דרשת חתן לשבת ש"ב וישלח

[מוישה]

בקשני ידיד בחור חמד אשר מתחתן השבוע, ולא עליכם, הוא 'נאלץ' לראשונה לעמוד כ'נואם' ולדבר בשת ה'שבע ברכות' כמנהג משפחתם.
ובהיות והוא טרוד מאוד, וגם כך לא הורגל בוורטים ודומיהם, ביקשני להכין לו וורט, אך מה אעשה שגם אני אין עיתותי בידי, אי לכך התחמקתי אך אמרתי אולי הציבור יפנה למשהו מעניין.
דרשה שקשורה לפרשה כמובן פרשת וישלח, ומכילה בתוכה את הענין של הקמת הבית והכרת הטוב להורים.
חילכם לאורייתא
וב'אייך אוף שימחעס...

[ירושלמי]

תמסור לו שהקידושין יחולו גם הוא לא יקשר את הכרת הטוב לפרשת השבוע. דרשת חתן אינה דרשה במובן הרגיל והמקובל שלה (שאלה על הפרשה/תשובה/החתן שלנו...), הוריו מצפים לאמירת תודה כנה ומרגשת, ותו לא. שמא: יותר מזה רק יזיק ויעיב.

[מוישה]

תמסור לו שהקידושין יחולו גם הוא לא יקשר את הכרת הטוב לפרשת השבוע. דרשת חתן אינה דרשה במובן הרגיל והמקובל שלה (שאלה על הפרשה/תשובה/החתן שלנו...), הוריו מצפים לאמירת תודה כנה ומרגשת, ותו לא. שמא: יותר מזה רק יזיק ויעיב.

אין הכי נמי, אפשר גם את זה.
בכל אופן, עייצעס - הוא לא מחפש.

[נוטר הכרמים]

אולי קצת ארוך, אבל גם מענין הפרשה וגם מענינא דיומא, ואפשר ליטול חלק.


בקיעת וקריעת ים סוף

קשין כקריעת ים סוף

סוטה ב,א: אמר רבה בב"ח, וקשין לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.

וראה פסחים קיח,א אר"ש משמיה דראב"ע, קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב נותן לחם לכל בשר, וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים. ומקום אתנו לבאר שייכות וקישור הענינים זה לזה.

בקיעה או קריעה

והנה ידוע להקשות, מאי טעמא בלישנא דקרא מצינו הלשון "בקיעת" הים לכל אורך הפרשה, ואילו בלשון חז"ל בהגש"פ ובכל דוכתי קרינן "קריעת" ים סוף.

המושג של קריעה ביאר הגר"ז בשו"ע שלו סי' שמ (מובא בביאור הלכה סעיף יג ד"ה אין שוברין, וראה נשמת אדם כלל כט,ב), דלא שייך קריעה כי אם בדבר הנתפר ונארג שנתדבק מגופים רבים וכעין שהיה ביריעות המשכן. אבל לא בדבר שהוא מגוף אחד כמו עור ונייר.

(אגב, זה תמוה ממקרא מלא שדבר הכתוב בפר' מצורע (יג,נו): וקרע אתו מן הבגד או מן העור, ועי' פרדס יוסף שם).

והנה קרא כתיב (יד,כז): וישב הים לפנות בקר לאיתנו. ובב"ר ה,ה: אריו"ח תנאי התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב וישב הים לאיתנו לתנאו הראשון, והובא בבעה"ט כאן.

לפי המדרש הזה ביאר החידושי הרי"ם (מובא ברמתיים צופים) את מטבע הלשון "קריעת" ים סוף, שהרי כיון שמתחילה מותנה הים ועומד להקרע, היינו שזה ב' חלקים נפרדים שנתחברו מעיקרא ע"מ שיפרדו, והוי תנאי בגוף יצירת הים, ולכן נחשב לקריעה בהתאם להגדרת הגר"ז הנ"ל. אמנם "בקיעה" זה לשון של שבירת דבר שלם, וצ"ב למה בפס' כתוב לשון בקיעה, והחידושי הרי"ם לא השיב ע"ז.

