פורום אוצר החכמה

האם ידוע - מפי ספרים וסופרים - על מי מגדולי הדורות האחרונים שהיו מגדל בעלי חיים?
למשל על רבי שלמה מזוויהל - ידוע כן על חתולים שמפי השמועה - האם יש לכך תיעוד מודפס?
יש תמונה מרבי אליהו לופיאן שהשקה חתולים? האם היה כן דרכו בקביעות?
היו אדמו"רים שהיה להם אורוות סוסים, והיו מטפלים בסוסיהם - על מי ידוע כזאת?
ובכן, מי יודע כיוצא באלו, על בעלי חיים? על סוסים וחמורים? על דגים ועופות?
(על נח ידוע מהנצי"ב שהיה לו עורבים)

לגדל סוסים באותה העת, לא היה נחשב לגדל בעל חיים (במשמעות של היום), אלא יותר כמו להחזיק רכב...
בכל אופן: אדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש החזיק הרבה סוסים, והיה בזה סדר הנהגה מיוחד באיזה סוס ירכב בכל עת, ודורשי רמזים היו מסבירים בזה ע' פנים. אך לא נראה לי שהיה מטפל בהם בעצמו.

האדמו"ר רבי ישראל [הינוקא] מסטולין זיע"א שמנו"כ בעיר פרנקפורט היה לו אורוות סוסים ועסק וטיפל בהם הרבה, והיו לו ענינים נשגבים בזה. היה נוסע ליריד הסוסים לקנות סוסים. הרבה אימרות שנונות אמר לחסידיו במשלי סוסים. [שמעתי שאף בחדר בו קיבל פתקאות היה תלוי בו ציור של סוס מעשה ידי אמן.]
מעשה באיש אחד מתנגד [מובא בספר 'אלבום סטולין'] שהגיע ביום אחד לתהות על קנקנו של האדמו"ר ר' ישראל מסטולין זצ"ל, והגיע לתפילת המנחה והתחקה על מעשי הרבי והביט אחריו כל שעה. אחרי שגמרו להתפלל קרא לו הרבי ואמר לו שהוא רוצה לשאול חוו"ד בענין מסויים. המתנגד התפלא אך הסכים כמובן... הרבי הכניסו לתוך ביתו והלך איתו עד אורוות הסוסים.
הרבי הכניסו ושאלו על סוס מסויים "נו... מה דעתך על סוס זה? האם הוא שווה כך וכך רובל?" תוכד"ד הצביע הרבי על סוס שני ואמר לו "ומה עם סוס זה, מה דעתך עליו? שילמתי כך וכך עליו, האם הוא שווה כך?" המתנגד השתאה ולא ידע מה הרבי רוצה ממנו. אחרי שהמשיך הרבי לשאול חוו"ד על סוסים נוספים, נענה האיש ואמר "ימחול לי מע"כ הרבי, אך לצערי אינני מומחה על סוסים, ואינני מתמצא בתחום בכלל!".
"אההה," ענה לו הרבי, "אך לגבי רבי'ס אתה כן 'מייבין'..."

עי' באשכול זה ותמצא כמה מקורות: viewtopic.php?f=7&t=2268&p=15775&hilit=%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA#p15543

מספרים על רבי יוסף ברוך אפשטיין מניישטט, שהיה מכונה 'הגוטע יוד', בנו של המאור ושמש, שהיה מגדל בעלי חיים.
ראה 'יד מאור ושמש ותולדותיו' [ישנו באוצר] בסוף הספר.

ידוע ששמואל היה מחזיק כלב ע'חולין קיב א שמואל שדיה לכלביה

יישר כוחכם.
אשמח למידע נוסף בעניין.

'חמורו' של רבי פנחס בן יאיר בחולין, הסיפור עם ר"ע כמו שאי' בברכות, [רק כמו שהעירו מקודם כנראה שהדרך פעם היה לגדל חמורים או סוסים כמו רכב].

