פורום אוצר החכמה

יצחק כתב:כולנו היו עדים למסירות נפש הגדולה וקידוש השם היום, האם שייך לעשות על זה הברכה על קידוש השם, והאם הברכה נאמרת רק במסירות נפש ממש.

זקן ששכח כתב:

יצחק כתב:כולנו היו עדים למסירות נפש הגדולה וקידוש השם היום, האם שייך לעשות על זה הברכה על קידוש השם, והאם הברכה נאמרת רק במסירות נפש ממש.

ארהיב עוז בנפשי לשאול, האם התכוין יצחק ברצינות, או שמא יצחק מלשון שמחה, לשמח לבב הגולשים נתכוין :?

זקן ששכח כתב:

יצחק כתב:כולנו היו עדים למסירות נפש הגדולה וקידוש השם היום, האם שייך לעשות על זה הברכה על קידוש השם, והאם הברכה נאמרת רק במסירות נפש ממש.

ארהיב עוז בנפשי לשאול, האם התכוין יצחק ברצינות, או שמא יצחק מלשון שמחה, לשמח לבב הגולשים נתכוין :?

גלילי כתב:

זקן ששכח כתב:

יצחק כתב:.

:?

גם "שהחיינו" היה עבורי חידוש, או שמא עשו על פרי חדש?!

לכאו' שהחיינו יכול לעשות כל אדם שמגיע לו זמן שמחה מיוחדת, כמו כשנולד בת, אם שמח בה יכול לעשות שהחיינו.

אוצר החכמה כתב:

לכאו' שהחיינו יכול לעשות כל אדם שמגיע לו זמן שמחה מיוחדת, כמו כשנולד בת, אם שמח בה יכול לעשות שהחיינו.

זה חידוש של המ"ב שאפשר לברך שהחיינו בהולדת בת ולקח זה מק"ו הרואה פני חברו ק"ו כאן ששמח בראייתה

קשה להסיק מזה לקביעה גורפת שכל אדם שמגיע לו זמן שמחה מיוחדת יכול לברך שהחיינו

(בנישואין הדיון הוא משום המצווה)

בר ששת כתב:(כהוכחה זוטא תשמש המסורת שמספרת על החסיד מהורדאנה בעל ה'יסוד ושורש העבודה', שהתאמץ לשמוע את 'הברכה הנדירה' יוצאת מפיו של גר הצדק פוטוצקי. סביר להניח, שגם החסיד, זכה בחייו לקדש את השם יותר מפעם - לפי הקרטריונים דילן - ובכ"א לא בירך את הברכה).

מבי מדרשא כתב:שאלתך דמגוגית ביותר ותוכיח על כך צורתה הפרובוקטיבית. וטוב עשה מכובדנו איש ספר, שהעירך על הערכתך היתרה לעסקנים וכפועל יוצא מזה זילזולך ברבני ומנהיגי הדור.
זה ברור שכל מעשה ומעשה גם הקטן ביותר יכול לשמש כקידוש השם או חילול ה'. וזו כוונת הגמרא שם. כי הדבר תלוי במקדש או במחלל וביחס הקהל אליו, (בלא להיכנס לדברים המוזכרים לעיל, מה קורה אם עשה מעשה שיש בו לקדש ובעיני אנשים היה כמחלל. דלכאורה אפשר דאינו נמדד במבט של שופטני, אלא בהסתכלות הנכונה והאמיתית).
וזה ברור ופשוט דהדיון על מסירות נפש אינו שייך לאמור שם, אלא לענין של מסירות נפש ממשית, בפועל, וכל מה שהיה אמש הוא קידוש שם שמים, אך מה ענין מסירות נפש להכא?
וכנראה כוונת פותח האשכול היתה לדמי מילתא למילתא מחמת בלבול בין מסירת נפש לקידוש שם שמים ותו לא.

ישראל הר כסף כתב:אחינו היקר, בר ששת, כאן כבר התערבו להם שתי נושאים, האם קידוש ה' הוא באופן שכוונת האדם 'להקריב' משהו מעצמו כשכוונתו לשם שמים, וכן האם כל הקרבה חשובה כמסירות נפש.

