פורום אוצר החכמה

אזכה אתכם בקושיא מתוקה מדבש ונופת צופים שראיתי כעת מהרבי אמרי אמת זי"ע וזה לשון קדשו:

יומא ב' ע"א:

"ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, קשה, דאיתא בתורת כהנים דחביתין של חינוך כהן גדול מעכב. אם כן איך יעבוד הממונה במקום הכהן הגדול אם יטמא, הלא חביתין הם קרבן יחיד שאינו דוחה את יום הכיפורים ואיך יתחנך לכהונה גדולה".

שפתיים יישק. ושמא אפשר לומר דמתקינין לו הפשט שבערב יום כיפורים מקבל הכהן הבמקום הזה מינוי של כהן גדול ובאמת כבר מביא בערב יוה"כ מנחת חינוך דיליה, אף שיתכן ולא נצטרך אותו למחרת, אמנם זה נראה חידוש גדול.

ולדין הזה דהמנחת חינוך אינה דוחה שבת, אולי בכהן גדול זה כן דוחה שבת שהרי מנחת חביתין דיליה של כל יום כן דוחה שבת.
האם יש על זה רמב"ם מפורש? חיפשתי קצת ולא ראיתי.

עוד היה אפשר לומר דבאמת בכהן גדול אין מנחת חינוך נפרדת ממנחת החביתין שלו ודלא ככהן הדיוט שמביא מנחת חינוך רק ביום הראשון שמתחיל לעבוד, הכה"ג מביא כל יום חביתין, מחציתה בבקר ומחציתה בערב, ואם כן אולי המנחת חביתין הראשונה שלו היא היא מנחת החינוך שלו.
שוב, יתכן ויש דברים מפורשים שלא כך. וצ"ע.

במל"מ (בפ"ה מכלי המקדש) מביא דברי התו"כ דבלא מנחת חינוך עבדותו פסולה, אבל מוכיח דתלמוד שלנו לא ס"ל כך מהא דשאלו אירע בו פסול אחר תמיד ש"ש, במאי מחנכו, ולמה לא אמרו במנ"ח, אלא ודאי דלא הביאו מנ"ח ביוה"כ דהוי מנחת יחיד, ומוכח דבכ"ז עבודתו כשירה.

יישר כח
הקושיא בודאי היא אך ורק לשיטת התורת כהנים.

ומה ששאלתי אם כה"ג צריך מנחת חינוך נפרדת מחביתין, זה אכן רמב"ם מפורש שם הי"ז
"כהן שלא עבד עדיין מימיו שמנוהו כ"ג ה"ז מביא עשירית האיפה ועובדה בידו בתחלה כשאר חינוך כל כהן הדיוט ואח"כ מקריב עשירית האיפה שנייה שהיא חינוך כ"ג. ואח"כ מקריב עשירית האיפה שלישית שהיא חביתי כ"ג שמקריב בכל יום כמו שיתבאר ומעשה שלשתן שוה הוא".

מתפעל כתב:אזכה אתכם בקושיא מתוקה מדבש ונופת צופים

קצת מוזר לומר קושיא מתוקה מדבש. קושיא יכולה להכאיב, קושיא יכולה לתסכל על שעינינו טחו מראות.
על קושיא יש לבכות ולא לשמוח.

איש_ספר כתב:במל"מ (בפ"ה מכלי המקדש) מביא דברי התו"כ דבלא מנחת חינוך עבדותו פסולה, אבל מוכיח דתלמוד שלנו לא ס"ל כך מהא דשאלו אירע בו פסול אחר תמיד ש"ש, במאי מחנכו, ולמה לא אמרו במנ"ח, אלא ודאי דלא הביאו מנ"ח ביוה"כ דהוי מנחת יחיד, ומוכח דבכ"ז עבודתו כשירה.

מכל מקום הגמרא הזאת סותרת את ההצעה שהציע פותח הנושא שמחנכין אותו מעי"כ.

איש שלום כתב:

מתפעל כתב:אזכה אתכם בקושיא מתוקה מדבש ונופת צופים

קצת מוזר לומר קושיא מתוקה מדבש. קושיא יכולה להכאיב, קושיא יכולה לתסכל על שעינינו טחו מראות.
על קושיא יש לבכות ולא לשמוח.

בקונטרס מעתיקי שמועה - מכתבי תורה ממרן הגר"ח, עמ' מ נפתח המכתב כדלהלן:
"את נועם קושיתו העצומה באהבה קראתי. ואם כי לא עלה על רעיוני לתרצה בטוב, בכל זאת..."

הקושיות משמחות מכיוון שהן נותנות את האפשרות לשבור את הראש ולמצוא תשובה ואז אין שמחה כהתרת הספיקות.
לא תהיה קושיא, לא תהיה התרה.

עצם הענין צודק אוצר שמהגמרא שמביא המל"מ משמע בפירוש שמחנכים את הכה"ג הממונה תחתיו בו ביום ולא קודם.
אמנם צריך לשים לב שמדובר לחנוך אותו בשמונה בגדים והוא צריך לא רק ללבוש הבגדים אלא לעשות בהם עבודה כלשהיא, בנוסף יש לו להביא מנחת חינוך.
אמנם מעניין שהמל"מ טוען שהתורת כהנים זה טעות סופר ולפי זה לא מתחילה הקושיא.

אגב, ראיית המל"מ שמנחת חינוך לא מעכבת כי הגמרא מחפשת איזו עבודה יכול הכה"ג המחליף לעשות עם השמונה בגדים, ומוצאת להפך בצינורא, הרי היתה יכולה לומר מנחת חינוך, ולכן חייבים לומר שזה לא מעכב שלא יכול להביאה בגלל שלא דוחה יוה"כ, עדיין תקשי שיתחנך במנחת חביתין באופן שהכה"ג הראשון לא הספיק להביאה שהרי הגמרא מדברת בציור שהוא הספיק רק את תמיד של שחר. וצ"ע.

ושאלה:
מה מתכוון הרמב"ם כשאומר:
"ועובדה בידו בתחלה כשאר חינוך כל כהן הדיוט", לאפוקי מה? שלא ישלח כהן אחר שיעשה המנחת חינוך בשבילו?
לשון קצת משונה. היה צריך לומר: ויעשנה בעצמו ולא ע"י אחר. ומה פירוש בתחלה?
האם באמת כך הדין שאת מנחת החינוך צריך הכהן לקמוץ ולהקטיר בעצמו? בפשטות בודאי שכן, זה כל ענין חינוכו אבל השאלה אם זו גמרא מפורשת.

איש שלום כתב:

מתפעל כתב:אזכה אתכם בקושיא מתוקה מדבש ונופת צופים

קצת מוזר לומר קושיא מתוקה מדבש. קושיא יכולה להכאיב, קושיא יכולה לתסכל על שעינינו טחו מראות.
על קושיא יש לבכות ולא לשמוח.

זה קשור לויכוח שהיה פה באשכול אחר האם צריך להתאמץ בלימוד התורה.
אם צריכים רק לדעת, זה אכן מכאיב ומתסכל שאיננו יודעים. אך אם צריכים גם להתאמץ, הקושיה היא מתוקה ומשמחת על כך שיש פה הזדמנות להטביל את המח במי הדעת.
וכיון שנמנו וגמרו שם לרוב הדעות שבלימוד התורה צריכים להתאמץ, דון להכא שקושיה היא משמחת ומתוקה.