פורום אוצר החכמה

בעקבות השערתי כאן (viewtopic.php?f=7&t=6697#p59013), שתיבת 'סביב' מהפסוק "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ, נְאֻם יְיָ, חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה ב ט), נדרשה לפניה ולאחריה, בניגוד לפשט המקרא.
אני מחפש הוכחות, שאכן מצינו במדרשים שיטת דרשה כזו, שדרשה תיבה אחת לפניה ולאחריה, ובניגוד לפשט המקרא.
למישהו יש ראיות לכך? או איזה הפנייה למחקר מסודר בענין?

הוספה קטנה:
אני משער שבפירוש מהרז"ו, העמל הרבה להסביר כיצד נדרשו הדרשות, כתב בענין. אך איני יודע כיצד 'לעלות' על המקומות בהם דן בכך.

תוס' (ב"מ סא,א ד"ה קרע ביה) מחלקים שבמילה אחת לא שייך לומר כך, לכן לא אומרים שבחמש מילים שאין להם הכרע שייך גם קודם וגם אח"כ, אבל בב' מילים כיון שבכל מקרה אחד שייך לכאן ואחד לכאן אפשר לומר ששניהם שייכים לקודם ולאחר כך. אולם כתבו שיש יוצאים מן הכלל.
וראה עוד תוס' פסחים כא,ב ד"ה ליכתוב; יומא לא,ב ד"ה ופשט; קידושין לב,ב ד"ה מאי; ע"ז כ, א ד"ה אחד; מנחות יט, א ד"ה במקרא; חולין קיד,ב ד"ה למה

עיין גם בספר המקרא והמסורה להר"ר מרגליות מאמר עולה ויורד בסופו

ב"ק פרק ששי, "ובער בשדה אחר מיטב שדהו וכו'" שדורשת הגמ' גם על מקום הנזק וגם על אופן התשלומין

ב"מ סא, א: את כספך לא תתן בנשך ובמרבית בנשך ובמרבית לא תתן אכלך.
יומא לא, ב: ופשט ורחץ ורחץ ולבש. (והמדפיסים שם הגיהו בטעות והקיפו תיבה אחת בסימן המחיקה - ויש לצרף איפוא דוגמא זו למאמרו הגדול של הגרדצ"ה בישורון)
ועיין תוס' שם.

ביהושע פרק יג בסוף פסוק ז' "..לתשעת השבטים וחצי שבט המנשה" ותחילת פסוק ח' "עמו הראובני והגדי" ראה שם בפי' הגר"א שהמילים וחצי שבט המנשה קאי אלפניהם ולאחריהם וכאילו זה כתוב פעמים. ונראה שסבר שזהו פשוטו של מקרא שכך דרך לשון המקרא

תודה לכל המסייעים, יישר כוחכם!

הרשב"ם מביא משוחר טוב 2 דוגמאות ומעצמו דגומה שלישית, בדוגמאות אלו המילה מוסבת גם על הפסוק בו היא כתובה וגם על הפסוק הקודם (כשהיא בתחילת פסוק) או הבא (כשהיא בסוף פסוק):

ותמנע היתה פילגש - ראיתי בשוחר טוב ותמנע מחובר גם לפסוק העליון, שכן בדברי הימים צפי וגעתם וקנז ותמנע ועמלק, ואחר כך הוא אומר בבני שעיר ואחות לוטן תמנע דוגמת אחות נביות, אחות אהרן, כמו שפירשתי. [וכן כאן ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע] ותמנע היתה פילגש. הראשון זכר מבני אליפז, והשני נקבה ואחות לוטן תמנע.
וכמוהו [ב]יהושע ועתה חלק את הארץ [הזאת] בנחלה לתשעת השבטים וחצי שבט המנשה. עמו הראובני והגדי לקחו נחלתם אשר נתן להם משה בעבר הירדן מזרחה. על כרחיך פסוק שני חסר ממנו, כי היה לו לומר וחצי שבט המנשה השני כבר לקחו נחלתם. לפיכך יש לומר כי פסוק זה עונה על סוף הפסוק שכת' בו וחצי שבט המנשה. אף על פי שמדברים הפסוקים בשני חצאי שבט מנשה, לאחד מהם חילק משה ולשני חילק יהושע.
ואני שמואל מצאתי פסוק שלישי בדברי הימים דוגמתן במשפחות בני יהונתן בן שאול, ובני מיכה פיתון ומלך ותארע ואחז. ואחז הוליד את יהועדה ויהועדה הוליד את עלמת וגו'. ואותה פרשה נשנית וכפולה בתוך דף אחד. תחלת הפרשה אשר נשנית ובגבעון ישב[ו], וסוף הפרשה אלה בני אצל. וכת' ובני מיכה פיתון ומלך ותחרע. ואחז הוליד וגו'. בעל כרחיך חסר ואחז מפסוק זה שהיה לו לכתוב ותחרע ואחז ואחז הוליד, אלא שתיבת ואחז הוליד עונה על פסוק שלמעלה כאילו כתוב ובני מיכה פיתון ומלך ותחרע ואחז ואחז הוליד וגו' שכך כתו' בפרשה ראשונה:

חכם באשי כתב:הוספה קטנה:
אני משער שבפירוש מהרז"ו, העמל הרבה להסביר כיצד נדרשו הדרשות, כתב בענין. אך איני יודע כיצד 'לעלות' על המקומות בהם דן בכך.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?200316&&page=23

ולשאת ולספחת ולבהרת.

ראה בהקדמת הנצי"ב להעמ"ד אות ו'
(שם גם הביא חלק מהדוגמאות שהובאו באשכול זה).