פורום אוצר החכמה

המג"א סו"ס תק"פ מזכיר שבו' חוקת ה'ת"ח נהרגו שתי קהילות גדולות כמו שכתוב בסליחות שחיבר בעל הש"ך.

היכן כתובים סליחות אלו?

עי' בספר לקורות הגזירות על ישראל (מצוי באוצר),
ולאחר שתמצא את הסליחות הללו, רשום לפניך את התחלותיהן, ובדוק בספר 'אוצר השירה והפיוט' (גם מצוי באוצר).
בהצלחה
ורק אל תשכח לשתף אותנו בתוצאות...

ראה ספר מגילת עיפה להש"ך שם מספר באריכות קורות הימים ההם.

לפני שנים מועטות הוציאו לאור ספר מעט הכמות, בכריכה קשה, וכמדומה אף יצא בכמה מהדורות לרב הצלחתו, שם הובאו קיצורי הדברים. ואם זכרוני אינו מטעני הובאו שם סליחות הש"ך המדוברות. אולי חכמי הפורום זוכרים את שם הספר, על אף מעט הפרטים שסיפקתי כאן.

זה מה שמצאתי באוצר השירה והפיוט ח"א עמ' 348היוכל מאן דהו להסבירני היכן לחפש (מחיפוש פשוט בסליחות למנהג ליטא לא מצאתי דבר)

פתח נא את הכרך הראשון, בראשו מופיעה רשימת קיצורים ע"פ א-ב, חפש את 'סליחות-ליטא', ותדע לאיזו מהדורת סליחות התכוון.
אין לך צורך לחפש את 'צ', כי הוא ספרו המפורסם של צונץ על הפיוטים, הנכתב בגרמנית, שפה שאני משער שאינך קורא...

ואולי עתה, פתח את הכרך הרביעי, שם מצויה רשימת מחברים, וחפש את השם "שבתי בן מאיר הכהן", אולי הוא מפנה לפיוטים נוספים.

בהצלחה.

רוב תודות, אמשיך בחיפושי לכשאיפנה בינתיים מצאתי את המגילת עיפה שנדפס בתוך "שבט יהודה", שם אכן מוזכר הטבח של עש"ק חוקת ושתי הקהילות שנטבחו הם טולטלשין והומיה(?), (ומה שכ' שזה היה ביום ד' תמוז כנראה ט"ס, כי בשנת ת"ח היה עש"ק חוקת בו' תמוז - כהאי שתא)

בספר הדמעות - ג מביא קינה מהש"ך, בהקשר לגזרות ת"ח ת"ט
איני יודע אם לזאת כוונתך, בדוק!

אולי זה קצת יקדם אותך:

לענין דברי השבה"ל על שנהגו להתענות ביום ו' דפרשת חקת על שריפת התורה, אצרף בזה מתוך ספר נפלא בכת"י, הנקרא הלוי והגר, חברו איש מבית לוי, ובו עיונים בתרגום אונקלוס, ובמקו"א יבואר עניינו:



פסוק ב
זאת חקת התורה, ת"א דא גזירת אוריתא, ברוב פעמים מתרגם אונקלוס לשון 'חוק' – קיים, ['חוק ומשפט' – קיים ודין], זולת כמה פעמים שמתרגם לשון גזירה: 'חוקת התורה' (הכא ולקמן לא כא) – גזירת אורייתא; 'חוקת הפסח' – גזירת פסחא; 'לחוקת משפט' – לגזירת דין; 'ככל חוקתו' – גזירתיה. והכלל בזה שכל לשון 'חוק' המיוחס אל איזה דבר זולת הקב"ה מתרגמו בלשון 'גזירה', אבל כשאינו מיוחס או כשהוא מיוחס לקב"ה (כמו 'חקי האלקים') מתרגם לשון 'קיים'. והטעם בזה, דפירוש 'קיים' הוא ברית ושבועה, שכורת עמנו הקב"ה לקיים מצוות אלו [ולכן כתב רש"י כאן שחק הוא בלא טעם, כי הוא כעניין השבועה והברית שהדבר מחייב ועומד מצד עצמו, וזהו 'קיים' דבר מקויים ומחוייב ואינו תלוי בשינויי הטעמים, ודוק], ולכן א"א לתרגם 'קיימא דאורייתא' כי אז משמע דהוא ברית בינינו לבין התורה או בינינו לבין הפסח וכדו', מה שא"א להאמר, ולכך הסב אונקלוס את תרגומו על פעולת כריתת הברית, שהוא מתורגם 'גזירא', 'ויכרתו ברית' – וגזרו קיים, וזהו 'גזירת אוריתא' – החק שנגזר עלינו בתורה, או 'גזירת פסחא' – החק שגזר הקב"ה עלינו בעניין הפסח. [אבל היכא דכתיב 'חוקת עולם' מתרגם 'קים עלם' כי התם אין החוק מיוחס על העולם כמובן, אלא הוא תיאור החוק].

