פורום אוצר החכמה

באשכול "פרח-ברח" נידונה שאלה מעניינת הראויה לאשכול בפני עצמה:
השאלה היא: וכי יכול היום מישהו לאסור על מטוסים לטוס מעל אדמתו?
שם כתבתי כך:

יש להוכיח המשנה (כתובות פי"ג מ"ז): מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך בקצרה וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר משמע שאינו יכול לאסור עליו לפרוח באויר, שאילו היה יכול לפרוח באויר א"צ לקנות דרך, וצ"ע מב"ב סג,ב מארעית תהומא עד רום רקיעא, משמע שזה שלו אחרת אינו יכול להקנות.

לגבי ההוכחה השניה לפיה עולה שיש יכולת לאסור טיסה, אמרו לי ב' ת"ח, שאין כל הוכחה משם כי שם מדובר בכל מה שיכולים לבנות מן הקרקע ומעלה, לא יותר מכך.
לגבי הראיה הראשונה לפיה אין יכולת לאדם לאסור פריחה מעל קרקעו, נחלקו דעותיהם של שני הת"ח הנ"ל, האחד טען שזו הוכחה נכונה, השני טען שזו סתם היתפסות ללשון, אם כי הסכים שהיו מן האחרונים שהיו מסוגלים להוכיח הלכה בראיות כאלו.
למעשה, שניהם אמרו שמסתבר שאין אפשרות לאסור.
ומה דעת חו"ר הפורום?

הקדמונים ואולי אף ראשונים כבר דנו אם אדם יכול למכור אויר חצרו. וזה לכאורה תחילת הדיון כאן, לאחר מכן יש לדון שהעובר מעל אוירו אינו פוגע בבעלותו כי אין האויר עומד לכך,
אבל מי שיש לו ארץ רחבת ידים, יכול להיות שבכה"ג לא נוכל לומר שאין אוירו עומד לכך.
מקוה שקדמתי במשהו.

אי ניזיל בתר 'מנהג המדינה' יש לחלק: כאשר הוא ענין סכנה יש אפשרות לאסור, וכמנהג המדינות [לבד ממדינת הציונים השולחים ליווי של ארבעה מטוסי קרב כמשמר כבוד למטוס ריגול מצרי] ליירט כל מטוס, אבל בתוך המדינה עצמה או מטוס של מדינה ידידותית לא קפדי בה.

אילת השחר יבמות לז:

וקצת קשה לי בלשון הגראי"ל שליט"א וכתלמיד הדן בקרקע.
בצד א' כתב שכופין ע"מ סדום, משמע עקרונית יכול לאסור אלא מפני שכופין כו' עליו להרשות, כי אם נאמר שלצד זה אין לו כלל זכויות באויר א"צ לכופין וכו'. אך בצד שני מבאר שיש לו זכויות באויר, וזה הרי נכון גם לצד א'.
בקיצור: לכאורה היה צריך לבאר בא' משני אופנים, או ששני צידי ההבנה בגמ' תלויים בזה אם יש לו בכלל זכויות על האויר. ואם סבור שזה פשיטא שיש לו, היה צריך לבאר שחולקים אם שייך כאן כופין, ולבאר הצדדים בזה.

לר' חוקר מכוח קושייתך עלינו לפרש את דבריו כך, שהיה פשוט לו שהאוויר שייך לבעל הקרקע ועל זה כתב בעל האיילת השחר להקשות, א"כ איך זה שאומר לו לפרוח באוויר, ומתרץ, אי משום כופין על מדת סדום, והלכה למעשה יוכל לפרוח באוויר, אי משום שממילא לא יוכל לפרוח באוויר.
ולא ראה טעם להיכנס לדון בדיני כופין על מדת סדום, כיון שעיקר מטרתו להעיר שהרי אוויר הקרקע שייכת לבעל הקרקע ועל זה תירץ שאה"נ, ואעפ"כ אומר לו לפרוח באוויר ואין זה קושיא.

ולעצם העניין, נראה שהדבר פשוט שאוויר הקרקע שייכת לבעל הבית שאם לא כן יוכל כל אחד לבנות על גגו מגדל קומות, וכל השאלה אם האוויר שייכת לו יתכן רק בגובה רב שאין בה כל תועלת כאשר גם הבעל הבית עצמו לא יוכל לעלות לרקיע.

כהאי ספיקא יש גם להסתפק במובא במדרש (ב"ר כב):

"ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו' על מה היו מדיינים? אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין. דין אמר ארעא דאת קאים עליה דידי ודין אמר מה דאת לביש דידי דין אמר חלוץ ודין אמר פרח". (=זה אומר הארץ שאתה עומד עליה שלי, וזה אומר מה שאתה לובש שלי, זה אומר חלוץ בגדיך וזה אומר פרח באויר)

אמנם לכאו' משם יש לפשוט דהכוונה באמת היתה שיפרח באויר, דאי לאו הכי - מה יעשה? בשלמא בגמ' יש לומר שלא יגיע לאיזור בכלל, אך כאן שכל הארץ היתה של קין וכי מה רצה שיעשה אחיו, וע"כ שלפרוח באויר היה יכול מעיקר הדין. וגם מסתמא 'חלוץ' דומיאא ד'פרח', וכשם ש'חלוץ' היינו כפשוטו,כך 'פרח' היינו כפשוטו.
ואין לומר שקין שייר בקנינו, וויתר לאחיו על האויר, דא"כ מדוע לא שייר לו חלק על פני הארץ. ועל כרחך, דלפרוח באויר היתה להבל זכות מעיקר הדין.

ירושלמי
הדיון התחיל מהמדרש הנ"ל באשכול "פרח-ברח" וכפי שכתבתי בהודעה הפותחת.
ראה מההודעה שבקישור והלאה:

viewtopic.php?f=7&t=6711&p=59066&hilit=%D7%A4%D7%A8%D7%97%3D%D7%91%D7%A8%D7%97#p59062