וישב הים לאיתנו - לתנאו הראשון,
ניכר בשיבת הים התנאי הראשון

ונראה לפי מה שכבר תמהו מפרשי המדרש וכן החיד"א ועוד, למה נזכר ענין תנאי שהתנה הקב"ה בשיבת המים ולא כבר בשעת הקריעה.

ברם י"ל, דבאמת בבקיעה עצמה לא היתה מונחת איזה הוכחה שזה ע"פ התנאי הראשון, שהרי יתכן שזה מציאות חדשה ומצב שלא היה קודם לכן שהים נבקע. אבל בשיבת הים ממה שזה נקרא "וישב" מוכח שחזר לתנאו הראשון, שאם זה היה שבירה של דבר אחד והוי מציאות חדשה, לא שייך לשון שיבה, שכן זו מציאות ובריאה חדשה של דיבוק קרעים, שלא היתה קיימת קודם לכן.

ומלשון שיבה גופא מוכח שזה חזרה למצב קודם דהיינו תנאו הראשון, שתחילה היו קרעים ונתאחו ונדבקו זה לזה ונקרעו ושבו ודובקו.

ולפי"ז יתבאר ג"כ, שבכל הפרשה כתיב לשון בקיעה ולא קריעה, משום שעד ששב הים לאיתנו לא היה ניכר ענין קריעה כלל, והיה נראה כבקיעה בעלמא, ולאחר מכן לא מוזכר במקרא מענין הקריעה כלל.

בקיעה - שידוד מערכות הטבע
ולא רק קיום תנאי

יתירה מזו נראה, שאמנם ניסי הים נעשו באופן של שידוד מערכות הטבע, ולא באופן של קיום תנאי קדום. שהרי מצינו שהיו זקוקים ישראל לצעקה ותפילה ע"מ שיבקע הים בפניהם. ואיתא במכילתא מובא ברש"י, שתפסו אומנות אבותיהם בידיהם, וגם כח האמונה וזכותה עמדה להם וכן זכות אבותיהם כדאיתא שם.

ונראה שזהו שנזכר בתורה "בקיעה" ולא קריעה, דזה נעשה באופן של שינוי הטבע ולא רק כקיום תנאי. ומובא בחז"ל שהתנאי היה נצרך בשביל עוזא השר של מצרים שטען לפני הקב"ה שאינם ראויים לזה, כיון שהללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז (עי' ש"ך עה"ת לאחד מגורי האריז"ל), אבל הנס עצמו היה בהנהגה של למעלה מדרך הטבע, וע"כ זה מוגדר כבקיעה שמשמעה שבירת ושינוי הבריאה של שישת ימי בראשית.

זיווג ומזונות כ"קריעה"

בזה נראה לבאר הקושי המיוחד שישנו בזיווגו של אדם שדומה לקריעת ים סוף. שכן איתא בסוטה שם שארבעים יום קודם יצירת הוולד כבר יוצאת בת קול בת פלוני לפלוני, ואע"פ שכבר נגזר הזיווג מתחילת ברייתו של אדם, מ"מ נצרכת לזה תפילה והרבה אמונה ובטחון, וכמו שמצינו שמותר לעשות שידוכין אפילו בת"ב שמא יקדמנו אחר ברחמים.

וזהו הדמיון לקריעת ים סוף, שאף שהכל מותנה ועומד מברייתו של הים מ"מ היה "קושי" של זעקה ונסיון של אמונה ונעשה בצורה של בקיעה.

וכיוצא בזה י"ל במזונותיו של אדם. אע"פ שאחז"ל (ביצה טז): מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה וכו' וכן אמרו מאן דיהיב חיי יהיב מזוני, ובא תינוק וככרו בידו, מ"מ השגת המזון מן שמיא הוא ע"י אמונה ותפילה תמידית, וכמו דכתיב: עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעיתו.

[נאשער]

נוטר היקר, משהו משהו, פרט אחד קטן, השירה הוא בפרת בשלח לא בוישלח, השבוע אנו בוישלח, אך כנראה טמון כאן העוקץ, לא הצלחתי לגלותו, הראיני נא חכמתך.

