פורום אוצר החכמה

בניגוד לתלמידי החכמים החסידיים אשר הרבה מהם כתבו ו/או דברו (ואחרים העלו על הכתב) את חידושיהם על התורה בדרך המחשבה - כגון שפת אמת, שם משמואל, ר' צדוק מלובלין, ישמח ישראל, ארץ צבי וכו' - או בדרך העבודה (לא מצאתי איך להגדיר בדיוק... אולי פשוט - חסידות) כגון באר מים חיים, מאור ושמש וכו'. ספרי הרבנים המתנגדיים ברובם מתחלקים לווארטים (חידושי הגרי"ז, הגר"א, דברי שאול, ברכת פרץ וכו') דרוש (הדרש והעיון, בית הלוי,אהל יעקב למגיד מדובנא, ספרי ר' שלמה קלוגר כו') או פירוש על החומש (העמק דבר, אזנים לתורה, מלבי"ם וכו').

יוצאים מן הכלל, לפי ידיעתי, הנו ספר משך חכמה המשלב דברי תורה בלימוד, מחשבה ולפעמים ווארטים וכן אמת ליעקב של הרב קמינצקי (יש גם את ההרחב דבר ובאר יוסף (סלנט)). את החת"ם סופר איני מקטלג (חסידי/לא חסידי).

לבד מהשאלה המעניינת האם האבחנה נכונה ואם כן מה שורשה ואשר ראויה לאשכול נפרד, רציתי לדעת האם יוכל מי מכם להמליץ לי על ספר חידושים על התורה שאינו חסידי עם חידושים יותר עמוקים מווארטים אלא מחשבתיים יותר (בבסגנון שיעורי דעת של הרב בלוך - אגב ספר נפלא - רק על התורה).

נ.ב.
1. איני מתכוון לספרי מוסר (דעת תורה, לב אליהו, ר, חיים שמואלביץ וכו')
2. הספר תפארת יהונתן של ר' יהונתן אייבשיץ עונה לקריטריון אבל אני מחפש עוד.

אזניים לתורה לגר"ז סורוצקין.

.

ממעמקים של ר' א. מנדלבוים, ע"פ הג"ר משה שפירא.

אפרקסתא דעניא כתב:ממעמקים של ר' א. מנדלבוים, ע"פ הג"ר משה שפירא.

אכן ספר טוב

כתבת שאינך יודע להגדיר בדיוק

לכן אבאר העניין

ספרי החסידות שם משמואל ר' צדוק הכהן ושפת אמת הינם ספרים שבבסיסם עומדת "קבלה" והם מפשיטים אותה לפי הבנתם ונותנים לאדם שאין לו סיג ושיח בקבלה אפשרות להבין ציור מסויים של הדברים לפי הבנתו
גישה זו של הנגשת הקבלה להמונים לא הייתה גישה מתנגדית במשך מאות השנים האחרונות לכן קשה למצוא ספרים בסגנון זה אצל שאינם חסידים

בשנים האחרונות מתרחש שינוי מדהים בציבור הליטאי שינוי רוחבי שנכנס גם ברמה של משגיחים וראשי ישיבות של שימת הדגש על מחשבה מסוג זה של הפשטת הקבלה ואף התחברו ספרים רבים כאלו (הבעיה היא שיש רבים שמבינים במחשבה אבל בשונה מהשפת אמת והנ"ל שציינתי הם אינם מבינים בקבלה מימינם ושמאלם לכן קשה יותר לסמוך על הסבריהם לדברים שאינם מבינים כל כך, ועל כל זאת ישנם גם חיבורים יפים)

הרב פינקוס זצ"ל ולהבחל"ח ור' משה שפירא (כל אחד בדרכו הוא אבל בנידו"ד הרי הם שותפים) הם בין אלו שדחפו ביותר את הכנסת המחשבה הקבלית לציבור הרחב ובל נשכח את הדוחפים הגדולים מהדור הקודם הלא הם הרב הוטנר (והראי"ה)
ישנם ספרים רבים שלא על התורה שהינם שזורים בהשפעתם ובסגנונות של מחשבה שונים למין ספריו של הרב פינקוס (אלו שנכתבו על ידו ברמה גבוהה יותר שערים בתפילה שבת מלכתא) ספריו של הרב אביצדק רקובסקי ספריו של הרב דוד כהן ר"י חברון ועוד ועוד

על כל פנים ספרים על התורה בסיגנון זה תמצא בעיקר בספרים שיצאו בשנים האחרונות,
אולי תעשה חיפוש באוצר על השם ר' משה שפירא וכל ספר על התורה שיזכיר אותו תבדוק את איכותו...

שכחתם את 'בים דרך' של ר' מיכל זילבר שליט"א שאמנם מיוסד על ההפטרות אך בד"כ הוא גולש גם לפרשה.

ר' מיכל זילבר החסידי כתב חיבורו בדרך לא חסידית?

כמובן שלא כל ספרי החסידות הם קבלה מופשטת, יש בהם הרבה דברים מקוריים או השפעות שונות (מהר"ל וכו').
ר' מיכל זילבר יש לו יד בהרבה מדרשות וכולם באים לידי ביטוי בספריו הנזכרים.
אגב ת"ח מופלג ושלם אמר לי: ג' היו בדורות האחרונים שידעו להפוך קבלה לנגלה, הרמח"ל בכתביו, רח"ו בנפה"ח, והגרנ"ה בפרט בפירושו למשנת חסידים. (הנ"ל אינו מכיר ספרי חסידות בכלל).