פורום אוצר החכמה

אני צריך את עזרת חכמי הפורום,
מי יכול להסביר לי מה לא מובן בפרה אדומה?
גם כ"א שמנקה משהו מלוכלך נראה אחרי זה כמו מה שניקה לפני זה, ופועלי הניקיון יוכיחו.

בפשטות החסרון הוא כיצד מדבר שאין בו כל טומאה שהיא נוצרת טומאה. הפרה האדומה טהורה, האפר והמים טהורים, מעשה ההזאה אין בו כל טומאה. כיצד א"כ נולדה כאן טומאה?
והמשל אינו דומה לנמשל, מה דמיון טומאה ללכלוך? כאשר אדם מנקה הוא נוגע ועל פי כללי הטבע הנראים לעין כשנוגעים בלכלוך מתלכלכים. אבל כאן על פי כללי הטומאה והטהרה, אם אין מגע או אהל או כל דבר אחר שיש בו כדי להעביר טומאה מאחד לשני, המזה לא היה צריך להיטמא. וזהו פלא. ובפרט שכל הדברים איתם משתמש לא רק שאינם טמאים, אלא טהורים הם ומטהרים אחרים.
[ובאשר לשם האשכול, הייתי משנה אותו, שהרי אין ספק שפרה אדומה היא מצוה בלא טעם. שככה העידו בה שהיא חק. השאלה היא רק למה]

אולי זה החידוש שעצם העסק עם הטמא מטמא, וכמו ששמעתי פעם ממישהו שהעוסק בקירוב רחוקים- מתלכלך, דהיינו שיורד לרמה פחותה ממה שהוא באמת.
ואולי גם כאן כך, אבל שוב פעם, אם כנים הדברים, הרי שהם לא רחוקים משכלינו כ"כ, ונמצינו למדים שצריך כנראה להיות חכם גדול בשביל להבין מה פה כ"כ לא מובן.
זה מזכיר לי את מה שאמר פעם ראש ישיבה אחד, ששיעוריו העמוקים קנו להם שם, "שיעור א' מבינים את השיעור", כשכמובן אמרו קצת בנימת זלזול, שצריך קצת היקף בסוגיות גם בשביל להבין מה לא מובן.

לא כל כך הבנתי השאלה.
ברור שפרה אדומה היא חק בלא טעם, כאמור זאת חוקת התורה.
דמה טעם יש בזה שמטהרת טמאים, ומטמאת טהורים?
ובכלל מה טעם יש בזה שפרה אדומה מטהרת?
ומה שהבאת 'תבוא אמה ותנקה' זה דרש המבאר פרטי המצוה, ולא מדוע היא מטהרת.

לגבי שם האשכול הייתי בטוח שהינך רוצה להביא מה שכתוב בספה"ק שאכן יש במצוה זו טעם ולמשה רבינו נגלה הטעם כמו שדרשו לך אני מגלה טעמיה.

ראה בספרי ר"צ הכהן ועוד,
ובשפת אמת (פרשת פרה):
דוודאי יש טעם לפרה רק שמי שטעם טעם חטא אינו יכול להשיג זה הטעם. כי הוא תיקון חטא העגל שמקודם היו דבוקין בעץ החיים. וע"י החטא אינם יכולין להשיג טעמי פרה. ולכן מרע"ה השיג הטעם. ולכן בשבת שמרע"ה מחזיר לשראל הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע שזוכין לקבל הארה מלוחות הראשונות יכולין להשיג מטעמי פרה. ולכן מבקשין יגלה לן טעמי. עכ"ל
ותן לחכם ויחכם עוד

לא הבנתי מה לא מובן לך במה שלא מובן בפרה אדומה.
הרי כל חוק הוא בדיוק אותו הדבר, גם שעטנז אתה לא מבין, אלא מה- שמי שכן רואה ומבין את שורשי הבריאה ואת חוקיה האמיתיים, ברור לו כל עניני המצוות, ומה השתנה בזה מצוות פרה אדומה? - לכאו' שאותה גם גדול החכמים לא הבין. ועל זה שאלנו מה כאן כ"כ לא מובן.
זה שהיא מטהרת זה בדיוק כמו ששעטנז אסור, לנו זה נסתר, וא"כ אין לנו בכלל שמץ של הבנה מה באמת לא מובן בסמל החוקים?
כמובן שגם אני מסכים ויודע שזה חוק, הרי זה כתוב במפורש וכל שאלתי היתה רק- למה? מה כאן יותר מכל חוק?