[נוטר הכרמים]

נוטר היקר, משהו משהו, פרט אחד קטן, השירה הוא בפרת בשלח לא בוישלח, השבוע אנו בוישלח, אך כנראה טמון כאן העוקץ, לא הצלחתי לגלותו, הראיני נא חכמתך.

שילוחין לגזירה שווה.

[בהמשך ניתן לקשר לשילוח הקן, ולומר לכלה: שלח תשלח את האם [השוויגער] ואת הבן[ים] תקח לך, ורק לא להגיע ל'ושלח ושלחה', עי' רפ"ב דקידושין].

[מוישה]

יישר כח נוטר, משהו מיוחד. אגב, אולי יש לך גם משהו בשביל איזה חתן שצריך לדרוש השבת, בשמחת השבת 'שבע ברכות' שלו?

[נאשער]

גאנץ גוט.

[נוטר הכרמים]

אין לי משהו שקשור לוישלח, אבל הנה דברים נחמדים על שבע ברכות.


בברכה ששית: שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם.

ביאור הדברים מצינו ברש"י כתובות ח,א: שמח תשמח-ברכה לחתן ולכלה שיצליחו בשמחה ובטוב לב.

והנה יש להבין, דשמחה יש כאן, אבל היכן הוא הטוב לב. ואין לומר דהיינו שמחה היינו טוב לב, וכיון דכתיב שמח תשמח בכפילות, אם אינו ענין לשמחה תנהו לטוב לב, שהרי להדיא איתא בערכין יא,א על כך דקרא ד'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב' לא קאי על ת"ת משום ד'משמחי לב' איקרי טוב לא איקרי', הרי דשמחה וטוב לאו בני חדא ביקתא נינהו.

וביאר הגרי"פ גולדווסר שליט"א בספרו 'תפוחי זהב' (עמ' קכ) בהקדם דברי רבינו הגר"א בפירושו למשלי (טו,טו): וטוב לב משתה תמיד - טוב לב הוא זה שמסתפק במה שיש לו ולבו שמח תמיד, כמו האיש אשר משתה בביתו שלבו שמח בעת שהוא שתוי ביין עד שאפילו המלך אינו שווה לו, עכ"ל.

לאור האמור, יש לומר שמידת 'טוב לב' רמוזה בהמשך הברכה 'כשמחך יצירך בגן עדן מקדם', שהרי באותה שעה לא היו בנמצא אלא אדם וחוה, ונמצא שבאותה שעה ודאי היה אדה"ר גם שמח מאוד בחוה, וגם טוב לב ומסתפק בחלקו שהרי לא היה חלק אחר.

* * *

בברכה שביעית. אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה.

שמעתי מהמשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל שעמד בזה, דנראה כאן בנוסח הברכה שישנה בריאה מיוחדת של 'חתן וכלה', וצ"ב.

ובדרך הפשט נראה בהקדם דברי רש"י בכתובות ח,א ד"ה משמח חתן וכלה, שמבאר נוסח חתימת ברכה אחריתא: משמח חתן עם הכלה, וז"ל: ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה ע"י שמחה וחדוה, לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה.

ולפי"ז מבואר ד'חתן וכלה' האמור כאן הוא הוא מין ממיני השמחה המנויים בברכה זו, וזו בריאה מיוחדת של שמחת חתן וכלה, שאיש ואשה שמחים זה בזה בחתונתם.


* * *

בברכה שביעית: קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם.

צ"ב בנוסח הברכה, בחילוק ענין שמחת החתנים מהנערים. וראיתי פירוש נחמד בזה בהקדם מה שידוע לפרש הפס' בתחילת שיר השירים: הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, נזכירה דודיך מיין. דהנה בזמן שבית המקדש היה קיים לא היו זקוקים ליין כדי לשמוח, אלא שמחו בהארת פני ה' והשראת שכינתו בחדריו. אולם עתה בעוה"ר שחרב בית המקדש וערבה כל שמחה, אזי נזכירה - עבדינן זכר לזה ע"י היין דאין שמחה אלא ביין (פסחים קט).

