גסקלגס ושמעון הצדיק / פגישת שמעון הצדיק עם אלכסנדר מוקדון
פורסם: א' דצמבר 11, 2011 8:15 pm
ישנו מעשה המופיע בכמה דוכתי שבו רצה צורר בשם גסקלגס לשים צלם בהיכל ולבסוף נהרג ושמעון הצדיק התבשר על זה מוקדם יותר
יש שרצו לאחר המעשה לשמעון כהן גדול אחר ולייחסו לקיסר הרומאי גיוס קליגולה
וראשית אביא המקורות למעשה
תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג הלכה ו
שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו ובלשון ארמי שמע
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לג עמוד א
ושוב מעשה בשמעון הצדיק, ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו, וכתבו אותה שעה וכיוונו, ובלשון ארמי היה אומר
תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט דף כד טור ב /הי"ג
מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר נהרג גייס גוליקס ובטלו גזירותיו
מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון
/עשרים ושנים בשבט/ בעשרין ותרין בטילת עבידתא דיאמר סנאה לאיתאה להיכלא דילא למספד. מפני ששלח קסגלגס את הצלם להעמידו בהיכל ובאה שמועה לירושלם ערב החג. אמר להם שמעון הצדיק עשו מועדיכם בשמחה שאין דבר מכל הדברים ששמעתם. מי ששכן שכינתו בבית הזה כשם שעשה נסים לאבותינו בכל דור ודור כך יעשה לנו נסים בזמן הזה. וכיון שראה שהיו משמשין ובאין אמר להם צאו וקדמו לפניהם יצאו מלאכים וקדמו לפניהם מלאך אחד לעכו והשני לצור והשלישי לצידן והרביעי לכזיב. וכשנודע הדבר יצאו מלפניו כל גדולי ירושלם אמרו נמות ולא תהא כזאת היו צועקים ומתחננים לשליח. אמר להם השליח עד שאתם צועקים ומתחננים לי צעקו והתחננו לאלהיכם שבשמים כיון שהגיע לכרכין ראה בני אדם ששהם מקדימים אותו מכל כרך וכרך כיון שראה אותם היה תמה אמר כמה מרובין אלו. אמרו לו אלו הן היהודים שהקדימו לפניך לכל כרך וכרך נכנס לכרכין וראה את בני אדם שהן מטלין בשוקים על השק ועל האפר לא הגיע לאנטיפטרס עד שבאה לו אגרת שנהרג קסגלגס מיד נטל את הצלם ונתנו לישראל וגררו אותו. ושמע שמעון קול מבית קדשי הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דיאמר סנאה לאיתאה להיכלא אתקטיל קסגלגס ובטלו גזרותיו וכתבו אותה שעה וכונו ואותו היום עשאוהו יום טוב.
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח
מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים ואמרת בטילת עבידתא די אמר סנאה למיחרבא היכלא ונהרג גיוסלוקין ובטלו גזירותיו, ובלשון ארמי שמען
כאן מניחים כי היו ב' שמעון הצדיק, ואף יש המניח כי שמעון הצדיק השני הוא שמעון המכבי
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=42
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=462
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=144
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=100
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=134
אכן מדברי התוספתא נראה מבואר דלא כדבריהם
שכך כתוב בתוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג
הלכה ה
יוחנן כהן גדול שמע דבר מבית קדש הקדשים נצחון (מרא) טליא דאזלון לאגחא קרבא באנטכיא וכתבו אותה שעה ואותו היום וכיונו ואותה שעה היתה שנצחו
הלכה ו
שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו ובלשון ארמי שמע
הלכה ז
כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי תדיר משמת הלכו ומצאוהו שכבה מיכן ואילך מוצאין אותו פעמים כבה פעמים דולק כל זמן שהיה שמעון קיים היתה מערכה תדירה כשמסדרין אותה כשחרית היתה מתגברת והולכת כל היום כולו והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהן ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גיזרי עצים עם תמיד של בין הערביים כדי לקיים מצות עצים בלבד שנ' ובער עליה הכהן משמת שמעון הצדיק תשש כחה של מערכה כשמסדרין אותה בשחרית לא היו נמנעין מלהוסיף עליה עצים כל היום כולו כל זמן שהיה שמעון קיים ברכה נכנסת בשתי הלחם ובלחם הפנים שתי הלחם מתחלקות בעצרת לכהנים ולחם הפנים ברגל לכל המשמרות לאנשי משמר יש מהן שאוכלין ושובעין ויש מהן שאוכלין ומותירין ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כזית משמת שמעון הצדיק לא היתה ברכה נכנסת לא בשתי הלחם ולא בלחם הפנים הצנועין מושכין ידיהם והגרגרנין חולקין ביניהן ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כפול
הלכה ח
מעשה בכהן אחד מצפורי שנטל חלקו וחלק חבירו ואע"פ כן לא עלה בידו [אלא כפול] והיו קורין אותו בן החמסן עד היום שנה שמת בה שמעון הצדיק אמ' להם בשנה זו אני מת אמרו לו מניין אתה יודע אמ' להם כל ימות הכפורים היה זקן אחד לובש לבנים ומתכסה לבנים נכנס עמי ויוצא עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא לאחר הרגל [חלה] שבעת ימים ומת [משמת] שמעון הצדיק נמנעו אחיו מלברך בשם
הרי מהסמיכות של הלכות ז וח להלכה ו מבואר שמדובר בשמעון הצדיק הראשון שהרי ברור שהלכות ז וח מתייחסת לשמעון הצדיק הראשון
כמבואר בברייתא בתלמוד בבלי מסכת יומא דף לט עמוד א
תנו רבנן: ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין, מכאן ואילך - פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל. והיה לשון של זהורית מלבין, מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין. והיה נר מערבי דולק, מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה. והיה אש של מערכה מתגבר, ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים, כדי לקיים מצות עצים. מכאן ואילך - פעמים מתגבר פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו. ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפול
ושמעון הצדיק הוא הכהן הגדול הראשון בבית שני ששימש 40 שנה כמבואר בתלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד א
זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום - מכאן ואילך צא וחשוב: כל אחד ואחד לא הוציא שנתו.
וידעתי גם ידעתי שיש להקשות מהלכה ה ששם מופיע יוחנן כהן גדול שהיה לאחר שמעון הצדיק וגם מופיעה העיר אנטיוכיה שהוקמה בימי סולוקוס הראשון שהיה לאחר שמעון הצדיק
אך מכל מקום אין סדר המעשים שם ככרונולגיה שהרי מובא קודם לכן מעשה בהלל הזקן יעויי"ש, ועכ"פ מסמיכות הסיפורים על שמעון הצדיק מוכח שאותו שמעון הצדיק הוא הכהן הגדול הראשון
ולסיפור עם גסקלגס
קשה להבין מתי היה
שהרי בית המקדש השני הוקם בג' אלפים תח (ב354לפנה"ס הנוצרית), ואילו מניין השטרות לייוונים התחיל בג' א' תמח (ב314 לפנה"ס הנוצרית) ובשנים הראשונות שכיהן הלא שלטו הפרסים ואחר כך אלכסנדר שהיה עמו בחביבות כמבואר בגמ' יומא סט., ומקובלנו שמנין ספירת השטרות התחיל מאז שבא אלכסנדר ונפגש עם שמעון הצדיק ועד סוף כהונתו של שמעון אין לנו עוד זמן שהרי יש ארבעים שנה בין תחילת כהונתו בבית המקדש בבנייתו לבין תחילת מניין השטרות
ואולי שמעון הצדיק נפגש עם אלכסנדר בכא כסליו כמבואר במגילת תענית (ודלא ככתוב יומא סט. ושם יש לכאו' לתקן כפי שהעירו) ועד יום הכיפורים הספיק אלכסנדר למות ואז הגיע אותו גסקלגס ושמע שמעון הצדיק את דבר מותו
ואין כל כך קושי אם לא מזהים את אותו מצביא גסקלגס, כיון שאחרי מות אלכסנדר הייתה אנדרלמוסיה גדולה
תיקון