התעיף עיניך בו ו... כתב:לא הבנתי מה לא מובן לך במה שלא מובן בפרה אדומה.
הרי כל חוק הוא בדיוק אותו הדבר, גם שעטנז אתה לא מבין, אלא מה- שמי שכן רואה ומבין את שורשי הבריאה ואת חוקיה האמיתיים, ברור לו כל עניני המצוות, ומה השתנה בזה מצוות פרה אדומה? - לכאו' שאותה גם גדול החכמים לא הבין. ועל זה שאלנו מה כאן כ"כ לא מובן.
זה שהיא מטהרת זה בדיוק כמו ששעטנז אסור, לנו זה נסתר, וא"כ אין לנו בכלל שמץ של הבנה מה באמת לא מובן בסמל החוקים?
כמובן שגם אני מסכים ויודע שזה חוק, הרי זה כתוב במפורש וכל שאלתי היתה רק- למה? מה כאן יותר מכל חוק?

שדבר שעצמו ובנגיעה בו הוא מטמא, ואילו בהזאה הוא מטהר.

להזכירכם: המזה הטהור (הנוגע טמא)!


אגב: מה דעת תלמידי החכמים דמתא על זה?

אני דוקא מבין את תמיהתו של תעיף. ואף אני תמיד כשמגיעים לפרשת חקת, שואל כן: הרי בדרך הטבע אם חולה יקח תרופה תעשהו בריא, ואילו הבריא שיקח תרופה תעשהו חולה, ומה הפלא בזה? ה"נ מי הנדה הם כמו תרופה, טמא הנוגע טהור, וטהור הנוגע טמא.

אמנם המעיין בגמרא יומא י"ד ע"א, יראה דבאמת אדם המזה על הטמא, טהור. ואין מי הפרה מטמאין את המזה כלל, אלא רק את הנושא. ומבואר שם בגמרא דעל זה גופא אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, דהיינו שאם אחד נושא את המים, הרי הוא טמא. ואילו המזה את מי הנדה הריהו טהור, וזה פלא עצום אמאי טהור תיפוק ליה משום נושא. ועל פליאה זו הוא שאמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.
הנה הגמרא:

רבויתי שלום,
הגעתי עכשיו מהכולל, ואחרי ששגעתי כמה חברים הפנו אותי ל'מכתב מאליהו' ח"ד עמ' 172 שכתב כדברינו, ומה שאמר אותו דרשן שזכרתי בדברי, נלקח מדברי הרב דסלר זצ"ל ובאמת הוא מגיע במסקנתו שודאי בצורה שכלית הבין שלמה המלך את ענין פרה אדומה, אבל לא ראה בליבו את סודה.
ולא שאני מבין מה הוא לא הבין, אבל זה כתוב מפורש בדבריו שקשה מאוד להבין מה כ"כ לא מובן בדבריו.
אם למישהו ישאיך להוריד את זה כקובץ לכאן- מומלץ.
א"כ הדבר מדהים איך אפשר לומר כ"כ הרבה דרשות סביב ענין שמתברר שבכלל לא ברור מה קשה בו יותר מחוקים אחרים.

