קושיה: שומר שכר בשכר שאי"צ ליתן פרוטה לעני

[היא שיחתי]

איתא בגמ' דשומר אבידה הוי שומר שכר בשכר זה שאין צריך ליתן פרוטה לעני
וקשה הלא אם השווי של כך שאינו צריך ליתן פרוטה לעני היא פחות משו"פ ואיך יהיה שומר שכר עבור פחות משו"פ

אשמח לתשובות בזה (כמה שיותר...)

[ישבב הסופר]

ממש לא מובן שאלתך, רב יוסף פטרו מפני שבקבלת השמירה יכול להרוויח פרוטה אחת ע"י שלא יצטרך לתת אותה הפרוטה לעני, משום עוסק במצוה. ומשו"ה גמר ומקני להיות שומר שכר.
מה לא מובן?

[זקן ששכח]

א' מאן יימר שרק עני אחד יבוא ויבקשו? הלא כשם שאנו מתחשבים בכך שימנע מנתינת צדקה לעני אחד, כך ובאותה מידה נתחשב שיבואו עשרה עניים.

ב' הוא נקרא שומר שכר מפאת הנאתו. הרי גם ש"ש המקבל ממון, כל עיקר השכר הוא ההנאה שיש לו בכך. וכשנמנע מהוצאת פרוטה - לא פעם הנאתו גדולה פי כמה משווי הפרוטה שחסך.
[זכר לדבר: כשתגיע ל'כנס' 'דינער' וכדומה, תחזה במחזה מוזר, שאנשים אמידים ידחקו עצמם לקבל חוברת השוה פרוטה וכדו', שזהו צורך נפשי לקבל... וממילא ההנאה בהתאם].

[היא שיחתי]

לישבב אין גמר ומקני בלא לקבל הנאה השווה פרוטה ועי' ב"ב קו: וריטב"א שם או סודר עי' ב"מ צט. (?)
לזקן א' בגמ' מוזכר עני אחד עי' ב"ק נו: ב' עי' מש"כ לישבב, לעולם ההנאה צריכה להיות שו"פ כדי ליצור מחוייבות

ואף שבגמ' ב"ק נו: לא כתוב פרוטה לעני אלא ריפתא לעני מכל מקום הא חובתו מהלכות צדקה היא לא יותר מפרוטה וא"כ לא הרוויח יותר מפחות משו"פ וכפי שהקשיתי

ובקשר למה שכתבת על הנאה גדולה יותר מהשווי, אינני מקבל הטענה, נכון שבני אדם משוגעים אבל זה לא הופך את זה לבאמת שווי גדול יותר, ורק מדין לדידי שויא לי יכול להועיל אבל כמובן שאת זה אין כאן

[צום זאך]

הנה התוס' (ב"ק נו:) כתבו דנעשה [שומר אבידה] שומר שכר בשעה שמתעסק בה כגון שוטח לצרכה וכו'.

והקשה הפני יהושע (שם) למה לא מפרש התוס' בפשיטות דפטור מן המצוה בשעה שמתעסק בה שלוקחה לביתו?

ותירץ באמרי הצבי (שם סי' ו) דהנה במצות צדקה כתיב נתן תתן ואם כן לא הוי בפחות משוה פרוטה (עי' פסחים לב:), ואם עיקר החיוב הוא בפרוטה אם כן ההנאה שיש כשנפטר מממצות צדקה הוי פחות משוה פרוטה, וכדי להיות שומר שכר צריך שיהנה שוה פרוטה כמו שכתב הש"ך (סי' שג, א) ואם כן אי אפשר להיות ש"ש מפרוטה דרב יוסף, דהרי הוא פחות מפרוטה, ולכן כתבו התוס' שעת שיטוח וניעור, דבכל עת שיתעסק באבידה יפטר מליתן לעני,

כמדומני שבזה נפתרו כל הספיקות והשאלות שעלו כאן.

[איש_ספר]

בדרך אמונה מביא מו"מ שהיה לו על קושיא זו עם אביו הקה"י, ושם מביא גם ממהריל"ד בקו"א על שיעור צדקה. עי"ש.