האשל אברהם מבוטשאטש גידל חתול נגד עכברים כמ"ש בעצמו [אולי בהגהותיו על צואת רבי יהודה החסיד]
בעניין הקדמת מזון הבהמות לאדם

ובמאורות הגדולים איתא כן על הגר"י סלנטר שגידל חתול [מבואר שם הענייין-נדמה לי- בזמן שהיה בביתו ספר שאול-וחשש מעכברים]

מסוג זה יש הרבה
הלכה חמורך טרפון
פרתו של ר' אליעזר
יעקב אבינו שלח המון בעלי חיים לעשיו והיו גם כלבים
למשה רבינו היה חמור

היא שיחתי כתב:יעקב אבינו שלח המון בעלי חיים לעשיו והיו גם כלבים

מנין לך זאת שהיו גם כלבים ?
ואולי אפשר להוכיח כן מסיפור מהרב מבריסק שהכלבים ברחו מה"מנחה" [מצורף למטה].

------------
עריכה:
שוב ראיתי במדרש (ויצא פ' עג) שהיה ליעקב כלבים, אבל לא מיירי שם ממה ששלח לעשיו, אלא לשמור צאנו.

ציבור כתב:האם ידוע - מפי ספרים וסופרים - על מי מגדולי הדורות האחרונים שהיו מגדל בעלי חיים?
למשל על רבי שלמה מזוויהל - ידוע כן על חתולים שמפי השמועה - האם יש לכך תיעוד מודפס?
יש תמונה מרבי אליהו לופיאן שהשקה חתולים? האם היה כן דרכו בקביעות?
היו אדמו"רים שהיה להם אורוות סוסים, והיו מטפלים בסוסיהם - על מי ידוע כזאת?
ובכן, מי יודע כיוצא באלו, על בעלי חיים? על סוסים וחמורים? על דגים ועופות?
(על נח ידוע מהנצי"ב שהיה לו עורבים)

על החתול המיוחס לר"א לפיאן סיפר לי אחד מן השמשים. כי הביאו לחצרו בכדי להשמיד את העכברים. ממילא היה מוטל עליו לזונו.

ידוע המעשה על האר"י ז"ל שבנו גידל בבית תרנגול, ונפטר הילד בילדותו, ואמר ע"ז האר"י שזה מחמת הצער בעלי חיים שלא טיפל בתרנגול כראוי.

כתבתי זאת ע"פ הזכרון, וייתכן שישנם שינויים במעשה.

המעשה הוא לא האריז"ל אלא על אחד מתלמידיו (ר' אברהם ברוכים?).
כדומני שבאשכול שציינתי אליו לעיל, הוזכר משהו בענין מעשה זה.

עיין דברים נמרצים בענין גידול כלבים להגאון יעב"ץ זצ"ל בשאילת יעב"ץ סי' י"ז
---
למי כיוון שם בכתבו
ושרי ליה מריה לפלני' שגידל מהן עדרים בתוך ביתו....ורצה להתנצל ולומר שמגדלן לצורך אשתו מפני הבטלה....

הסיפור עם האר"י, מופיע לזכרוני - ועדיין לא בדקתי - בספר פלא יועץ.
אלא שמקורות שלא לגדל בע"ח יש כהנה וכהנה.
כאן באנו לדון על כאלו שכן גידלו ולהבין את נימוקיהם.
ואכן מעניין במיוחד נימוקו של אותו פלניא - שכפי הנראה לא היה קטלא קניא באגמא אם היעב"ץ מתייחס אליו די בהערכה - שהיה מגדלם לצורך אשתו שלא תשתעמם ותתבטל.

=האם יש מי מחכמי הדור הזה המגדל דגים באקווריום? תופעה די מצויה בבתי ישראל.

ציבור כתב:האם יש מי מחכמי הדור הזה המגדל דגים באקווריום? תופעה די מצויה בבתי ישראל.

אפילו אם תמצא כזאת אין מכך שום ראיה כי בד"כ זה בא מהרבנית או הילדים, כך שלכאורה אין זה ראיה שיש להם ענין לגדל דגים ולהאכילם או עניינים דומים לזה.

-------------------
אגב ענין דגים שמעתי היום הסבר בדרך הלצה בטעם שצדיקים מתגלגלים בדגים, [הטעם האמיתי עי' באוה"ח הק' סו"פ בראשית בפסוק ורדו בדגת הים] כי התיקון הכי גדול לצדיק הוא להיות על שולחנו של רבי אחר...

