתב:בדרך הלצה פי' בנימה של הומור, אך אם אין לך חוש לזה, לא יועיל לך שום הסבר... :)

אין הכוונה למה שאנו קוראים היום "הלצה" (ויץ; Joke), אלא למליצה - לשון נופל על לשון, רמז של דמיון לשוני, וכיו"ב.

אפרקסתא דעניא כתב:

ישבב הסופר כתב:בדרך הלצה פי' בנימה של הומור, אך אם אין לך חוש לזה, לא יועיל לך שום הסבר... :)

אין הכוונה למה שאנו קוראים היום "הלצה" (ויץ; Joke), אלא למליצה - לשון נופל על לשון, רמז של דמיון לשוני, וכיו"ב.

וכמו שרואים בשפ"א כו"כ פעמים 'דרך הלצה' ואין בזה שום הומור כ"א מליצה. כד' אפרקסתא.

אציגה נא ברשותך דוגמא אחת, ובה אינני מוצא שום דמיון לביאורים שכתבת.

חתם סופר מסכת שבת קמ ע"ב: ועל דרך הלצה, ע"פ מה שנראה לי שנולד לן זה מנהג לחדש חידושים יותר מדאי וכל אחד בונה במה לעצמו זה בכה וזה בכה, אפשר לחפש לן זכות שגזרו כן גאוני קדמונינו ז"ל וכו'.

אינני מתכוון שהלצה הוא תמיד 'בדיחה', אבל הכוונה הפשוטה היא באופן מליצה, היינו לשון נופל על לשון או לשון מושאל.
אבל בדרך כלל, דברים שנאמרו בדרך הלצה, יש בהם לשמח לבב שומעיהם ולבדח דעתם.
כך נשתרבב ש'דרך הלצה' היינו בנימה הומוריסטית במקצתו, וכמו 'דרך צחות', שמקורו לשון 'שארף' והיום הוא מורה ג"כ על ווארט מבריק ושנון, נוטה לווערטל - וויץ.

זקן ששכח כתב:אציגה נא ברשותך דוגמא אחת, ובה אינני מוצא שום דמיון לביאורים שכתבת.

חתם סופר מסכת שבת קמ ע"ב: ועל דרך הלצה, ע"פ מה שנראה לי שנולד לן זה מנהג לחדש חידושים יותר מדאי וכל אחד בונה במה לעצמו זה בכה וזה בכה, אפשר לחפש לן זכות שגזרו כן גאוני קדמונינו ז"ל וכו'.

איזה מאחז"ל הוא מפרש ככה?

ישבב הסופר כתב:אינני מתכוון שהלצה הוא תמיד 'בדיחה', אבל הכוונה הפשוטה היא באופן מליצה, היינו לשון נופל על לשון או לשון מושאל.
אבל בדרך כלל, דברים שנאמרו בדרך הלצה, יש בהם לשמח לבב שומעיהם ולבדח דעתם.
כך נשתרבב ש'דרך הלצה' היינו בנימה הומוריסטית במקצתו, וכמו 'דרך צחות', שמקורו לשון 'שארף' והיום הוא מורה ג"כ על ווארט מבריק ושנון, נוטה לווערטל - וויץ.

זה שיבוש שנוצר מעברית זמננו.

ישבב הסופר כתב:

זקן ששכח כתב:אציגה נא ברשותך דוגמא אחת, ובה אינני מוצא שום דמיון לביאורים שכתבת.

חתם סופר מסכת שבת קמ ע"ב: ועל דרך הלצה, ע"פ מה שנראה לי שנולד לן זה מנהג לחדש חידושים יותר מדאי וכל אחד בונה במה לעצמו זה בכה וזה בכה, אפשר לחפש לן זכות שגזרו כן גאוני קדמונינו ז"ל וכו'.

איזה מאחז"ל הוא מפרש ככה?

בבקשה:
ועל דרך הלצה, ע"פ מה שנראה לי שנולד לן זה מנהג לחדש חידושים יותר מדאי וכל אחד בונה במה לעצמו זה בכה וזה בכה, אפשר לחפש לן זכות שגזרו כן גאוני קדמונינו ז"ל שראו שכחה שגוברת בעו"ה בעולם וא"א לאוקמא גירסא אכן ע"י החידושים בכל דף ועמוד עי"ז זוכר הכל ומילתא דתמיה מידכר דכירא והנסיון מעיד לנו ע"ז ויודע אני בעצמי, וא"כ אף אם החידוש אינו נכון כל כך מ"מ מועיל לשכחה כנ"ל. ואפשר שזהו פי' הש"ס אנן כאצבע בבירא לשכחה, ומוסיף אידך ואנן כאצבע בקירא לסברא, שלכאורה אין זה מענין הראשון. אכן לפי הנ"ל א"ש שבתחלה היה כאצבע בבירא לשכחה, מ"מ היה אפשר להועיל ע"י חידושים, אבל עכשיו אנן כאצבע בקירא לסברא ג"כ ומה לעשות עוד. וידוע ששמן זית מחזיר תלמודו של עי"ן שנים כמבואר סוף הוריות, ע"ש, הא קאמר האי בר בי רב דלית ליה מישחא היינו זכרון הנקרא ע"ש שמן זית נימשי במים דחריצי בתורת החריצים הידועים בזה"ז חרוץ ושנון ודו"ק.