יצחק כתב:ב. ענין של מסירות נפש, זה נידון בפני עצמה מה הגדר של מסירות נפש, וגם פה זה ענין של מסירות נפש בשליחות כל הציבור כידוע למבין דבר.

עוד ירצה שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו, כי רשע שבאומות היה, ואתונו שהיתה לו סוכנת כמאמרם ז''ל (ע''ז ד:) תגיד עליו, אלא שנתאוה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות, ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר, וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו היו עושים אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך כי דבר מלך עליהם מלך זקן וכסיל רחמנא ליצלן

תולדות אדם כתב:ודאעסיקנא בהכי, אציין מקור אפשרי לפתגם העולם שיותר קל למות עקד"ה מאשר לחיות עקד"ה, מאוה"ח הק' בפרשתן על בקשת בלעם "ותהי אחריתי כמוהו":

עוד ירצה שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו, כי רשע שבאומות היה, ואתונו שהיתה לו סוכנת כמאמרם ז''ל (ע''ז ד:) תגיד עליו, אלא שנתאוה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות, ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר, וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו היו עושים אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך כי דבר מלך עליהם מלך זקן וכסיל רחמנא ליצלן

תולדות אדם כתב:מגיד מישרים נדפס לראשונה בשנת כי מציון תצא תורה ושוב באמסטרדם שנת בתוכם (תס"ח).
ולעניינו אמנם המגיד מישרים קדם אבל הווארט הזה הוא מאוחר יותר, לעומת האוה"ח הכותב זאת יותר מפורש

וזכורני אשר שמעתי מפי מו"ר חותני הגאון וצדיק רבי יצחק בלאזר זצ"ל, שישנה קבלה - דומני שאמר לי את המקור - מגדולי הראשונים, כי המוסרים את נפשם על קידוש השם, אינם מרגישים שום יסורים במותם.
אני אוכל לבאר לי זאת באופן טבעי, כי הרגשת העונג הגדול של קידוש השם משתקת את כאבי הגוף, כמו שכל רגש משתק את הרגש הקטן ממנו.

תלמיד-חכמים כתב:איך אפשר לברך על קידוש השם, לכאורה יכול להיות שהגוי יחזור בו ולא ירצה להעבירו על דת?

דרופתקי דאורייתא כתב:הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי זצ"ל, אב"ד קריניק, מקורבם של הח"ח והאחיעזר, וחתנו של הגה"צ רבי יצחק באלזר זצ"ל

במכתב חיזוק שפרסם בערב פסח אחרי השואה, עם היוודע דבר החורבן הנורא שעברה אז על יהדות אירופה,

וזכורני אשר שמעתי מפי מו"ר חותני הגאון וצדיק רבי יצחק בלאזר זצ"ל, שישנה קבלה - דומני שאמר לי את המקור - מגדולי הראשונים, כי המוסרים את נפשם על קידוש השם, אינם מרגישים שום יסורים במותם.
אני אוכל לבאר לי זאת באופן טבעי, כי הרגשת העונג הגדול של קידוש השם משתקת את כאבי הגוף, כמו שכל רגש משתק את הרגש הקטן ממנו.

(מתוך: 'וידעתם כי אני ה' ', מוסף נושא אני מאמין, פסח תש"פ, עמוד 3)

מחולת המחנים כתב:

תלמיד-חכמים כתב:איך אפשר לברך על קידוש השם, לכאורה יכול להיות שהגוי יחזור בו ולא ירצה להעבירו על דת?

לכאורה הוא מברך על עצם המסירות נפש שלו להריגה.

תלמיד-חכמים כתב: וצריך עיון האם בשואה היתה מצוה של קידוש השם, שהרי הגרמנים ימ"ש לא הבדילו והרגו גם חילונים. ושמעתי מלפנים שאדרבה הרי זה חילול השם, שהגויים טובחים ביהודים ואין מושיע. וצ"ע.