פורום אוצר החכמה

בעבר דובר באחד האשכולות "בין הגדה לאמירה", על איזכור נבואה בדורות מאוחרים.
בוודאי יידעו גדולי הבקיאים בביהמ"ד זה להפנות למקורות רבים וטובים.
אלא שלפתיחה אציין מ"מ לאחד מבעלי התוספות.
ר' עזרא הנביא




[בשבילך באשי, רבי שמואל החסיד היה מכונה גם "נביא", כנאמר בבית אהרן המצורף]

ידוע מאמרו של א"י העשל בספר היובל לא' מארכס ראה שם עמ' קע"ה ואילך.

ועל ר' נחמיה הנביא, המכונה בכמה מקורות: "ר' טרוטשליין" (בכתיבים שונים), עי' במאמרו של מ' אידל, בין אשכנז לקסטיליה במאה השלוש עשרה, תרביץ, עז, תשס"ח.

איני יודע אם שייך לאשכול:
דעת יחיד לכך שבטלה נבואה בזה"ז נמצאה להחכם השנוי במחלוקת ה"ה אברהם אבולעפיא, ולכאורה להחולקים על דבריו העובר על דברי נביא בזה"ז אשר נתן אות או מופת, דינו בחנק.

היכן כתב זאת ר"א אבולעפיה?
קשה לייחס אליו דברים אלו, שכן הוא-הוא השתית את קבלתו על הנבואה; היינו, שהמטרה העליונה של הקבלה היא להגיע לדרגת נבואה. ועל כן נתכנתה שיטתו "הקבלה הנבואית".

זה שתמה הנבואה זה ברייתא מפורשת (סדר עולם רבה פרק ל) "הוא אלכסנדרוס מקדון שמלך י"ב שנה, עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך, הט אזנך ושמע דברי חכמים (משלי כב יז)".

יש ספר שיו"ל בשם "אמונת חכמים", (ע"י הר"א בוקובזה),
לע"ע אינו באוצר משום מה, אך שם מאריך בנידון, (ולמסקנא מעלה שם דיש נבואה גם בזה"ז באופנים מסויימים).

עי"ש.

עתה ראיתי אחר עיון קצר לציין לספר הזיכרון לחת"ס (יו"ל מכת"י), בעמוד ג'.  

וראה גם בקבצים המצו"ב בזה, במ"ש כ"ק אד"ש.

יעויין גם במאמרו של א"י השל, 'ההאמין הרמב"ם שזכה לנבואה?', ספר היובל לכבוד ל' גינצבורג, נ"י תשו, חלק עברי, עמ' קנט-קפח

להעיר מדברי הרמב״ם באגרת תימן, אשר בשנת ד׳תתקפ״ח עתידה נבואה לחזור לישראל. והובאה מסורת זו בכ״מ. ואכן המעיין יראה שכל אותם שנמנו לעיל מאותו דור היו.
ואגב, וזהו עניין לפורום אחר, אם שורה נבואה בחו״ל.

אדג,
לגבי דברי הרמב"ם, עי' במאמרו של השל שציינתי.

וידועה גם הקדמתו של של ר"ר מרגליות לשו"ת מן השמים על הפסיקה על פי גילויים שמיימים (מתי כבר ייכנס לאוצר?)

לכאורה זה אמור להכנס עם ספרי מוסד הרב קוק (אם זה כבר לא נכנס).

בנשק כתב:איני יודע אם שייך לאשכול:
דעת יחיד לכך שבטלה נבואה בזה"ז נמצאה להחכם השנוי במחלוקת ה"ה אברהם אבולעפיא, ולכאורה להחולקים על דבריו העובר על דברי נביא בזה"ז אשר נתן אות או מופת, דינו בחנק.

ביקשתי לעיל שתציין בעבורי היכן כתב כן ר"א אבולעפיה, ועדיין לא נענתי.
אנא!

זה עתה הגיעני מאמרו של מ' אידל, 'על הפירושים של ר' נחמיה בן שלמה הנביא לשם מ"ב אותיות', קבלה, יד (תשסו), ובעמודיו הראשונים הוא דן בחמשת אישים שכונו 'נביא' ופעלו בעשורים הראשונים של המאה הי"ג.
אני מעלה לכאן את העמודים הרלוונטייים

התעיף עיניך בו ו... כתב:זה שתמה הנבואה זה ברייתא מפורשת (סדר עולם רבה פרק ל) "הוא אלכסנדרוס מקדון שמלך י"ב שנה, עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך, הט אזנך ושמע דברי חכמים (משלי כב יז)".

היינו זה שתמה בפועל. אבל בודאי יכול לקום מקרבנו נביא כל רגע ורגע גם קודם הגאולה.

גלילי כתב:בעבר דובר באחד האשכולות "בין הגדה לאמירה", על איזכור נבואה בדורות מאוחרים.
בוודאי יידעו גדולי הבקיאים בביהמ"ד זה להפנות למקורות רבים וטובים.
אלא שלפתיחה אציין מ"מ לאחד מבעלי התוספות.
ר' עזרא הנביא

[בשבילך באשי, רבי שמואל החסיד היה מכונה גם "נביא", כנאמר בבית אהרן המצורף]

חוששני שהכינוי נביא לגבי ר' עזרא אינו בא לבטא את מדרגתו הרוחנית אלא הוא משמש כמו הכינוי "ר' שמואל הרואה", "ר' יהודה יעלה", ושאר הכינויים שבהם הצמידו בעלי התוספות איש לרעהו כינוי המתאים לשמו (והידוע שבהם ר' תם). אינני בא לומר שלא היו לו השגות רוחניות, אלא שמהכינוי שהוצמד לו בתוספות אין ראייה לענ"ד להשגות שכאלו, ועאכו"כ להחשיבו כנביא.
(וכידוע חז"ל אמרו שמלאכי הוא עזרא, ולכן הראשונים כתבו בכמה מקומות שעזרא היה גם נביא)