[היא שיחתי]

בדרך אמונה מביא מו"מ שהיה לו על קושיא זו עם אביו הקה"י, ושם מביא גם ממהריל"ד בקו"א על שיעור צדקה. עי"ש.

אני מניח שיש לך גישה לאוצר...
אז אודה לך אם תביא צילום

[אגרת]

בבקשה

[אפרקסתא דעניא]

איתא בגמ' דשומר אבידה הוי שומר שכר בשכר זה שאין צריך ליתן פרוטה לעני
וקשה הלא אם השווי של כך שאינו צריך ליתן פרוטה לעני היא פחות משו"פ ואיך יהיה שומר שכר עבור פחות משו"פ

אשמח לתשובות בזה (כמה שיותר...)

בזכרוני שהנתיבות אומר שכיוון שפטור בכל פעם שעני יבוא, והרי לרב יוסף פרוטה דרב יוסף שכיחא, א"כ זה מסתכם ביותר מפרוטה.

[אפרקסתא דעניא]

ומכיוון שהוזכרה סוגיה זו, לא אמנע טוב להולכים בתמים, ואעתיק בזה חידוש נפלא שעלה בידי בס"ד בעניין זה:

ב"מ כט. נחלקו רבה ור"י בשומר אבידה אם הוא ש"ח או ש"ש. טעמו של רב יוסף הוא פרוטה דרב יוסף, ורבה חולק ע"ז, ויש להבין מדוע. טעם נוסף מפורש בב"ק נו: משום דרחמנא שעבדיה בעל כרחיה, וע"ז לא עונה רבה כלום, וצ"ע מה יענה על כך?

עוד צ"ע בטעמו של רב יוסף, דמאיזו סיבה יגרום פטור זה להופכו מש"ח לש"ש, דהלא ההבנה בדין ש"ח וש"ש היא, שתמורת ההנאה שהבעלים נותנים השכר לשומר, משעבד נפשיה ומתחייב לשמירה מעולה הכוללת חיוב בגניבה ואבידה, וא"כ בפרוטה דרב יוסף הלא לא מקבל שום דבר מבעלי האבידה, ואף שמרוויח הפרוטה, הרי התורה היא שמרוויחתו, ומאיזו סיבה יחול עליו חיוב גדול יותר כלפי הבעלים?

שיטת הר"ח, ה"ג והר"ן בנדרים דכל המחלוקת במודר הנאה היא אליבא דרב יוסף, ובין ר' אמי ובין ר' אסי ס"ל כר"י, והמתיר במודר הנאה משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיח מודה שהוא ש"ש, דלזה מספיקה האפשרות שירוויח פרוטה דר"י, וא"צ להנאה בפועל. וצ"ע לפ"ז טעמו של רבה.

שיטת תוס ב"מ (לכאורה, אך עיין קצוה"ח ע"ב סקל"ד, וצ"ע) דבאותה מחלוקת שבנדרים נחלקו גם רבה ור"י עצמם, דלרבה דפרוטה דר"י לא שכיח ולכן מותר למודר להחזיר, ולכן גם אינו ש"ש, ולר"י הוא שכיח ולכן אסור למודר להחזיר ולכן הוא גם ש"ש. ותמוה, דכי חולקים במציאות?

שיטת תוס ב"ק דגם רבה מודה להאמור בנדרים ואף לשיטת האוסר להחזיר במודר הנאה, דכלפי מודר הנאה אסור, דמ"מ נהנה, אך כלפי ש"ש אין כאן הנאה ואינו ש"ש. ובקצוה"ח פירש דההנאה כאן היא פחות משו"פ, ולכן אסור למודר, אך לעניין שמירה בעינן פרוטה וליכא. וזה תמוה מאוד, דהלא טעם המתיר במודר הוא משום דפרוטה דר"י לא שכיח, וא"כ האוסר סובר בהכרח ששכיח, ואם הוא שכיח מסתמא יש כאן הנאה של יותר מפרוטה, וא"כ צריך להיות גם ש"ש?