כידוע בחצרו של מרן הגרא"מ שך זי"ע בעת שדר בשכונת כרם בירושלים גדלו תרנגולים למען הפקת רווח ביציהם, ישנה עובדא שטרח להביא במצור ובמצוק למרן הגרי"ז, כמו"כ מסופר על קפידתו בהלכה שלא לאכול מידי לפני האכלת התרנגולים.

[בדרך צחות אמר פעם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, כאשר ניסו כמה עסקנים לשמשו ולפתוח עסק סביבו: אצלי ב'חצר' מסתובבים רק חתולים...].

ציבור כתב:הסיפור עם האר"י, מופיע לזכרוני - ועדיין לא בדקתי - בספר פלא יועץ.
אלא שמקורות שלא לגדל בע"ח יש כהנה וכהנה.
כאן באנו לדון על כאלו שכן גידלו ולהבין את נימוקיהם.
ואכן מעניין במיוחד נימוקו של אותו פלניא - שכפי הנראה לא היה קטלא קניא באגמא אם היעב"ץ מתייחס אליו די בהערכה - שהיה מגדלם לצורך אשתו שלא תשתעמם ותתבטל.

=האם יש מי מחכמי הדור הזה המגדל דגים באקווריום? תופעה די מצויה בבתי ישראל.

בביתו של מרן הרב עובדיה יש אקווריום עם דגים.

הענין אם טוב לגדל בע"ח או לא נידון בספר 'שמירת הגוף והנפש' לרי"י לרנר (אינו באוצר).

בקובץ עץ חיים באבוב (ה) התפרסם מאמר מאסף לכל המחנות בענין גידול בע"ח בכלל ודגים בפרט. מאת הרב לוי פריינד מח"ס סגולת הבעש"
אגב היעב"ץ, במקו"א הוא כותב למנדלסון, 'שרבו המתלוננים עליו שהוא מגדל כלב רע בתוך ביתו - היא חכמה יוונית...'.

יש בזכרוני, בתקוה שאינני טועה, שהבעש"ט גידל דוב. יש היודע?

זקן ששכח כתב:יש בזכרוני, בתקוה שאינני טועה, שהבעש"ט גידל דוב. יש היודע?

ה'דוב' היחיד שהבעש"ט גידל, היה המגיד ממעזריטש זיע"א.

יש המונים גם את ר' דב בעריש מלבוב כחד מבני היכלו של הבעש"ט.

זקן ששכח כתב:יש בזכרוני, בתקוה שאינני טועה, שהבעש"ט גידל דוב. יש היודע?

הבעש״ט היי מגדל שני דובים קטנים(כתבי הר"מ מידנר סי' יח)

כמה טראגי שמר"מ מיידנר שלפי תיאורי ר"א סורסקי היה מקור החכמה נשארו רק סיפורים ועוד מהיותר משונים שיש. (ובכלל, משום מה סלונים נוטלת חלק בראש בסיפורים מופלאים: ר"י שוב, ר"מ מיידנר, ר' מוטל סלונימער, מזקנים אתבונן ועוד. וכולם (גם קסטלניץ?) ת"ח מופלגים! האם יש סיבה לדבר?)

יתר10 כתב:

זקן ששכח כתב:יש בזכרוני, בתקוה שאינני טועה, שהבעש"ט גידל דוב. יש היודע?

הבעש״ט הי' מגדל שני דובים קטנים(כתבי הר"מ מידנר סי' יח)

אדג כתב:ה'דוב' היחיד שהבעש"ט גידל, היה המגיד ממעזריטש זיע"א.

איש_ספר כתב:יש המונים גם את ר' דב בעריש מלבוב כחד מבני היכלו של הבעש"ט.

והרי לכם שני דובים!

ע' משנה ב'ק דף עט: וז'ל אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל (ע' רש'י כיון דכשמעביר את השדות וכל שדות א'י סתמן ישראל) אבל מגדלין בסוריא (ע' רש'י דהויה כחו'ל ובחו'ל מותר לגדל דלא חיישינן לישוב) ובמדברות של ארץ ישראל. אין מגדלין תרנגולין ביריושלים (ע' רש'י אפילו ישראל) מפני הקדשים. ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות. אין מגדלין חזירין בכל מקום.לא יגדל אדם את הכלב (ע' רש'י מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו) אלא אם כן היה קשור בשלשלת אין פורסין נישובים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב ל' ריס (4 מיל) עכ'ל