ואני איני מבין מה בין פרה אדומה ושאר החוקות, לבין שאר המצוות והמשפטים. האם יש איזושהי מצוה שאנו מבינים אותה?
האם אנחנו מבינים את ריבוע התפילין וארבע פרשיות דווקא וצבע שחור דווקא? והציצית על מנין חוטיה וקשריה?
וכבר כתב במו"נ שאין אנו מבינים את פרטיהן של המצוות.
וגם בפרה אדומה מה שלא מובן הם פרטים מסויימים. אז מה בינה לבין שאר המצוות והמשפטים?
וכפי שעל כל שאר המצוות והמשפטים נאמרו ביאורים וטעמים בפרד"ס, גם על פרה אדומה נאמרו.

כמובן שגם אני מסכים ויודע שזה חוק, הרי זה כתוב במפורש וכל שאלתי היתה רק- למה? מה כאן יותר מכל חוק?

נראה שכל השאלה נובעת משום זה, שוודאי לשואל שאכן פרה אדומה בלתי מובנת (מצד איזה עניין שבה), יותר משאר מצוות.
ולא הבנתי מניין זה שכאן הוא יותר מכל חוק, ושאר מצוות מובנות יותר?
אלא שכל שאר המצוות הקב"ה גילה למשה הטעם, ו"אילו זו אני איני מגלה לך". אבל מ"מ הרי מצ"ע היא בלתי מובנת בדיוק כמו שעטנז או בשר בחלב.

ומה שאומרת הגמ' ומסבירה שזה משום שמטהר נטמא, (ולכאו' נראה שזה אכן בלתי מובן משאר מצוות),
זהו רק כדי להסביר מה החלק שלא מובן בה, שכן את עצם העניין של פרה אדומה ניתן עכ"פ להבין - "תבוא האם ותנקה את סירחון בנה", ואילו מה שלא מובן הוא (בעיקר), הא שהמטהר נטמא.
ומ"מ אין זה בלתי מובן יותר משאר מצוות.

ווונדערלעך כתב:אני דוקא מבין את תמיהתו של תעיף. ואף אני תמיד כשמגיעים לפרשת חקת, שואל כן: הרי בדרך הטבע אם חולה יקח תרופה תעשהו בריא, ואילו הבריא שיקח תרופה תעשהו חולה, ומה הפלא בזה? ה"נ מי הנדה הם כמו תרופה, טמא הנוגע טהור, וטהור הנוגע טמא.

כמדומה, ר' ווננעדערלאעך (אולי תמצא משהו יותר קצר?), שאין הנדון דומה לראיה. בריא שלוקח תרופה לא תמיד ייעשה חולה. ואם נעשה חולה, אזי על כרחך שלאו תרופה היא (עבורו) כי אם מזיק, שכן אותם טרומבוציטים או מה שלא יהיה שמונחים בתרופה, עבור גוף החולה הינם תרופה ושיקוי, ועבור הבריא הינם מזיקים.
אך הבה נסכים, שדבר שמהותו תרופה בעצם ללא סיכונים, קח לדוגמא מרק עוף/מסאז' אגרסיבי, ואפילו אקמול - שינתנו לבריא, לא יזיקוהו ולא מידי.נמצא, שאין כאן כלל שממנו ניתן להשליך למקומות אחרים.
וממילא הדק"ל, שכן יותר מסתברא (במוחנו הקט והגשמי), שמי נדה הינם בבחינת 'מרק עוף', שמרפאים את החולה, אך מהיכ"ת יזיקו את הבריא. מה יש בהם שיש בו בכדי להזיק? (שוב, הכל כמובן בעין עיוורת כשלנו, בעלי לב האבן וקטנות המוחין).