וכיוצא בזה הכא, החתנים עצמם הלא הם שמחים מחופתם ואינן צריכים לשום תוספת על מנת לשמוח, אבל הנערים שהם רק המשמחים ומצרפים לשמחה, קול מצהלותם הוא רק ממשתה היין ונגינות השכר.

[המהדיר]

ראה בספר הנמצא באוצר: עת לשמוח, של הרב יהודה שביב.

[מוישה]

יישר כח נוטר על הדברים הנפלאים. להזכירכם, אני עדיין מחפש דרשה לחתן דנן לפרשת וישלח.

[נוטר הכרמים]

אינני מוצא על וישלח, יש ספר 'שימושה של דרשה', ועוד הרבה ספרי אגדה ודרוש.

ואגב גררא אביא כאן מעשה נחמד בנוגע לשבע ברכות.

החזו"א נכח בשמחת שבע ברכות שנערכה להג"ר ביינוש פינקל זצ"ל על ידי דודו הג"ר אייזיק שר זצ"ל בגבעת רוקח בבני ברק, היה חסר 'פנים חדשות' לשבע הברכות, ולפתע הגיע אדם עני ואביון, רבי אייזיק שר זצ"ל נתמלא שמחה וצהלה שהנה יש לנו פנים חדשות "צלם אלוקים". כששמע זאת החזו"א הגיב לאמור בשביל פנים חדשות צריך לברר במטבח אם מרבים הסעודה בשבילו. לאחר זמן הגיע למקום רבי שלמה בלוך זצ"ל וצהל רבינו הנה לנו פנים חדשות. (מעשה איש ח"ג עמ' קנ"ג).

ועיין עוד גירסא ספרותית יותר בספר פאר הדור (ח"ג עמ' קצ"ג. קצ"ד) מעשה והשתתף החזו"א בסעודת "שבע ברכות של חתן בן תורה ממיודעיו שהתקיימה בישיבת סלובודקה משתתפי הסעודה הבחינו שאין בתוך קהל האנשים "פנים חדשות" וממילא לא יוכלו לברך "שבע ברכות" כפי הדין [עיין שו"ע אבעה"ז סי' ס"ב סעי' ז']. בינתיים נקלע אל המקום אחד מארחי פרחי ביקש רבי יצחק אייזיק שר ראש הישיבה לצרפו כפנים חדשות" מאחר שבודאי לא השתתף בסעודת הנשואין אולם דעתו של החזון איש לא היתה נוחה מזה [ראה בשו"ע שם סעיף ח' דיש אומרים דאינם נקראים פנים חדשות אלא אם כן הם בני אדם שמרבים הסעודה בשבילם מפני חשיבותם] שאל אותו רבי יצחק אייזיק והלא נאמר "חביב אדם שנברא בצלם" [אבות פ"ג מי"ד] השיב החזון איש בחיוך ענין זה צריך להסביר במטבח אצל המבשלות שם דוקא קובעים בשביל מי מרבים בסעודה ומי יכול להיקרא "פנים חדשות". ביני וביני נכנס ובא אורח חדש לסעודה יהודי נכבד מירושלים שנמנה עם הקרואים למשתה ואשר איחר לבוא ואותו צירף החזון איש כפנים חדשות". (מפי עד הראיה הגר"ח קרייזיורט זצ"ל).

[אברהם]

אני תמה על הדרשנים שבכאן שלא שתו ליבם שכל הנ"ל שייך היטב לפרשתינו, דכתיב כי במקלי עברתי את הירדן הזה ופרש"י נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן, והוא פלא למה לא אמר ונקרע הירדן כלשון חז"ל אצל קריעת הים, וכאן להמשיך את דברי הרב הנוטר ככל דבריו ולפי"ז מתיישב דגבי הירדן לא היה תנאי וממילא לא היה כאן קריעה כי אם בקיעה וכו'. ועוד ישמע בחוצות ירושלים קול חתן וכו' בעגלא דידן.
[וע"ד הדרוש, אפשר דזהו דקאמר כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות, ות"י מחנה רחל ומחנה לאה, כלו' דהשווה נס קריעת הירדן למציאת זיווגו אצל רחל ולאה, לפי ששקולים הם שקשה זיווגו כקריעת הים].