ע' רמב'ם הל' נזקי ממון פרק ה' הל 'ב' לפיכך אסרו חכמים לגדל בהמה דקה וחיה דקה בארץ ישראל במקום השדות והכרמים אלא ביערים ובמדברות שבארץ ישראל. ומגדלין בסוריא בכל מקום. וע' שם הל' ז' אע'פ שאין מגדלין בהמה דקה בא'י מותר לשהותו קודם לרגל שלשים יום וקודם למשתה בנו שלשים יום והטבח לוקח ושוחט לוקח ומשהה עד שישחוט מעט מעט ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר אלא כל המשהה משהה בתוך ביתו כדי שלא תזיק וכבר עשו בבל כא'י לאסור בה גידול בהמה דקה וחיה דקה מפני שהיו רוב השדות והכרמים שם באותן הימים של ישראל. וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום. ולא את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה לספר – ביום קושרו ובלילה מתירו. ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהזיקן מרובה ומצוי.

נראה לפי זה דאיסור גידול בהמות חל רק בארץ ישראל לגבי ציפורים, אולם לגבי כלבים, עיזים ועוד כזה האיסור רק אם הם בהמות שמסוכנים או מזיקים או יש להתיירא מפניו. ועוד נראה דאי קשור אז אין איסור בדבר. ולכאורה יש לתמוה מפני מה מתיירא מפני הקול של הכלב(פתאום) או מפני המזיק? וע' אי מפני המזיק, טוב יש בהא דאסור בשלשלאות אבל אי הא דהיא מתיירא מה מהני הא דקשור? וע' פרישא וסמ'ע פסק דהא דמתיירא מפני שמזיק ולפי זה נמצא טוב.
עוד נראה דמותר לו שיהיה בהמה בביתו כל זמן ששמור שלא יזיק הרשות של השכנים. וע' טור דאפילו בביתו אסור.

ע' טור חו'מ ת'ט וז'ל מפני שהבהמה דקה דרכה לרעות בשדות אחרות והיזקה מצוי תקנו חכמים שלא יגדלנה האדם במקום שדות וכרמים אלא ביערים, ואפילו בבית אסור, ואפילו שאינה שלו. והחמירו בה כדי להרחיק מההיזק, שאסור לאדם שיזיק את חבירו. ומיהו עיקר תקנה זו לא נתקנה אלא על ארץ ישראל, אלא דקאמר בגמרא שבבל יש לה דין ארץ ישראל לדבר זה. וי'א דבכל מנהגי דילן בתר בבל גרירינן ולדידן נמי אסור. ונראה דבהא לא גרירינן בתר בבל, דטעמא דאסור בבבל לפי שהיו שם רוב שדות ישראל, וכיון דהשתא ליתא להאי טעמא שרי
וע' במחבר בתו'ד וז'ל והאידנא שאין מצוי שיהיו לישראל בארץ ישרל שדות, נראה דשרי.עכ'ל ומשמע דלא תלוי בא'י רק ביישוב ישראל.


(לפי זה נראה דאסור שיהיה לו בהמה בשכונה או עיר שרוב יהודים כיון דיש באזור זה דין כבבל)

ע' טור שם וז'ל ואסור לגדל כלב רע אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהן ע'ש
וע' דרישה וסמ'ע (חו'מ ת'ט) דאם אסור בשלשלאות היינו טעמא דמותר כיון שהאשה רואה שהוא קשור אינה מתייראה מפניו.
וע' עוד בסמ'ג ; יראים והגהות מיימנות שגם מוגדר האיסור ל"כלב רע" ולא כהרמב'ם שמובא לעיל דאיסור בכל כלבים.