לגופה של שאלה, לדעתי (ושמא רמז לזה ר' גלילי לעיל), בעוד שאר המצוות ודאי אינן מובנות לנו - שעטנז, לולב, תפילין וכו', מ"מ אין בהם ענין הנוגד את ההגיון שלהם גופא מיניה וביה, ואבאר: בעניי, הנני ממשיל את הענין למדינה קטנה ורחוקה, בה נקבעו כללים משונים ולא סבירים, לאמור: אדם שהולך עם כובע צהוב - ייקנס ב 100 ש"ח. ואילו ההולך חבוש בכובע אדום יקבל במתנה 100 ש"ח. מובן? לא! אבל חביבי, אלו הכללים כאן. (בסוד נרמוז לך, שהמלך כאן, הינו אדם רב חכמות וכביר מדעים, וע"פ אסטרטגיה סודית הידועה אך ורק לו - קבע הוא את הכללים. אבל זה באמת לא ענינך. אתה צריך לעבוד לפי הכללים). אלא שיום אחד הלך ראובן ברחוב חבוש בכובע צהוב, ועל אתר קיבל דו"ח של 100 ש"ח. תוך שהוא מפשפש בארנקו למצוא את הממון, הוא שם לב ששמעון, מפזז לו אף הוא לשמחתו בכובע צהוב, והנה ניגש אליו שוטר, וברוחב לב.... מעניק לו 100 ש"ח!! כאן כבר מזדעק ראובן: הניחא שקנסתם אותי בלי להסביר לי את סוד וטעם הקנס, אלו החוקים. אך איך יתכן, שלשיטתכם גופא, לא קנסתם את שמעון, ותחת זאת הענקתם לו שי ותשורה?
והנמשל ברור: לתורה הק' יש מערכת חוקים משלה, שאין לנו לשאול ולברר מה ענינם וסודם. אחת ידענו, קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, וכנראה, שהוא ית' יודע טוב מאד מה הבעיה שאני יאכל בשר עם חלב. אבל אחרי שלמדנו את מערכת החוקים, באה פרה וטופחת על פנינו בחוסר הגיון מיניה וביה: מטמאת טהורים ומטהרת טמאים. זו כבר שאלה לא על טעם המצוה ביסודה (שבזה שפיר דמיא לציצית וכד'), אלא על הגיון סותר בחוקי התורה מיניה וביה! איך ייתכן שדבר שמטהר טמאים (שגם את זה אין לנו מושג איך הוא עושה) יטמא טהורים? היינו, אין לנו אפי' קצה הבנה לא בטהרת טמאים, ולא בטומאת טהורים. אבל ה'מתמטיקה' הפשוטה קובעת שלא ייתכן שאותו הדבר יבצע ב' פעולות הפוכות.

אקוה שימצאו יושבי שער ענין בסברתי, על אף אריכותה.

דוקא האריכות שלך עזרה לי להבין את טעותך שדשנו בה באשכול אחר. שהרי אין המשל דומה לנמשל. במשל לפלוני נאמר שמעשה זה דורש קנס ופלמוני קבל על כך פרס. אך בנידון דידן, אף אחד לא קבע בתורה הגיון הפוך. ולכך אם כאן נתגלה הגיון זה הרי שכך האמת וזהו ההגיון הראוי. אך עכ"פ, כוונתך רצויה. לאמור שאם בכל מצוה אין לנו הבנה כדברי הרב מונדשיין, למה דוקא ד כנפות וכדומה, הרי שכאן זה לא רק למה, אלא איך. כי כאן המצוה נוגדת את שכלנו ושכלם של אומות העולם שתמהים מה טעם יש בה. וז"פ.‏

איני מבין מה חסר במה שכבר נכתב למעלה שלפי"ז אין זה סתירה כלל, כי כל אחד שבא לנקות דבר מלוכלך- מתלכלך בעצמו, וכמ"כ מי שבא להתעסק עם הטמא- אפי' שבא לטהרו, מ"מ התעסק עם טומאה ולדרגתו הרי זה כבר ירידה, ובזה טומאתו.
צר לי אם לא זכיתי להבין את דברי קודמי שכולם האריכו לבאר מה הסתירה בתוך פרטי הדינים, וע"ז תשובתי שלא נראה לי כאן סתירה, והבאתי שכדברי כתב הרב דסלר.