ובהקדמת יישוב כל הקושיות נראה לחקור במהותם של שומר חינם ושומר שכר, דאפשר לפרש דכל שומר הוא מעיקר הדין שומר חינם, ורק מי שהבעלים משלם לו על שמירתו מקבל על עצמו שמירה יותר מעולה תמורת השכר. מאידך אפשר לפרש, דמעיקר הדין היה ראוי, שכל אדם שקיבל עליו שמירה יתחייב בגניבה ואבידה, דהלא אבידה קרובה לפשיעה, ואף שגניבה קרובה לאונס, מ"מ אינה אונס גמור, ואחריות אדם שהבטיח לחברו לשמור, הייתה אמורה לכלול אחריות מלאה כלפי כל דבר שאינו אונס גמור. אלא שבאה התורה ואמרה, שאדם שעשה טובה לחברו וקיבל עליו שמירה בחינם, תהיה שמירתו קלה יותר וייפטר מגניבה ואבידה, עקב העובדה שעשה טובה לחברו

ומעתה נראה דבחקירה זו נוכל לתרץ קושיותינו, ולשיטת הר"ן נראה דבזה נחלקו רבה ורב יוסף, דלרבה כל שומר הוא ש"ח, וכדי להופכו לש"ש צריך שישלם הבעלים לשומר, ואז מתחייב ומשתעבד כלפיו עקב התשלום ששילם לו, ובשומר אבידה, כיון שלא קיבל כלום מיד הבעלים, אינו שומר שכר ואינו מחויב לו כלום, אמנם לעניין מודר הנאה, נחשב שנהנה מנכסיו, שעל ידם מרוויח הפרוטה דרב יוסף, אם היא שכיחא, ואם לאו מותר אף במודר. אמנם רב יוסף ס"ל דכל שומר היה אמור להיות ש"ש, אלא מכיוון שהתנדב פטרתו התורה מחיוב גנו"א, ולכן שומר אבידה שמקבל שכר כלשהו, אף אם אינו שכיח הוי ש"ש, דמ"מ אין כאן התנדבות מלאה, דעצם האפשרות שירוויח כבר מבטלת מעלת שומר חינם. וכן מה שרחמנא שעבדיה בע"כ, א"כ אין כאן התנדבות, ולכן אין סיבה שיהיה ש"ח, והדר דיניה להיות ש"ש.

ומ"ד דמותר להחזיר במודר הנאה אף שהוא ש"ש, סובר דכלפי דין ש"ש די בעצם האפשרות שירוויח הפרוטה כדי להיחשב שאינו שומר בהתנדבות, ולכאורה צ"ע, דהלא אין הנאתו פרוטה, דהנאתו היא רק הסיכוי שייפטר וזה בהכרח שווה פחות מפרוטה דמי יימר דייתי, וא"כ איך נחשב ש"ש בלי רווח פרוטה? וצ"ל דבעצם ייתכן שיבואו כמה עניים, וא"כ יש לו כבר עתה הנאה של פרוטה, אלא שעדיין אין זו הנאה מגוף החפץ אלא מסיכויי הרווח, וההנאה מגוף החפץ, מכיוון שאליבא דאמת אינה שכיחא, לא גזרו בה רבנן לאסור להחזיר מחמתה.

ומאן דאסר להחזיר במודר הנאה, סובר שדי באפשרות שיבואו כמה עניים כדי שנאסור עליו להחזיר מחמתה, ואף שמודה שאינה שכיחא. ולפ"ז לא נחלקו במציאות השכיחות, אלא בשאלה האם האי-שכיחות הוא סיבה שלא לגזור, דסוף סוף שמא יתרמי ויהנה מגוף החפץ.

וכל זה הוא לשיטת הר"ן בנדרים ותוס' בב"ק, אך מתוס' בב"מ משמע דגם רבה היה מודה לר"י אילו היה מודה שפרוטה דרב יוסף שכיח, ולפ"ז צ"ל דגם רבה וגם רב יוסף סוברים שכל שומר צריך להיות ש"ש אא"כ התנדב, ורק נחלקו האם פרוטה דרב יוסף מונעת ההתנדבות או לא, ולא חולקים האם פרוטה דר"י שכיחא או לא, דזו מחלוקת במציאות, אלא אפשר לומר דגם רב יוסף מודה שאינו שכיח, אך סובר שהסיכוי הוא שו"פ כדכתב הר"ן בנדרים, ולכן הוי ש"ש ואסור במודר, ואילו רבה סובר שכיוון שאינו שכיח, אין הסיכוי נחשב שמקבל משהו תמורת שמירתו, וממילא נותר בהתנדבותו, וכן אין לאסור עליו להחזיר דלא משגחינן בסיכוי.

