פורום אוצר החכמה

המפרשים התחבטו, במה שאמרה תורה על עשיו אחר שמכר הבכורה, ויאכל וישת ויקם וילך, בפירושי ריה"ח למשל שואל, וכי היה צריך להשאר שם תמיד? ומבאר שביקש ממנו שישאר באהל ולא רצה. והרמב"ן מבאר שבזה ביארה התורה את בוז עשיו לבכורה. יעו"ש. וראיתי ברבינו אפרים שנראה שבא לבאר דבר זה, ונראה שר"ל שהויקם וילך מורה שהיתה אכילתו אכילה גסה, אולי.
וכותב: בחיפוש באוצר מצאתי אצל גליס שהקטע הנזכר מופיע במקור נוסף.
מי שהוא יכול לבאר?

נראה שהכוונה לאכילה שאינה לשבעה כלל, ואינה מכבידה על הגוף (ולכן אין צורך במקל). הדיון אודות ריבוי פעלים לתנועה אחת הוא ארוך וידוע, אבל 'ויקם' הוא פעמים רבות פועל עזר להליכה, כדי לציין התנערות וקימה בזריזות.

תודה. אבל מה המשמעות של כל זה? מה זה בא ללמדנו שלא אכל לשובע, ולמה לא אכל לשובע אחרי שהיה רעב עד שביקש הלעטיני.

השערה:
בפסח מצרים נצטוו לאכול בחפזון ונצטוו 'ומקלכם בידכם'. משמע כי דרך בני אדם כשאוכלים בחפזון שלא לקחת המקל ביד, אלא שכאן נצטוו שיהיה המקל ביד.
ואולי זה יורה שכשממלא כרסו קשה עליו ההליכה, ומשום כך באכילת חפזון שאיננה די הצורך וגם עדיין אינו חש בכבדות הגוף מיד, לכן אינו נוטל מקלו בידו.

[מצטער. אני רואה כי נפגשתי בהודעתו של לייטנר.
אגב, זה מוזר בעיני. אולי נשלחה הודעתי זמן קצרצר אחרי הודעתו ואינני קולט כיצד נכתב כארבע דקות אחר כך].

איש_ספר כתב: וכותב:

הקובץ המצורף ללא שם.JPG לא זמין יותר.

בחיפוש באוצר מצאתי אצל גליס שהקטע הנזכר מופיע במקור נוסף.
מי שהוא יכול לבאר?

היה לך להביא את הלשון שמביא גליס, כי שם כתוב איפכא: "אכל לשבעה". אמנם עדיין צריך ביאור, אבל לפום ריהטא נראה שהלשון כאן יותר נכונה:

תודה רבה. והחידה בעינה עומדת.

יתכן דוקא איפכא, שאכל כ"כ הרבה עד שננסכה גבורה באיבריו ולא הוצרך למקל. ומובן איפוא מה בא ללמדנו.
[וא"ש גם ב' הגירסאות, ששניהם לדבר אחד יכוונו - שאכל אכילה מרובה, וכהשערתו הראשונה של אי"ס].

פרוזבול כתב:יתכן דוקא איפכא, שאכל כ"כ הרבה עד שננסכה גבורה באיבריו ולא הוצרך למקל. ומובן איפוא מה בא ללמדנו.
[וא"ש גם ב' הגירסאות, ששניהם לדבר אחד יכוונו - שאכל אכילה גסה, וכהשערתו הראשונה של אי"ס].

יפה מאד ! ייש"כ.

כל הפירושים כאן תמוהים. וכי עשו שהיה שיש ציד איש שדה, בחור צעיר שכוחו במתניו, אחרי צלחת טשולנט כבר לא יכל לזוז בלי מקל, עד שהתורה מחשיבה זה לרבותא מה שהצליח להתהלך בלי מקל?
זה מגוחך.

כמדומה שבימים קדמוניים היתה ההליכה במקל נפוצה אצל כולם, ועכ"פ לדרך ארוכה. ['ומקלכם בידכם', 'כי במקלי עברתי' וכו' וכו']. ואי"ז פלא שהיה דרך בנ"א לומר 'אכלתי עד שהייתי הולך בלא מקל לאיזה דרך שהייתי רוצה'.

אבל כאן מדובר בצעירותו שהיה כבן 13/15. ובשאר המקרים מדובר על אנשים בוגרים.

מצאתי בספריה הלאומית

ברצוני להדגיש. מה שכותב רבינו אפרים על הענין שהלך בלי מקל, זה בכלל לא קאי על עשו. אלא זה רק משל. מה שהתורה אומרת על עשו לפי רבינו אפרים, זה שהוא אכל לשובע ולא לן. וזה כנראה מראה על גבורתו של עשו, כי כל אדם אחר אחרי סעודה כזו מיד היה נרדם. ועל זה אומר ר' אפרים, שמשל למה הדבר דומה, לאדם (מסתמא אדם זקן), שאוכל אכילה גסה, ואח"כ למרות כבדותו מתהלך בגבורה ללא מקל.

תוספת. יתכן וכוונת הדברים כדברי רבינו בחיי [בראשית פרק כה פסוק לא]:
"וזהו שאמר ויאכל וישת ויקם וילך, להורות כי אחר שאכל ושתה חזר לאומנותו והלך אל השדה לצידו, וזה היה דרכו ומשפטו כל הימים לאכול ולשתות ולצוד ולהמשך אחר התאוות, וזה לו סיבת ביזוי הבכורה".