התעיף עיניך בו ו... כתב:איני מבין מה חסר במה שכבר נכתב למעלה שלפי"ז אין זה סתירה כלל, כי כל אחד שבא לנקות דבר מלוכלך- מתלכלך בעצמו, וכמ"כ מי שבא להתעסק עם הטמא- אפי' שבא לטהרו, מ"מ התעסק עם טומאה ולדרגתו הרי זה כבר ירידה, ובזה טומאתו.

זה כלל? מי ש'מתעסק' נטמא? ומדוע הכהן שמקריב את קרבן המצורע לא נטמא? ומדוע הכהן שמטמא את הבית לא נטמא? ומדוע מי שאומר 'א-ל מלא רחמים' על המת לא נטמא? כמובן שקצת הקצנתי, בשביל להוכיח שאין כזה כלל ומשואה: התעסקת - נטמאת. ע"פ חוקי התורה (שאותם איננו מבינים - וכאמור לעיל בהודעתי) בשביל להטמאות בעינן מגע עם הטומאה, (או שישנה סיבת טומאה עצמית כזב מצורע וכד'), וכל אלו ליכא במזה - או כפי שכבר העירו בצדק - בנושא המים.

והדוגמא מעולם המעשה לפיה מי שמנקה - מתלכלך, לדעתי אינה מתחילה כלל, אך בשביל לסבר את האוזן אשיבך באותה המטבע: וכי מי שמנקה בהכרח מתלכלך? ואם הוא ניקה באמצעות שואב אבק, או באמצעות זרם מים מרחוק? ועל כרחין, שאם הוא התלכלך, אות הוא שהוא נגע בלכלוך. נמצא לפי"ז שמה שהוא התלכלך זהו לא מחמת היותו 'מנקה' (שהרי כמו שהוא נגע בלכלוך תוכ"ד הנקיון, באותו מידה יכול היה כל אדם שעבר שם להתלכלך), אלא בגלל שבאותו רגע הוא 'נגע בלכלוך', וא"כ הדק"ל: בהנחה שהמזה או הנושא לא 'נוגעים בלכלוך' אלא רק 'מנקים', מדוע יטמאו?

[יובהר, כי כל המושגים והמונחים הגשמיים שנשזרים כאן, לא באים ממחוז של הבנה בדרך זו - רח"ל מהאי דעתא, כי אם לסבר את האוזן].

רק להעיר, ר' מור, שהביטוי ל"סבר את האוזן", (בסמ"ך) מקורו מהעת החדשה, והביטוי המופיע במקורותינו הוא "לשבר את האוזן", בשי"ן שמאלית. ומשמעותו אחרת כמובן.

מו"ר, מורי ורבי אלופי ומיודעי, קיבלתי את דבריך, ישר כח.

גם אני מצטרף לתמיהת ר' אימג' תש"ע מאן יימר דחוק זה שונה משאר חוקים הרי רש"י במקומות אחרים כותב גם לבישת שעטנז ואכילת חזיר בין החוקים שאוה"ע משיבים עליהם. המקור בו אנו מוצאים שהפרה שונה משאר החוקים (לפי ידיעתי הדלה כמובן) על מה שאמר שלמה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" ובמדרש דקאי על פרה אדומה שחוץ מזאת הבין טעמי כל המצוות. אך אנו לא נוכל להקשות כל זמן שלא נבין אנו טעמי כל המצוות.
ועי' בבנ"י על פרשת פרה שמסביר זאת בדרך רמז על הענין של בחירה וידיעה.

אגב כל האמור כאן, יעויין בדברי הבית הלוי על התורה (שמות לא) שמאריך אודות פר' פרה והיותה חק ותיקונה בכך לחטא העגל

ועיינו גם במלאכת שלמה אהלות פי"ח בהגה"ה מה שהביא מספר חן טוב

בשם הרבי מווארקא זצ"ל:

מדוע טהרת פרה אדומה נקראת חוקה, הרי רבי משה הדרשן נותן לה טעם - תבוא אמו ותקנח צואת בנה?