ע' שו'ת שאילת יעב'ץ סימן י'ז בתו'ד וז'ל "ושרי ליה מריה לפלניא שגידל מהן עדרים בתוך ביתו. שאפילו אחד לא התירו במשנה אלא אם כן קשור בשלשלת ואית ביה לטותא דרבנן ר'ל, שהמגדל כלבים כמגדל חזירים למיקם עלה בארור. ולא חילקו הפוסקים בין כלב לכלב....ושכיחא נמי סכנתא בכולהו כמו שאירע כמה פעמים ר'ל וכל סכנתא לחומרא. ....ואפילו הכי לא שרי אלא במי שנפלו לו בירושה להשהותן רק כדי למוכרן מעט מעט שלא יפסיד הרבה. מיהא לגדלן אצלו מ'מ אסור. ש'מ בהדיא דכלבים הרבה אסור לקיימן בביתו בכל אופן ואפילו קשורים גם כן." ומבואר בהמשך דבריו דגם אסור לאשה לגדל הכלב מפני הבטלה משום אתי לחשוד או לזימה ויש בזה איסור אפילו בחד. ועוד מבאר דאם צריך הרבה כלבים לאיזה טעם שיהיה מותר לפי הצורך אבל יותר ממה שצריך אסור בשום אופן. וע' עוד וז'ל "ואית ביה איסור מוסיף ביחוד באותן כלבים חלקים וערומים שאין להם שערות וקונים אותן בדמים יקרים לשחק ולהשתעשע בהו ולגעגע עמהן. וגם משום מושב לצים אסור לשחוק עמהן. שהוא ממש מעשה ערלים בר מנן" עכ'ל. ומשמע מדבריו דבעצם אסור לגדל כלב בשום פנים ואופן, אך אם צריך לשמירה מותר בחד או לפי צרכו. ולענין אלמנה או אשה שאין לה בעל נראה דאסור אפילו אי צריכה לשמירה משום חשש זימה.

איני חושב שפותח האשכול לכך נתכוון, אלא בעיקר לחיות מחמד (Pet), ולא לחיות שמגדלים לצורך פרנסה וכדו'.

ור' חיים אור זרוע (תש' פ"א) דן בעופות המצפצפים בקול אם מותרים בטלטול בשבת, ומבואר שנהגו לגדלם. הברכי יוסף (יו"ד סי' קי"ז אות ב') כתב שנהגו לגדל צפורים טמאים המנגנים וכיוצא. היש"ש (ב"ק פ"ז ס' מ"ה) מתיר להחזיק כלבים קטנים לנוי הבית, וכ' ועל זה סמכו לנהוג היתר עכ"ל.
אבל לא מבואר בכל זה שנהגו כן גדולים אלא המון עם.
אומרים על אחד מגדולי בעלי המוסר שגידל כלב, לא שמעתי שמו או יותר פרטים אם יש.

איני יודע אם הוא מטיב העניין, אבל להזיק ודאי אינו מזיק, מה שתיקן והורה כ"ק אדמו"ר מליובאויטש שלא להראות לילדים תמונת חיות ועופות טמאים (ודברים ק"ו - הם עצמם), משום שאפילו ראיית תבנית חיה ועוף טמא הרי זה פוגם בטהרת המחשבה.

שמואל חברו של רב, גידל כלב.

שאני שמואל שחי בנהרדעא שהיא עיר סְפָר, (כדאיתא בב"ב לו, א: "בנהרדעא טייעי שכיחי ומידא לידא משלמי", ופי' רש"י: "טייעי - ישמעאלים גנבים"). ולכן הותר לו לגדל כלב, משא"כ בשאר מקומות.

אדג כתב:שאני שמואל שחי בנהרדעא שהיא עיר סְפָר, (כדאיתא בב"ב לו, א: "בנהרדעא טייעי שכיחי ומידא לידא משלמי", ופי' רש"י: "טייעי - ישמעאלים גנבים"). ולכן הותר לו לגדל כלב, משא"כ בשאר מקומות.

והרמ"א שפוסק שמותר להרבות ביו"ט את התבשיל בשביל כלבו, זה ג"כ רק בעיירות ספר?

אדג כתב:איני חושב שפותח האשכול לכך נתכוון, אלא בעיקר לחיות מחמד (Pet), ולא לחיות שמגדלים לצורך פרנסה וכדו'.

התכוונתי בעיקר כלפי הידוע מכו"כ ספרים על כך שאין לגדל בעלי חיים, כפי שכבר ציינו חלק מהמגיבים, ועל זה באתי לחפש 'מעשה רב' מכאלה שכן מצינו שגדלו. הן כחיות מחמד והן מסיבות אחרות.
ובד בבד - לברר את טעמיהם ונימוקיהם.
בינתיים מתברר שגידלו כלבים וחתולים, סוסים וחמורים, דגים, ואפילו דובים...
תודה רבה לכל המגיבים, ודומני שעוד ייחשפו פה כמה וכמה מגדולי הדורות שנהגו בכזאת.