והנה בשבלי הלקט כתב דקבעו תענית יחידים ביום ו' לפרשת חקת על שריפת התורה ביום זה, ולא קבעוהו לפי יום בחודש, משום שהודיעום בחלום שיום הפרשה גורם גזירת התורה, דמתרגמינן 'זאת חקת התורה' – דא גזירת אורייתא. ע"כ. ובפשטות העניין תמוה, דהא 'גזירת אורייתא' הוא תרגום תיבת 'חוקת', ודכוותיה מתרגם 'חוקת הפסח' – גזירת פסחא, וכמוש"נ למעלה, ומה רמז יש כאן לשריפת התורה.

ולפמש"נ אפשר דזהו עומק הרמז על שריפת התורה, דאילו היה התרגום 'קיימא דאורייתא' – ברית התורה, היה הפירוש שהתורה עצמה היא מקויימת ומחוייבת בחוק וברית, ולא היתה יד הזדים יכולה לשורפה ולאבד חלקים ממנה, אבל מכיון שתרגם אונקלוס 'גזירת אורייתא' מוכח שלא התורה עצמה היא החוקה, אלא מיירי בחק שגזרה תורה, ואכתי לא שמענו שהתורה עצמה חקוקה בחוק וברית, ובזה ניתן הפתח למשחית לשורפה בעוונותינו, ודוק. חותם תעודה תתיר, סודך שים בלימודה, אכי"ר.

מרבינו הגר"מ שפירא למדנו, שגזירת אורייתא היא מכיוון שכל ענין המיתה התחדש ע"י חטא העגל- שבו חזר מלאך המוות לשלוט בעם שראל (י"ז בתמוז) וחטא המרגלים (ט' באב), ושם נגזרה מיתה על ס' ריבוא מקבלי התורה- כך שלא הכמות היא האסון, אלא זה שבעצם נגזרה מיתה על מקבלי התורה, ומינה- שהתורה לא הועברה אלינו בצורתה, כי עליה נגזרה הגזירה, וכמ"ש המהר"ל בחידושי אגדות לאגדתא דרבב"ח על מה שאמר "ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו ולא הוה מסתגי לן אמר לי דלמא שקלת מידי מינייהו אהדריה דגמירי דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה אזלי אהדרתיה והדר מסתגי לן" שהלימוד מכאן הוא שאין אנו יכולים לקחת ממתי מדבר כלום, ומכיוון שכך היה צריך לחדש את פרשת הטהרה שכבר רש"י מביא את השייכות לחטא העגל, ממילא כאן מתעורר הענין של גזירת התורה, וע"כ זמן זה גורם שהגזירה על התורה מתעוררת.
בתקוה שהדברים ברורים.

סליחות של התיו"ט לת"ח ות"ט נמצאים באוצר תחת השם סליחות לכ' סיון ובסופם נוסח המי שברך לבולם את פיו מדיבור בשעת התפילה (בשינויי נוסח מן הסידורים).
סליחות הש"ך נדפסו בחיבור מיוחד ששערו ניתן בזה:

איש_ספר כתב:סליחות של התיו"ט לת"ח ות"ט נמצאים באוצר תחת השם סליחות לכ' סיון ובסופם נוסח המי שברך לבולם את פיו מדיבור בשעת התפילה (בשינויי נוסח מן הסידורים).
סליחות הש"ך נדפסו בחיבור מיוחד ששערו ניתן בזה:

סליחות של השך.jpg

אני מבין שהספר לא קיים עדיין באוצר?!
אז תעלה לפחות את הסליחה המדוברת, בראש אשכול זה!

הגר"א ספר, אכן זה מה שאני מחפש, האם כל הספר בידך או רק שערו? ואם כן, האם הוא יעלה לאוצר, או שמא יש דרך אחרת לראות אותו?

מענין לענין באותו ענין, היכן המקור שלא לילך לטייל ולרחוץ בנהר ביום ו' חוקת?

כמדומה שבאחת ההוצאות של הסמיכות חכמים הדפיסו בסוף את סליחות הש"ך.

ומסתמא כונת הש"ך להקדמת הש"ך לסליחות אלו הנקראת מגילת עיפה ונדפס כאן [אולי צריך להעשות כותר נפרד].
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 9&page=180

תולדות אדם כתב:רוב תודות, אמשיך בחיפושי לכשאיפנה בינתיים מצאתי את המגילת עיפה שנדפס בתוך "שבט יהודה", שם אכן מוזכר הטבח של עש"ק חוקת ושתי הקהילות שנטבחו הם טולטלשין והומיה(?), (ומה שכ' שזה היה ביום ד' תמוז כנראה ט"ס, כי בשנת ת"ח היה עש"ק חוקת בו' תמוז - כהאי שתא תש"ע)

האם יודע אי מי מהקוראים איזו קהילה היא הומיה? [מענין שב"יון מצולה" לא הזכיר דבר על זה].

כעת עלה בדעתי, אולי הכוונה ל'אומן', ידוע שר' נחמן רצה ליקבר שם בגלל הקדושים, האם מדובר בקדושי ת"ח ות"ט? אם כן, האם ידוע באיזה יום נהרגו?
לברסלב'רס [הידענים], אנא העשירוני בידיעותיכם.

'קדושי אומן' אכן נעקד"ה בימים ה'-ז' תמוז ...תקכ"ח (ובלי קשר, היו אלו הימים שני עד רביעי, ולא עש"ק).