ומתרץ: רבי משה הדרשן בא לבאר מדוע המצוה ניתנה בתורת חוקה. מצוה זו באה לתקן את חטא העגל (שסיבב את המיתה וממילא את טומאתה, ריש ע"ז), שנבעה מתחושתם של עושי העגל כי יודעים הכל המה, ואם הם במצב שמשה האיש "לא ידענו מה היה לו", מיד עושים את העגל. כתיקון לכך ניתנה פרשת פרה שנקראת חוקה - לא יודעים טעמה ולמרות זאת מבצעים אותה.

שיבר כתב:בשם הרבי מווארקא זצ"ל:

מדוע טהרת פרה אדומה נקראת חוקה, הרי רבי משה הדרשן נותן לה טעם - תבוא אמו ותקנח צואת בנה?

ומתרץ: רבי משה הדרשן בא לבאר מדוע המצוה ניתנה בתורת חוקה. מצוה זו באה לתקן את חטא העגל (שסיבב את המיתה וממילא את טומאתה, ריש ע"ז), שנבעה מתחושתם של עושי העגל כי יודעים הכל המה, ואם הם במצב שמשה האיש "לא ידענו מה היה לו", מיד עושים את העגל. כתיקון לכך ניתנה פרשת פרה שנקראת חוקה - לא יודעים טעמה ולמרות זאת מבצעים אותה.

דרך אגב, יש גם כאלו שמקשרים את זה לשלמה המלך, שרצה להבין הכל, וע"כ היה בטוח שמבין הכל- וטעה במה שאמר אני ארבה ולא אסור, ואדרבה היה צריך ללמוד מכאן שאין בכוחו להבין הכל, ולהקיש מזה גם למשפטים, שגם הם באמת לא מובנים לתכליתם.

img770 כתב:

כמובן שגם אני מסכים ויודע שזה חוק, הרי זה כתוב במפורש וכל שאלתי היתה רק- למה? מה כאן יותר מכל חוק?

נראה שכל השאלה נובעת משום זה, שוודאי לשואל שאכן פרה אדומה בלתי מובנת (מצד איזה עניין שבה), יותר משאר מצוות.
ולא הבנתי מניין זה שכאן הוא יותר מכל חוק, ושאר מצוות מובנות יותר?
אלא שכל שאר המצוות הקב"ה גילה למשה הטעם, ו"אילו זו אני איני מגלה לך". אבל מ"מ הרי מצ"ע היא בלתי מובנת בדיוק כמו שעטנז או בשר בחלב.

ומה שאומרת הגמ' ומסבירה שזה משום שמטהר נטמא, (ולכאו' נראה שזה אכן בלתי מובן משאר מצוות),
זהו רק כדי להסביר מה החלק שלא מובן בה, שכן את עצם העניין של פרה אדומה ניתן עכ"פ להבין - "תבוא האם ותנקה את סירחון בנה", ואילו מה שלא מובן הוא (בעיקר), הא שהמטהר נטמא.
ומ"מ אין זה בלתי מובן יותר משאר מצוות.

לכאו' אלו דברי הבל!!!
שלמה המלך הרי כן הבין את כל המצוות כולל את החוקים, והוא זה שאמר שאת מצווה זו א"א להבין!
עכ"פ הדבר פשוט שכל החוקים הם רק כלפי אומות העולם, וכמ"ש שההגדרה של החוקים הם מה שאו"ה מונים אותנו בהם, מה טעמם, אבל כלפינו- ח"ו שאינם מובנים, כי אם אינם מובנים זה רק לעינים סומות שלא רואות את המציאות האמיתית, ואת שרשי הבריאה כצורתם, אבל אם היינו יודעים אותם כראוי, וזה דבר אפשרי בעיקרון (לך לישיבת "אהבת שלום" ושם יסבירו לך- אולי...) אז היינו מבינים בצורה הכי פשוטה שבשר בחלב פשוט לא הולך יחד, וכמו שאנחנו מבינים את סכנת החשמל, שאיננו מבינים את חוכנו אלא רק את הכללים ואיך הוא פועל, כן נבין את המציאות של כל החוקים.