כעת ראיתי שכתבו שמנין השטרות התחיל בג"א תנ ב312 לפנה"ס הנוצרית ולפי"ז היה המעשה באותם ב' שנים שלאחר מות אלכסנדר
יש שרצו לאחר המעשה לשמעון כהן גדול אחר ולייחסו לקיסר הרומאי גיוס קליגולה
וראשית אביא המקורות למעשה
תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג הלכה ו
שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו ובלשון ארמי שמע
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לג עמוד א
ושוב מעשה בשמעון הצדיק, ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו, וכתבו אותה שעה וכיוונו, ובלשון ארמי היה אומר
תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט דף כד טור ב /הי"ג
מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר נהרג גייס גוליקס ובטלו גזירותיו
מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון
/עשרים ושנים בשבט/ בעשרין ותרין בטילת עבידתא דיאמר סנאה לאיתאה להיכלא דילא למספד. מפני ששלח קסגלגס את הצלם להעמידו בהיכל ובאה שמועה לירושלם ערב החג. אמר להם שמעון הצדיק עשו מועדיכם בשמחה שאין דבר מכל הדברים ששמעתם. מי ששכן שכינתו בבית הזה כשם שעשה נסים לאבותינו בכל דור ודור כך יעשה לנו נסים בזמן הזה. וכיון שראה שהיו משמשין ובאין אמר להם צאו וקדמו לפניהם יצאו מלאכים וקדמו לפניהם מלאך אחד לעכו והשני לצור והשלישי לצידן והרביעי לכזיב. וכשנודע הדבר יצאו מלפניו כל גדולי ירושלם אמרו נמות ולא תהא כזאת היו צועקים ומתחננים לשליח. אמר להם השליח עד שאתם צועקים ומתחננים לי צעקו והתחננו לאלהיכם שבשמים כיון שהגיע לכרכין ראה בני אדם ששהם מקדימים אותו מכל כרך וכרך כיון שראה אותם היה תמה אמר כמה מרובין אלו. אמרו לו אלו הן היהודים שהקדימו לפניך לכל כרך וכרך נכנס לכרכין וראה את בני אדם שהן מטלין בשוקים על השק ועל האפר לא הגיע לאנטיפטרס עד שבאה לו אגרת שנהרג קסגלגס מיד נטל את הצלם ונתנו לישראל וגררו אותו. ושמע שמעון קול מבית קדשי הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דיאמר סנאה לאיתאה להיכלא אתקטיל קסגלגס ובטלו גזרותיו וכתבו אותה שעה וכונו ואותו היום עשאוהו יום טוב.
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ח
מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצאת מבית קדש הקדשים ואמרת בטילת עבידתא די אמר סנאה למיחרבא היכלא ונהרג גיוסלוקין ובטלו גזירותיו, ובלשון ארמי שמען
כאן מניחים כי היו ב' שמעון הצדיק, ואף יש המניח כי שמעון הצדיק השני הוא שמעון המכבי
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=42
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=462
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=144
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=100
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=134
אכן מדברי התוספתא נראה מבואר דלא כדבריהם
שכך כתוב בתוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יג
הלכה ה
יוחנן כהן גדול שמע דבר מבית קדש הקדשים נצחון (מרא) טליא דאזלון לאגחא קרבא באנטכיא וכתבו אותה שעה ואותו היום וכיונו ואותה שעה היתה שנצחו
הלכה ו
שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו ובלשון ארמי שמע
הלכה ז
כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי תדיר משמת הלכו ומצאוהו שכבה מיכן ואילך מוצאין אותו פעמים כבה פעמים דולק כל זמן שהיה שמעון קיים היתה מערכה תדירה כשמסדרין אותה כשחרית היתה מתגברת והולכת כל היום כולו והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהן ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גיזרי עצים עם תמיד של בין הערביים כדי לקיים מצות עצים בלבד שנ' ובער עליה הכהן משמת שמעון הצדיק תשש כחה של מערכה כשמסדרין אותה בשחרית לא היו נמנעין מלהוסיף עליה עצים כל היום כולו כל זמן שהיה שמעון קיים ברכה נכנסת בשתי הלחם ובלחם הפנים שתי הלחם מתחלקות בעצרת לכהנים ולחם הפנים ברגל לכל המשמרות לאנשי משמר יש מהן שאוכלין ושובעין ויש מהן שאוכלין ומותירין ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כזית משמת שמעון הצדיק לא היתה ברכה נכנסת לא בשתי הלחם ולא בלחם הפנים הצנועין מושכין ידיהם והגרגרנין חולקין ביניהן ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כפול
הלכה ח
מעשה בכהן אחד מצפורי שנטל חלקו וחלק חבירו ואע"פ כן לא עלה בידו [אלא כפול] והיו קורין אותו בן החמסן עד היום שנה שמת בה שמעון הצדיק אמ' להם בשנה זו אני מת אמרו לו מניין אתה יודע אמ' להם כל ימות הכפורים היה זקן אחד לובש לבנים ומתכסה לבנים נכנס עמי ויוצא עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא לאחר הרגל [חלה] שבעת ימים ומת [משמת] שמעון הצדיק נמנעו אחיו מלברך בשם
הרי מהסמיכות של הלכות ז וח להלכה ו מבואר שמדובר בשמעון הצדיק הראשון שהרי ברור שהלכות ז וח מתייחסת לשמעון הצדיק הראשון
כמבואר בברייתא בתלמוד בבלי מסכת יומא דף לט עמוד א
תנו רבנן: ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין, מכאן ואילך - פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל. והיה לשון של זהורית מלבין, מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין. והיה נר מערבי דולק, מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה. והיה אש של מערכה מתגבר, ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים, כדי לקיים מצות עצים. מכאן ואילך - פעמים מתגבר פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו. ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפול
ושמעון הצדיק הוא הכהן הגדול הראשון בבית שני ששימש 40 שנה כמבואר בתלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד א
זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום - מכאן ואילך צא וחשוב: כל אחד ואחד לא הוציא שנתו.
וידעתי גם ידעתי שיש להקשות מהלכה ה ששם מופיע יוחנן כהן גדול שהיה לאחר שמעון הצדיק וגם מופיעה העיר אנטיוכיה שהוקמה בימי סולוקוס הראשון שהיה לאחר שמעון הצדיק
אך מכל מקום אין סדר המעשים שם ככרונולגיה שהרי מובא קודם לכן מעשה בהלל הזקן יעויי"ש, ועכ"פ מסמיכות הסיפורים על שמעון הצדיק מוכח שאותו שמעון הצדיק הוא הכהן הגדול הראשון
ולסיפור עם גסקלגס
קשה להבין מתי היה
שהרי בית המקדש השני הוקם בג' אלפים תח (ב354לפנה"ס הנוצרית), ואילו מניין השטרות לייוונים התחיל בג' א' תמח (ב314 לפנה"ס הנוצרית) ובשנים הראשונות שכיהן הלא שלטו הפרסים ואחר כך אלכסנדר שהיה עמו בחביבות כמבואר בגמ' יומא סט., ומקובלנו שמנין ספירת השטרות התחיל מאז שבא אלכסנדר ונפגש עם שמעון הצדיק ועד סוף כהונתו של שמעון אין לנו עוד זמן שהרי יש ארבעים שנה בין תחילת כהונתו בבית המקדש בבנייתו לבין תחילת מניין השטרות
ואולי שמעון הצדיק נפגש עם אלכסנדר בכא כסליו כמבואר במגילת תענית (ודלא ככתוב יומא סט. ושם יש לכאו' לתקן כפי שהעירו) ועד יום הכיפורים הספיק אלכסנדר למות ואז הגיע אותו גסקלגס ושמע שמעון הצדיק את דבר מותו
ואין כל כך קושי אם לא מזהים את אותו מצביא גסקלגס, כיון שאחרי מות אלכסנדר הייתה אנדרלמוסיה גדולה
תיקון
כעת ראיתי שכתבו שמנין השטרות התחיל בג"א תנ ב312 לפנה"ס הנוצרית ולפי"ז היה המעשה באותם ב' שנים שלאחר מות אלכסנדר