אם הגירסה 'ולא לשבעה' נכונה.
יש לפרש כוונתם ז"ל ע"ד 'בטן רשעים תחסר'

זקן ששכח כתב:תוספת. יתכן וכוונת הדברים כדברי רבינו בחיי [בראשית פרק כה פסוק לא]:
"וזהו שאמר ויאכל וישת ויקם וילך, להורות כי אחר שאכל ושתה חזר לאומנותו והלך אל השדה לצידו, וזה היה דרכו ומשפטו כל הימים לאכול ולשתות ולצוד ולהמשך אחר התאוות, וזה לו סיבת ביזוי הבכורה".

זה העתקה מהרמב"ן, אבל ברבינו אפרים יש תוספת שאותה ביקשתי להבין.

קלונימוס הזקן כתב:אם הגירסה 'ולא לשבעה' נכונה.
יש לפרש כוונתם ז"ל ע"ד 'בטן רשעים תחסר'

יש בחז"ל שקראו כן על עשיו. אבל עדין לא מבאר את ענין המקל.

ענין המקל נפרש ע"ד שהציעו כאן לעיל, שהדרך היתה להסתייע במקל אחרי אכילה מלאה וכבדה (כמדומה יש בש"ס ממנהגי אחר-האכילה שלא נשארו אצלנו ברגילות כבזמנם: שרא ליה המייניה)
וענין שלא נצרך למקל הוא רמז על שלא אכל לשובע

ר' קלונימוס, בטן רשעים תחסר אין הכונה שאוכלים מעט, אלא אע"פ שאוכלים לשובע, ולמעלה מזה, אכילה גסה, לעולם בטנם תחסר.
ואם עשיו לא אכל לשובע, הכוונה שאכל אכילה גסה, ואם אדם האוכל לשבוע צריך מקל להליכתו, כ"ש שאדם שאכל אכילה גסה צריך מקל
(כדי שלא יתקיים בו מקרא שכתוב ופושעים יכשלו בם זה שאכל אכילה גסה...)

כמובן.
אבל ה'תחסר' הוא אמיתי ולא סתם כינוי לרצונם ותאוותם לאכול עוד.
פירוש - מכיון שהם משועבדים לתאוותם, משום כך אין האכילה מרובה (הלעיטני וכו', ואכן הלעיטהו - כמדומה זה לשון האבסה כלבהמה, לא?) מניחה דעתם.
ההסתייעות במקל, אינה בגלל כובד המאכלות שבתוך כריסם. אטו בכל פעם שסוחבים כמה ק"ג מלפפונים בידם, מסתייעים במקל??
אלא כשהגוף במצב מנוחה שאחר האכילה (כמות שקורין בגלילות שלנו בלשון העם נאך די טשאלינ"ט), מתהלכים כסבי דאזלי אתיגרי

אולי הכוונה שהיה כאן סוג של אכילה חפוזה וארעית שלא בדרך קביעות. כשאדם אומר "אכלתי והלכתי" משמע שאכל במהירות והלך לדרכו.
"בלא מקל" הוא ביטוי להליכה מהירה. אדם שהולך בחיפזון אינו משתמש במקל.

מענין לענין באותו ענין:
הוורט נעים מאד, אבל לא מצאתי לפו"ר גדר שכור כלוט, שהוא מי שאינו יכול להלך ברגליו.
מישהו מכיר דבר כזה?

אינני מכיר מקור קדום לזה שהמגיע לשכרותו של לוט אינו יכול להלך ברגליו, אך יודעני שהמשטרה סומך על זה כדי לברר האם מישהו נוהג רכב תחת השפעת אלכוהול...

איש_ספר כתב:הוורט נעים מאד, אבל לא מצאתי לפו"ר גדר שכור כלוט, שהוא מי שאינו יכול להלך ברגליו.
מישהו מכיר דבר כזה?

אדרבה - פירכתו בצידו, שבגמ' עירובין שם לעיל מינה בסמוך: אמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין ואמנם למסקנא מוקי לה ברכוב, אבל במהלך ברגליו כ"ש שדרך טורדתו, עיי"ש.
וממוצא הדברים נמצינו שגם שיכור יכול להלך ברגליו.

הרב קלונמיס, אה"נ שבמציאות יכול השיכור להלך על רגליו, אבל כיון שהדרך טורדתו וקשה לו ההליכה, הוא מונע את עצמו מזה, וכמ"ש רש"י (פסחים מט.) דרך המשתכרין, אינו מספיק לילך לביתו ולשכב על מטתו, אלא מקפל לבושו תחתיו וישן.
וכנראה כוונת הג"ר אברהם ברודא ז"ל שהיין מנענע רגלי השיכור שלא יוכל לעמוד יציב.

ובעיקר קושית א"ס, זה באמת תמיה רבתי, שהרי גדר שכור כלוט הוא דרגה יותר ממי שאינו יכול להלך על רגליו, כי מי שאינו יכול להלך עדיין יכול לדעת קצת מה הוא עושה, רק שאיבריו כבדים עליו.
אבל בלוט כתיב (בראשית יט, לב) ולא ידע בשכבה ובקומה, שלא ידע בין ימינו לשמאלו, וכמו שהגדיר הרמב"ם שכור כלוט (הל' מכירה פכ"ט, בסופו) "שעושה ואינו יודע מה עושה".

כנראה שהתשובה לזה היא, שאין משיבין על הדרוש!