רק כאן היתה השאלה על פרה אדומה שאפי' החכם מכל אדם שהשיג בדעתו את כל מציאות הבריאה, ובכ"א לא הבין את הסתירה שבפרה אדומה, (ולא היה לו קשה עצם ענינה), וניסינו להעמיד ישוב לסתירה- לכאו'.

התעיף עיניך בו ו... כתב:רבויתי שלום,
הגעתי עכשיו מהכולל, ואחרי ששגעתי כמה חברים הפנו אותי ל'מכתב מאליהו' ח"ד עמ' 172 שכתב כדברינו, ומה שאמר אותו דרשן שזכרתי בדברי, נלקח מדברי הרב דסלר זצ"ל ובאמת הוא מגיע במסקנתו שודאי בצורה שכלית הבין שלמה המלך את ענין פרה אדומה, אבל לא ראה בליבו את סודה.
ולא שאני מבין מה הוא לא הבין, אבל זה כתוב מפורש בדבריו שקשה מאוד להבין מה כ"כ לא מובן בדבריו.
אם למישהו ישאיך להוריד את זה כקובץ לכאן- מומלץ.
א"כ הדבר מדהים איך אפשר לומר כ"כ הרבה דרשות סביב ענין שמתברר שבכלל לא ברור מה קשה בו יותר מחוקים אחרים.

