יבם או יבם קטן? - תיקון ב"תולדות יצחק"
פורסם: ג' אוקטובר 25, 2011 1:23 am
בספר תולדות יצחק, לר"י ליפשיץ, לתולדותיו של רי"א ספקטור, מספר מעשה בשאלה שבאה לפני ריא"ס:
באחת הערים אשר בסביבותינו, יש אשה זקוקה ליבם אשר עזב את דת ישראל והוא כהן לוטהעראני באחת ערי אשכנז, וימאן לחלוץ ליבמתו האשה הזאת, אך בזאת יאות לפוטרה בחליצה, אם יוכיחו ויראו רבני ישראל מקור מהתלמוד בעצמו ולא מהוראת כל פוסק מהראשונים ואחרונים כי גם מומר חייב בחליצה, אך אז ישמע ויחלוץ....
ורבנו [=הריא"ס] ענה ואמר, אכן יש מקור נאמן בתלמודנו, במה שאמרו גיטין (דף ע"ד ע"א) "הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת, נתנה אין זקוקה ליבם, לא נתנה זקוקה ליבם. רשב"ג אומר נותנת לאחיו או לאביו או לאחד מן הקרובים".
ונחזי אנן על איזה אופן כוונה הגמרא במה שאמרה "או לאחד מן הקרובים", הא שפיר מה שאמרה נותנת לאחיו, כי הרי זקוקה להם, או לאביו יתכן באופן שיש יבם {קטן} שהיא זקוקה לו, וע"כ אם נותנת לאביו שהוא היורש הראשון נפטרת מהיבם {הקטן}, אבל לקרוביו באיזה אופן יתכן שתהיה צריכה לתת, ממה נפשך אם אין אחים הלא איננה זקוקה ליבום כלל, ונתינה זו למה, אלא ע"כ מוכרחים אנו לומר כי כונת הגמרא על האי גונא, שאכן יש לה יבם שעזב דתו, שכגון זה אין לו דין יורש כמבואר בחו"מ סי' רפ"ג, וע"כ נותנת לקרוביו, כדי להפטר מחליצת העוזב דת.
הרי מזה אנו מוצאים דעת התלמוד מוכחת ובולטת, שחובת החליצה חלה גם על העוזב דת, שחפשיותה לצאת ממנה לרשות עצמה תלויה בחליצה שיחלוץ לה.
עד כאן מהספר הנ"ל, עמ' 33-34.
מה שמוזר, שבעותק הסרוק שבאוצר, מחק מאן-דהו את המילה "קטן" שסגרתיה כאן בסוגריים מסולסלות!
ראה כאן: http://www.otzar.org/aspcrops/170583612 ... 102011.asp
באחת הערים אשר בסביבותינו, יש אשה זקוקה ליבם אשר עזב את דת ישראל והוא כהן לוטהעראני באחת ערי אשכנז, וימאן לחלוץ ליבמתו האשה הזאת, אך בזאת יאות לפוטרה בחליצה, אם יוכיחו ויראו רבני ישראל מקור מהתלמוד בעצמו ולא מהוראת כל פוסק מהראשונים ואחרונים כי גם מומר חייב בחליצה, אך אז ישמע ויחלוץ....
ורבנו [=הריא"ס] ענה ואמר, אכן יש מקור נאמן בתלמודנו, במה שאמרו גיטין (דף ע"ד ע"א) "הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת, נתנה אין זקוקה ליבם, לא נתנה זקוקה ליבם. רשב"ג אומר נותנת לאחיו או לאביו או לאחד מן הקרובים".
ונחזי אנן על איזה אופן כוונה הגמרא במה שאמרה "או לאחד מן הקרובים", הא שפיר מה שאמרה נותנת לאחיו, כי הרי זקוקה להם, או לאביו יתכן באופן שיש יבם {קטן} שהיא זקוקה לו, וע"כ אם נותנת לאביו שהוא היורש הראשון נפטרת מהיבם {הקטן}, אבל לקרוביו באיזה אופן יתכן שתהיה צריכה לתת, ממה נפשך אם אין אחים הלא איננה זקוקה ליבום כלל, ונתינה זו למה, אלא ע"כ מוכרחים אנו לומר כי כונת הגמרא על האי גונא, שאכן יש לה יבם שעזב דתו, שכגון זה אין לו דין יורש כמבואר בחו"מ סי' רפ"ג, וע"כ נותנת לקרוביו, כדי להפטר מחליצת העוזב דת.
הרי מזה אנו מוצאים דעת התלמוד מוכחת ובולטת, שחובת החליצה חלה גם על העוזב דת, שחפשיותה לצאת ממנה לרשות עצמה תלויה בחליצה שיחלוץ לה.
עד כאן מהספר הנ"ל, עמ' 33-34.
מה שמוזר, שבעותק הסרוק שבאוצר, מחק מאן-דהו את המילה "קטן" שסגרתיה כאן בסוגריים מסולסלות!
ראה כאן: http://www.otzar.org/aspcrops/170583612 ... 102011.asp