אחת אוסיף משלי בענין לשון קריעה אצל הים, דהנה לפי דעת הרבה מרבותינו היתה קריעת הים ע"י רוח הקדים שנשבה כל הלילה ויבשה את הים לחרבה, ומזה נתהוה דרך בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ויש לדון אם צורה כזו של כילוי האמצע נחשב 'קריעה' גבי מלאכת שבת. למשל, אם מרטיב אדם את אמצע הנייר עד שנימוח מעצמו ועי"ז נותרו ב' הצדדים קרועים זה מזה, אם חשיב קורע, או שכיון שלא עשה מעשה קריעה אלא מיחה את החלק האמצעי המחבר וממילא נשארו ב' הצדדים מנותקים זה מזה, לא הוי קורע. ויש להוכיח בזה מלשון קריעת ים סוף אע"פ שלא נקרע הים אלא נתייבש אמצעו וכמוש"נ.

[יאיר]

אני תמה על הדרשנים שבכאן שלא שתו ליבם שכל הנ"ל שייך היטב לפרשתינו, דכתיב כי במקלי עברתי את הירדן הזה ופרש"י נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן, והוא פלא למה לא אמר ונקרע הירדן כלשון חז"ל אצל קריעת הים, וכאן להמשיך את דברי הרב הנוטר ככל דבריו ולפי"ז מתיישב דגבי הירדן לא היה תנאי וממילא לא היה כאן קריעה כי אם בקיעה וכו'. ועוד ישמע בחוצות ירושלים קול חתן וכו' בעגלא דידן.
[וע"ד הדרוש, אפשר דזהו דקאמר כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות, ות"י מחנה רחל ומחנה לאה, כלו' דהשווה נס קריעת הירדן למציאת זיווגו אצל רחל ולאה, לפי ששקולים הם שקשה זיווגו כקריעת הים].

ייש"כ.
האם יש מי שאומר שהמקל נהפך לכמין גשר ויעקב אבינו ע"ה עבר מעליו?

[עשוי לנחת]

למעשה, בפרשה שלנו יש את הרש"י הידוע על בשמת שלעיל קוראה מחלת, שנמחלו כל עוונותיו וכו'. וע"כ יש מסתמא דרשות ודרשות. חפש בכיוון זה.

[נוטר הכרמים]

הנה באיחור, אולי יועיל לאחד מבהימים הקרובים.

'כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל' (לב,כח).

ופירש"י: עם אנשים, עשו ולבן. ולכאורה הדברים תמוהים, בשלמא במלחמה של יעקב עם לבן יצא יעקב בנצחון, אבל עם עשו, הלזה יקרא נצחון, והלא נאלץ יעקב להשתחוות לו כמה פעמים, ולשלוח לו עדרים של מתנות בשביל שיתרצה לו, וכפף עצמו עד לקרקע בשבילו.

אלא רואים כאן יסוד גדול בהנהגת האדם, שנצחון אין פירושו דווקא מי שנלחם עם יריבו והכניעו, אלא השגת המטרה זהו הנצחון, ואם כדי לךהגיע לזה צריך הכנעה ומתנות, עושים גם את זה, וזהו הנצחון הגדול. מטרתו היחידה של יעקב היתה לעבוד את השי"ת ולהעמיד שבטי י'ה וכלל ישראל, וכשעבר את המכשול בדרך הכניעה וההשפלה, גם לזה יקרא נצחון.

[כך העיר הג"ר משה סולובייצ'יק זצ"ל לבני זוג שהתייעצו עמו בענין שלום בית, באמרו שהויתור בבית הוא בעצם נצחון גדול, משום שזו הדרך להגיע למטרה שלנו והיא להכניס השכינה אל הבית].

(הג"ר ברוך גריינמן שליט"א בשמו, ספר 'והאיש משה' ח"א עמ' כז).