הנה הם דברי הרב דסלר הנהדרים-

ספורנו במדבר פרשת חקת פרק יט
זאת חקת התורה אשר צוה ה'. באמרו הזה עליהם מי חטאת. והנה כבר אמרו ז"ל לכך כתב בה חוקה גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה וששלמה אמר עליה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז, כג) ומעיקרי ההעלם בזה הוא שהיא מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים. אמנם בהביננו אל כל המצוה אולי דבר יגונב ונקח שמץ מנהו. וזה כי מצאנו ראשונה שכל העוסקים בה מעת שריפתה ואילך טמאים והם השורף והמשליך עץ ארז ואזוב ושני תולעת בשרפתה והאוסף והנוגע והנושא. אמנם המזה והמקדש הם טהורים. שנית שמעקרי הפרה הוא שתהיה אדומה בשלמות. וכבר ביאר הנביא שהחטא נמשל לאדום באמרו אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיהו א, יח). ולכן אמרו ז"ל (יומא סז, א) שהיו קושרים לשון זהורית על פתחו של היכל הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים. שלישית ראוי להתבונן שבהיות כל אמרת אלוה צרופה (משלי ל, ה) היא בלי ספק מישרת המעשים אל המצוע כי כל אחד משני הקצוות נמאס כאמרו ונעקש דרכים יפול באחת (שם כח, יח). רביעית ראוי להתבונן שאין דרך נאות להישיר את הנעקש דרכים ולהשיבו אל המצוע זולתי בהטותו אל קצה הפכו כמו שיקרה בחליי הגוף כאמרו חבורות פצע תמרוק ברע (שם כ, ל) אף על פי שאותה ההטיה אל הקצה היא בעצמה נמאסת ותשחית ענין מי שתהיה דרכו ממוצעת כענין התרופה המשלשלת שתועיל לחולה ותזיק לבריא. חמשית ראוי להתבונן שאין ענין לאפר הפרה בטהרת שום מין ממיני הטומאות זולתי בטהרה מטומאת מת. וכבר נודע שענין התורה והמצות חיים הם למוצאיהם (שם ד, כב) ולעוסקים בם כאמרו כי היא חייכם (דברים לב, מז) והנוטה מהם אל הבלי הנפסדות הולך למות או הוא מת גמור, כאמרם רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים (ברכות יח ב). ששית ראוי להתבונן מה שאמרו ז"ל שעץ ארז יורה על הגאוה והאזוב יורה על הפכה (ערכין טז ב) ובהיות שני התולעת עם שניהם יורה ששניהם חטא כאמרם בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה (סוטה ה א) בפרט למי שיצטרך לנהוג נשיאות לתועלת הרבים. וכבר אמרו ז"ל שנענש שאול על שלא הקפיד על כבודו (יומא כב ב) כאמרו ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש (שמואל - א י, כז) וכן תפש עליו הנביא באמרו הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה (שם טו, יז). נאמר אם כן שעם היות המצוה חוקה ואין להרהר אחריה ולא להיות מסופק אם היא הגונה ואם לאו כי כל אמרת אלוה צרופה (משלי ל, ה) ולה טעם נשגב בלי ספק נודע למלך שצוה אותה ואולי גם למשה רבינו והדומים לו. הנה יש בה איזה רמז לדרך התשובה הצריכה לכל חוטא שהיא אמנם שיטה אל קצה הפך מעשיו המטמאים כל לב טהור למען ישיג דרך המצוע ויטהר וזה הדרך עם היותו טוב ומטהר לחוטא הוא אמנם מגונה ורע ומטמא כל לב טהור כאמרם וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין (תענית יא א). אמנם מי חטאת המורכבים מעפר שרפה וממים שהם שני קצוות אשר מהם יתחדש מצוע יורה שבמצוע תהיה תקנת החוטא הנקראת טהרה כאמרו מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא טז, ל) וממה שראוי להתבונן מה שגזר אומר שהנוגע במת מטמא את משכן ה' והבא אל האוהל מטמא את מקדש ה' וזה כי אמנם כל הקרב הקרב אל הבלי הנפסדות אין ספק שהוא מטמא לב טהור שהוא משכנו של מקדש ה' שהוא הנקרא צלם אלהים ותהיה טומאתו בטעות העדרי. והבא אל אהל המת כענין שוכני בתי חומר (איוב ד, יט) אשר אין לפניהם בלתי אם גוייתם לחיי שעה רעועה רגליה יורדות מות הוא בלי ספק מטמא את מקדש ה' הנזכר אשר בו יהיה העם והאיש קדוש לאלהיו כאמרו ולהיותך עם קדוש לה' אלהיך (דברים כו, יט) ואז מטמא בטעות קניני הפכי למכוון. ולזה אין ראוי שיטמא באוהל זולתי המת הישראלי כי אמנם חומרו בלבד הוא הנבחר ומוכן מכל זולתו לעבודת האל יתברך הוא לבדו החוטא בנכבד. אמנם החכמים המורים חטאים בדרך שהם כמו המזה והמקדש לא תחול עליהם בזה טומאה כלל. ובכן יהיה בפרטי שמירת המצוה הזאת בכתבה וכמו שבא בקבלה רמז לכל אלה שהם מכונות התורה בלי ספק:

ראיתי בדרושים ואגדות חת"ס [שי"ל מכתי"ק בתשנ"ח] שכתב דהחק של פרה היא דייקא אליבא דטעמיה של ר"מ הדרשן, ותורף דבריו היא שכיון שכבר נצטוו עליה במרה קודם שחטאו בעגל הרי שהיתה ידיעה שיהיה חטא והקדימו רפואה למכה (תבוא אמה ותקנח כו'), ולכאו' קשה קו' הרמב"ם בעניין ידיעה ובחירה. וזהו ה'חק' דאיכא ידיעה ואיכא בחירה ושניהם אמת כי לא מחשבותי מחשבותיכם, אמרתי אחכמה והיא רחוקה. עכתו"ד בערך.
כמדומני שעד"ז כתב גם בדברי חיים [צאנז].

אשמח לדעת אם יש מקור קדום יותר לרעיון נפלא זו.

מבי מדרשא כתב:[ובאשר לשם האשכול, הייתי משנה אותו, שהרי אין ספק שפרה אדומה היא מצוה בלא טעם. שככה העידו בה שהיא חק. השאלה היא רק למה]

בענין זה