פורום אוצר החכמה

מאחר והנחש נתקלל שכל שיטעם יהיה לו כעפר, היאך מצאנו דברים שחששו בהם משום גילוי ושלא חששו בהם משום גילוי, ומבואר בגמ' עבודה זרה ל, שתלוי הדבר האם הנחש אוהב משקים אלו או לא, והרי לגביו הכל טעמו עפר?

קושיא מושכלת! יש באוצר ספר שמירת נפש שכולו מוקדש לענין גילוי ושם האריך בקושיא זו ובפירוקיה.

http://www.otzar.org/wotzar/MBook5.asp?52847&BOOKS

עמ' 46 מעמודי האוצר ואילך.

אני חשבתי ליישב 'באלעבאטיש'. שאין הכי נמי הוא מרגיש בהכל טעם עפר, אבל למרות זאת הוא מרגיש הבדל במרקם ובסוג של האוכל, לכן יש מאכלים ומשקים שהוא יותר אוהב, ויש שהוא פחות אוהב.

כמו שאמר אורח לרגע, גם עפר טעמו לא אחיד, כמו שבשבילנו לדוג' תפוח, יכול להיות חמוץ יותר או מתוק פחות, בשל או בוסר.

אורח לרגע, תנא דמסייע לך:
מתוך ספר שמירת הנפש:

ולי הקטן נראה, שבכל פעם הוא מקווה, אולי הפעם ארגיש את טעמו האמיתי, לכן הוא טועם את הנראה בעיניו...

ואפשר שהדבר תלוי בראייה או בריח ג"כ, כידוע שחוש הטעם שייך גם לחוש הריח במידה מסויימת, ואפשר שאצלו האהבה לאוכל מסויים היא לפי המראה שלו או הריח שלו.

ולהוסיף, שכל עניינו של נחש הוא ב'תאוה הוא לעיניים', הגם שבגוף הדבר אין בו טעם כלל, ורק אחיזת עיניים הוא. וכך הוא עניינו של עולם זה לאחר חטא אדם הראשון, דמראה עיניים נותן אחיזה של ממשות אף בלא טעם אמיתי בגוף הדבר. ודוק היטב.

יושב-אהל כתב:ולהוסיף, שכל עניינו של נחש הוא ב'תאוה הוא לעיניים', הגם שבגוף הדבר אין בו טעם כלל, ורק אחיזת עיניים הוא. וכך הוא עניינו של עולם זה לאחר חטא אדם הראשון, דמראה עיניים נותן אחיזה של ממשות אף בלא טעם אמיתי בגוף הדבר. ודוק היטב.

נפלא, ואשלים דבריך שכשם שהנחש נהנה מדמיונו , אבל הנשאר והמורגש לבסוף הוא טעם עפר, הוא נחש הוא יצה"ר שהדמיון חזק והתוצאה טעם עפר, השי"ת יצילנו ממצודתו

יפה.

ב"ה

ממש שבעים פנים בנחש.
ויש לדון אי על כל א' מפניו איכא נמי זנב דא"ה הו"ל ע' דנבין...

מכיון שהנחש אינו תורה א"א לחדש עליו חידושים. עכ"פ תשובה של ממש לא קבלנו מלבד הסברא שיש כמה טעמי עפר. ועינינו הרואות אכן שגם נחשי זמננו אינם אוכלים כל דבר ויש להם העדפות ברורות מאד.

צ"ל בפשיטות דאף בין הנחשים יש ירידת הדורות עצומה, ואין מאמינים רחמ"ל בקללת זיידע נחשא, ומנסים לטעום ולהגיע לטעמא דחיי

כתב ר"י בכור שור:
"ועפר תאכל כל ימי חייך - שמתוך שפיך בארץ יכנס העפר בתוך פיך, ותאכלנו בעל כרחך".
האם זה ביאור חדש באותה קללה שנתקלל בה הנחש?

כמובן זה פירוש ע"ד הפשט ולא על הדרך שטועם טעם עפר בכל דבר בכל אופן שיאכלנו.

ולעיקר הקושיה יש לומר בפשיטות שבכל דבר מעורב לו טעם עפר ומקלקל טעמו אבל לא שלא מרגיש טעם אחר.

ולמה לא נאמר באופן הכי פשוט, שזה רק נאמר במידי דאכילה ולא במידי דשתיה.

זכרוני שיש גאון כזה שרק באכילה ולא בשתיה, וצויין כאן, ואיני מוצאו.

שלחני חכ"א לאדרת אליהו בראשית דף ט' ע"ב.