רשומים אצלי כמה דרך הלצה'ס מהספה"ק, ובנתיים אציג אשר עמדי מהתפארת שלמה פרשת תולדות
"בדרך הלצה. במד"ר מפני מה היו אמותינו עקרות מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתם של צדיקים. דהנה מדרך העולם שהבנים מבטלים אבותם מת"ת ותפלה במקריהם אשר לא טוב. ולכך אנו מבקשים שיתן לנו זרעא חייא וקיימא די לא יפסוק מפתגמי אורייתא שנוכל להגות בתורה ובמצות עכ"ז שיהיו בריאים ושלמים כל הימים ולא יבטלו אותנו בדאגותיהם עליהם. כמ"ש (שמות ה, יט) לא תגרעו מלבניכ"ם דבר יום ביומו. ר"ל לא תגרעו מעבודתכם ע"י בניכם דבר יום ביומו. וזהו שהיו עקרות כדי שיוכלו להתפלל בדיעה מיושבת כי הקב"ה מתאוה לתפלתן של הצדיקים".

זקן, החת"ס משתמש במאחז"ל כלשון מושאל, ותולה בו פירוש מליצתי, שאינו לפי פשוטו, ומסתמך בעיקר על מילים וגזירות מושאלות.

לדעתי הלצה הוא נגזר מלשון 'עלץ' לבי, דיינו לשון שמחה, [איני יודע איך נשתרבב זה ל'הלצה'-עם ה, אבל זה הנראה לענ"ד יותר מדמיון למליצה].
לפי זה, מובן שבאמת דבר מה [ד"ת או ביאור פסוק בדרך שחוק] המתפרש בדרך הלצה משמח את השומע, כידוע ליודעי חן.

הלצה - לבדיחה וליצנות, קשור למלה: לץ.
הלצה - לדבר שאינו פירוש מילולי או עניני אלא קישור לשוני, קשור למלה: מליץ.

כרם כתב:הלצה - לבדיחה וליצנות, קשור למלה: לץ.
הלצה - לדבר שאינו פירוש מילולי או עניני אלא קישור לשוני, קשור למלה: מליץ.

הרשיני לחלוק עליך בחלק הראשון, למיטב ידיעתי דבר הנוטה לבדיחה וליצנות לא כותבים ביאור בלשון 'הלצה' כ"א בדרך בדיחותא...
אמנם במש"כ בחלק השני נשמע די טוב, כמאה"כ כי המליץ בינותם...

נאשער, אין צד בעולם שהעין ב'עלץ' נופלת. כרם צודק ש'הלצה' במובן הבדיחה, נגזר מ'אם ללצים הוא יליץ'. וכך בנינו של התיבה : לץ לצה לוצץ יליץ ליצן ליצנות.
'עלץ' שייך למילים שמובנם 'שמחה', והוא ווריאציה של 'עלס' ו'עלז'.
נאשער, דברים אלו בנויים על יסודות חזקות ומסמרות נטועים, ובדור היתום הזה אין יודע להבחין בין פשט לדרוש, וצמחו לנו אלפי 'רש"ר הירש'ים שמחדשים 'פשטים' חדשים, בתחום שעפ"י האמת כמעט אין מושג של 'דעה עצמאית'.
ואולם אם לדרוש בדרך דרש באת, דרוש וקבל שכר.

נאשער:
הלצה במובן בדיחה, לא היתה הכונה שקדמונינו התכוונו לכך, אלא מה שאנו בשפה המדוברת מדברים כך.

בדרך הלצה: אני ממליץ להפסיק להליץ ואיני מתלוצץ או חומד לצון אך מליץ לכף זכות [מליצה].

יאיר כתב:בדרך הלצה: אני ממליץ להפסיק להליץ ואיני מתלוצץ או חומד לצון אך מליץ לכף זכות [מליצה].

משכת ידך את לוצצים?

כרם כתב:הלצה - לדבר שאינו פירוש מילולי או עניני אלא קישור לשוני, קשור למלה: מליץ.

היואיל מר ויפרש דבריו? מה הכוונה קישור לשוני? אם אינני טועה 'מליץ' היינו 'מתרגם'.

ביני לביני עלה בדעתי ש'דרך הלצה' הוא כהלצת זכות. ביאור זה מתאים בהרבה מקרים, ובודאי בדוגמא של החת"ס שנקטתי לעיל, שבא ללמד זכות על מי שמחדש חידושים וכו'.