מסתבר שלפי הקבלה יש ענין לגדל חתול:

איש שלום כתב:

אדג כתב:שאני שמואל שחי בנהרדעא שהיא עיר סְפָר, (כדאיתא בב"ב לו, א: "בנהרדעא טייעי שכיחי ומידא לידא משלמי", ופי' רש"י: "טייעי - ישמעאלים גנבים"). ולכן הותר לו לגדל כלב, משא"כ בשאר מקומות.

והרמ"א שפוסק שמותר להרבות ביו"ט את התבשיל בשביל כלבו, זה ג"כ רק בעיירות ספר?

כמובן שעיירות ספר זהו רק דוגמא, והכוונה בכל מקרה שנצרך לכלב בביתו. (בדיוק כפי שכלב אינו מקרה מסוים, אלא דוגמא בלבד והכוונה לכל חיה שגדלה עמו בבית)

איש_ספר כתב:כמה טראגי שמר"מ מיידנר שלפי תיאורי ר"א סורסקי היה מקור החכמה נשארו רק סיפורים ועוד מהיותר משונים שיש. (ובכלל, משום מה סלונים נוטלת חלק בראש בסיפורים מופלאים: ר"י שוב, ר"מ מיידנר, ר' מוטל סלונימער, מזקנים אתבונן ועוד. וכולם (גם קסטלניץ?) ת"ח מופלגים! האם יש סיבה לדבר?)

השאלה רק מי המחבר של הסיפורים הללו, על כל היתר אי"ז קו' כי הם מעתיקי השמועה.

------
רי"ק קסטלניץ היה יהודי דגול מאד, סיפוריו הם בדר"כ מה שקיבל מדודו הרמ"ח זי"ע, כך שיש התאמה עם 'מאמר מרדכי' ו'סיפורי מרן הרמ"ח'.

ציבור כתב:התכוונתי בעיקר כלפי הידוע מכו"כ ספרים על כך שאין לגדל בעלי חיים.

מה יש להסתפק בזה? האבות הקדושים החזיקו בעלי חיים, כולל טמאות כגון גמלים וחמורים, ולפי חז"ל השבטים היה להם כלבים [ששיסו ביוסף]. גם בזמן הנביאים וחז"ל החזיקו חיות. אפשר להביא אין סוף דוגמאות לזה כולל נביאים תנאים ואמוראים, ולא מצינו שאין זה לכתחילה. מסתבר שהם שהחיקו בע"ח לצורך ויש מקום להסתפק על החזקת חיות להנאה בעלמא, אבל על החזקת בע"ח לצורך אין מקום להסתפק כלל.
לגבי החזקת חיות טמאות, לצורך מסתבר שאין מקום להחמיר כלל שאין לנו להיות יותר קדושים מהאבות נביאים תנאים ואמוראים שהחזיקו גמלים חמורים סוסים וכלבים. לגבי החזקת בע"ח טמאים לשעשוע אולי יש להביא ראיה מהגמרא (בבא בתרא דף כ'.) גבי עוף טמא ששכן בחלון שבטל שהקשה יהיב ליה לינוקא ותי' במסרט, ומבואר בזה שמותר להחזיק עוף טמא עד שמקשה בפשיטות שעוף טמא שא"א למכור לגוי עומד ליתנו לתינוק לשחק בו, וכן מבואר מר' יהודה (שבת צ:) שמצניעין חגב חיי טמא, וגם הת"ק אינו חולק עליו אלא מחשש דילמא אכיל ליה אבל לא חש שישחק בדבר טמא. ומרשב"ג (שבת קכו:) מבואר שראוי להחזיק עורבים, ומסתבא אין בהם צורך. אמנם יתכן שליכא ראיה אלא שכן נהגו ההמון עם ואולי אין זה משנת חסידים.

איש שלום כתב:מסתבר שלפי הקבלה יש ענין לגדל חתול:

אין ענין להחזיק חתול דוקא, אלא דכיש צורך להרוג מזיקים יש ענין להחזיק חתול כדי שלא יצטרך להרוג המזיקים בעצמו.