שלא לזון עיניהם בהיכל

[מתפעל]

הרמב"ם כתב בהלכות בית הבחירה פ"ז כ"ז
"וכל הנכנסין להיכל לתקן יכנסו בתיבות".

משמע שלמד שהאיסור אינו רק בקודש הקדשים כפי פשטות לשון הגמרא אלא אף בהיכל.
הכסף משנה במקום באמת מעיר מנין לו לרמב"ם להרחיב האיסור. הוא מוצא תוספתא שמשם יש איזה משמעות והדברים לא ברורים שם.

עלה בדעתי להקשות מהגמרא שהיו מראים לעולי רגלים השולחן ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום, שראו לחם חם כביום הילקחו,
כיצד היה מותר לבני ישראל לזון עיניהם מהשולחן?

האם מישהו שואל את זה?

[חוקר]

כמדומה שישנה שיטה שהיו מביאים את השלחן לפתח ההיכל אבדוק בסיכום שכתבתי על זה שאינו אצלי כעת, תצטרך לחכות לשבוע הבא, או שמישהו כאן יציין לשיטה זו.
עכ"פ מכאן לא קשה על הרמב"ם לאף שיטה כי הרי גם את פרכת קדה"ק היו גוללים לפני העולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום וכו' כדאי' במס' יומא נד., על כרחך שלמטרה זו להראות לישראל חיבתם מותר.
ובאמת הגמ' שם שואלת מצד איסור כבלע את הקדש, ומתרצת, וכנראה שמצד איסור לזון עיניהם אין חשש.

[גוראריה]

הרמב"ם כתב בהלכות בית הבחירה פ"ז כ"ז
"וכל הנכנסין להיכל לתקן יכנסו בתיבות".

משמע שלמד שהאיסור אינו רק בקודש הקדשים כפי פשטות לשון הגמרא אלא אף בהיכל.
הכסף משנה במקום באמת מעיר מנין לו לרמב"ם להרחיב האיסור. הוא מוצא תוספתא שמשם יש איזה משמעות והדברים לא ברורים שם.

עלה בדעתי להקשות מהגמרא שהיו מראים לעולי רגלים השולחן ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום, שראו לחם חם כביום הילקחו,
כיצד היה מותר לבני ישראל לזון עיניהם מהשולחן?

האם מישהו שואל את זה?

הרי מהגמ' בחגיגה משמע שהיו מטלטלים השולחן החוצה שלכן נאמר השולחן הטהור מכלל דטמא ואינו כלי העשוי לנחת דמראין לעולי רגלים
אלא שכב' הקשה על עצם הכלים, ובאמת מנין להרחיב גם על הכלים?

[חוקר]

גור יקר
במטותא עיין טוב בגמרא, ותראה שלא נאמר שהוציאו חוץ להיכל, רק הגביהו במקומו, ולכן לא מיקרי כלי עץ העשוי לנחת שהרי הוא מיטלטל ולא נח תמיד במקום.
אמנם כמדומה, שיש מפרשים שאכן גם הקריבו אותו לצד הפתח אי"ה אבדוק ואענה בשבוע הבא.
מה שאתה צודק, שלא שמתי לב ששואל על ההסתכלות בשלחן עצמו, אך זו בעצם שאלת הגמ' ביומא על הארון, ומתרצים שרק במדבר היה אסור, יעו"ש. ולכן מתפעל לא מדעתו הרחיב האיסור על הכלים, כי כבלע את הקדש מיירי בכל הכלים.

[חיים]

יש להקשות יותר מזה ממה שאמרו ביומא נד, א "בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגלין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה...", הרי שהיו מציצים לקדש הקדשים.
התפארת ישראל מדות ד, ה אות מט התייחס לקושיא זו וכתב "ונ"ל כיון דרק מדרבנן אסור, א"כ לצורך מצוה שיראו הכרובים מעורין זב"ז, ויבינו עי"ז חבתן לפני המקום, שרו רבנן מה"ט" עכ"ל.

בנוגע לאיסור שלא לזון עינים בהיכל, יש לציין לדברי הרא"ש בפירושו על המשנה מדות ג, ח "ושרשרות של זה היו קבועין בתקרת האולם שבהן פרחי כהונה עולין ורואין את העטרות [שבחלונות ההיכל], שאין זה אלא לצורך תיקון, אבל לא לשם טיול ליהנות מנויים, והוא מוכיח זאת שהיו מורידים את האומנים בתיבות בקדש הקדשים, אבל עיין שם בפי' ר"ש.

[חוקר]

התפארת ישראל מדות ד, ה אות מט התייחס לקושיא זו וכתב "ונ"ל כיון דרק מדרבנן אסור, א"כ לצורך מצוה שיראו הכרובים מעורין זב"ז, ויבינו עי"ז חבתן לפני המקום, שרו רבנן מה"ט" עכ"ל.

ברוך שכיונתי לדברי התפא"י בתגובתי הראשונה.

[חיים]

התפארת ישראל מדות ד, ה אות מט התייחס לקושיא זו וכתב "ונ"ל כיון דרק מדרבנן אסור, א"כ לצורך מצוה שיראו הכרובים מעורין זב"ז, ויבינו עי"ז חבתן לפני המקום, שרו רבנן מה"ט" עכ"ל.

ברוך שכיונתי לדברי התפא"י בתגובתי הראשונה.

לא הבחנתי בתגובתך זו, הייתי מציין לה.

[מתפעל]

שאלה אחרת ראיתי מה בכלל הבעיה לראות הרי קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה ולשיטת הירושלמי דלא כהבבלי, לא רק שאין מעילה אף אין איסור.

לגבי הקשויא הראשונה אולי אפשר לחלק שהאיסור להתבונן בכלים בהיכל ובקה"ק זה רק בזמן עבודה. למשל כשהמנורה דולקת או כשהקטורת על מזבח הזהב אבל לאחר שנעשה מצוותו והמנורה כבתה ואין עשן מיתמר בקטורת, אז באמת אין בעיה. רק שבלחם הפנים זה לא כל כך מסתדר שהרי 'לחם פנים לפני תמיד', זה נחשב עבודה כל המעת לעת כל השבוע. ואולי באמת העבודה זה רק בשבת קדש שמקטירים את הבזיכים ומחליפים את הלחם, וכשהוא עומד כל השבוע אין זה נקרא זמן עבודה וניתן להסתכל בו.
ובאמת צריך להבין אם מרימים את השולחן ומביאים אותו אל הפתח, האם זה לא בעיה של לפני תמיד? הרי זה לא נמצא במקומו. ואולי המקום של השולחן לא מעכב והעיקר שנמצא בתוך ההיכל. לכן לכאורה לא שייך שתהיה דעה שהוציאו אותו לחוץ שזה ממש נגד הקרא לפני תמיד.