"האי בר בי רב דלית ליה משחא נימשי במיא דחריצי" - פירושו המילולי והענייני הוא, שתלמיד ישיבה (שאין הפרוטה מצויה בכיסו) שאין לו שמן (הנחוץ לו לצורך זה) ירחץ (כתחליף) במיא דחריצי.
לקחת את ה"משחא", שהוא שמן, ולהפוך אותו לזכרון, כי שמן זית מועיל לזכרון, ולהסביר שמדובר בתלמיד שאין לו כח הזכרון, זו מליצה, שימוש בהקשר מילולי.
לקחת את ה"מיא דחריצי" ולהפוך אותו לדבר חרוץ ושנון, הוא הקשר לשוני ומילולי.
כך לקחנו מאמר מסויים וע"ד הלצה הכנסנו בו כונה אחרת לגמרי.

כשהחת"ס כותב "ואני מוקף הקפת כל הראש חבילי טרדין", זו מליצה.

מליץ פירושו מטיב לדבר שיודע להתבטא. לאו דוקא מתורגמן, אלא כל מתורגמן בהכרח הוא מליץ. וכן הכוונה ב'מליץ יושר', 'מלאך מליץ' שיוכל להגן בעדו ע"י פירוט זכויותיו כמליץ יושר וזכות, מול מגיד פשע.
זקן: ה'צושטעל' שלך בין 'דרך הלצה' ל'הלצת זכות', אינו אלא בדרך הלצה, אני מקווה. [עכ"פ כך אני מליץ עליך זכות...]

הלצה = לא פשט. [הבא"ח מרבה להשתמש בביטוי זה ברוב ספריו], ולא אומרים אותו אא"כ יש ממנו תועלת של הנאה מעצם החידוש. בלשונינו 'נחמד'...], או איזה תועלת מוסרית.
עי' חמדת ימים - יום הכפורים - פ"ז.
ואחר תפלת מוסף ירבו בסליחות ותחנונים ואומרים ויעבור שבעה פעמים, לא פחות ולא יותר. וקודם חטאנו צורנו יאמר ודוי הרב שם טוב בראותי בחרותי סר הלם וכו' שכתוב בחזרת מוסף, כי אין לאומרו שם מן הטעם שכתבנו לעיל בפרק ו' בתפלת שחרית. ויש נמנעים מלומר רובו של וידוי זה כי באו דבריו דרך מליצה ולא יאות להשמיע במרום קולנו בוידו חטאתנו ואשמתנו דרך הלצה ומליצה, ודברים של טעם הם.

ועי' ערבי נחל - פרשת נשא
מזה השכיל דניאל ואמר לו וחטאך בצדקה פרוק, לשון פירוק ותירוץ לקושיא, ר"ל שע"י הצדקה יהיה תירוץ לקושיא הנ"ל, כי יתלה השלימות להיטיב בלי שום קבלת תועלת, ולבסוף תריסר ירחי חלף רוח לפניו ואשם באומרו הלא דא היא בבל רבתי די אנא בניתה ליקר הדרי, ר"ל שאין שום שלימות לאדם רק לעשות עשיה שיהיה לו לכבוד ותועלת, כמו שנעשה לי בבנין העיר והיכלותיה, משא"כ לעשות עשיה ליתן לעניים שאין מזה אלי שום תועלת זהו שטות ואינה שלימות, לכן מיד קל מן שמיא נפל כו'. והנה אחיי ועמי הגם שהוא דרך הלצה קצת, מ"מ המוסר ממנו הוא אמתי, שבשני דברים אלו העושה אותן ומקיימן הוא יסוד העולם, וח"ו ההיפוך חמור מאד, לכן אעריך לפניכם דרוש אחד מענינים אלו השנים, להבין ולהשכיל, ותקבלו את דברי לתת לבבכם על דרכיכם להחזיק בשני דברים אלו בלב ונפש. כו'.

ומשמש גם כמו "לאו דוקא". וז"ל מרן החיד"א בשם הגדולים - חלק גדולים - מערכת ש אות עה.
מהר"ר שמואל (אבו חצירו) - איש אלהים קדוש היה מתבודד בכנישתא דבי גובר בעיר הנקראת עד היום גובאר. ולרוב פרישותו מדרכי העה"ז קורין לו רב שמואל אבו חצירי. ושמעתי מזקנים עזוז נפלאותיו שהציל לישראל מכמה צרות וגם במכתב הן כל יקר ראתה עיני פעולותיו להצלת ישראל זי"ע. ומ"ש בכנישתא דבי גובר הוא דרך הלצה, דכנישתא דבי גובר באומר הש"ס היה בערי בבל וזה סמוך לדמשק:

בפירוש צדה לדרך [לבעל הבאר שבע] בפרשת וירא הק' למה אמר יוקח נא מעט מים, למה קימץ אברהם.
וכת' שיש מתרצים ע"ד הלציי כי פסח היה ומים שלנו היה, ע"כ היה צריך לקמץ.