ולפ"ז צ"ע מה יענה רבה על טעם דרחמנא שעבדיה בעל כרחיה, דהא לדברינו לשיטת תוס' מודה רבה שאם אין כאן התנדבות אינו ש"ח, והרי רחמנא שעבדיה ואין כאן התנדבות? [אמנם נראה דתוס' ס"ל כלישנא בתרא ולא כלשון זו, וכ"כ באו"ש (שכירות פ"י ה"א) ד"סוגיא דתלמודא בכ"מ אזלא כטעמא קמא משום דפטור ליתן פרוטה לעני"].

ולפמשנ"ת לעיל יש נפ"מ גדולה להלכה, באופן שאדם קיבל ע"ע להיות ש"ח, ובטרם תחילת השמירה הבטיח לו אדם אחר תשלום תמורת שמירת החפץ של פלוני, דהרי לא קיבל מאומה מבעלי החפץ, אך אינו שומר בהתנדבות, ולרב יוסף לכאורה הוי ש"ש, ואילו לרבה - לשיטת הר"ן הוי ש"ח, ולשיטת תוס' ב"מ הוי ש"ש דמודה לרב יוסף בעיקר דינא, וצ"ע בזה.

[היא שיחתי]

בבקשה

תודה רבה

ובכן, צום זאך, אי"ס בשם דרך אמונה, אפרקסתא בשם נתיבות
תירצו שהשווה פרוטה הוא אם יבואו כמה עניים

לעצם התירוץ, יש לחקור מה הדין אם לוקח את חבירו לשומר שכר אבל אנו נותן לו שכר בפעם אחת אלא כל פעם נותן לו פחות משוה פרוטה ואומר לו המשך לשמור ואתן לך אחר כך עוד שוה פרוטה, והנה אם מתחייב לו פרוטה רק שהפירעון מתחלק לכמה פעמים ברור דהוי שו"ש דעצם החיוב של פרוטה חייל עליו רק דמחלק הפירעון, אולם אם עצם השמירה היא באופן ששומר שעה ומקבל פחות משו"פ ולא חייל חוב פרוטה כלל, נראה דלא הוי שומר שכר כלל, דבכל עת הוי שומר שכר בעבור פחות משו"פ
וא"כ נפל התירוץ בבירא




ויש להעיר דיוצא נפק"מ לדינא בדעת רב יוסף דאם היה זמן קצר שיבא עני אחד לא הוי שומר שכר, אכן אי"ז כ"כ חידוש כיון דגם אם הוא זמן קצר שאפי' עני אחד לא יבוא גם לא הוי שומר שכר
ובאמת צ"ע היאך אפשר לידע אם יבוא עני, דילמא לא יבוא, ואיך אפשר למדוד כזה מצב שלא בטוח שיבוא עני ולהופכו מחמת זה לשו"ש.

ולעניין אם סגי ליתן פחות משו"פ לעני אזי תי' הקה"י המובא בדרך אמונה הנ"ל שיבואו כמה עניים לא כ"כ מתרץ כי גם אם יבואו ד' עניים יתן לכל אחד רבע פרוטה, וצ"ע אם יש שיעור לפחות משו"פ, ויש לחקור כן לגבי עכו"ם דפחות משו"פ חשוב אצלו אם יש שיעור למטה

ואציין כאן שראיתי לא מזמן בבית מדרש שמכרו ספר עב כרס על נידון דשוה פרוטה

[היא שיחתי]

מה דעתכם על תירוץ זה ששמעתי מת"ח אחד:

שיטת כמה אחרונים דמצוות לאו ליהנות ניתנו היינו במצווה חיובית ולא בקיומית, ומעתה אפשר לומר דכיון דאיתא בגמ' דמצווה שווה עשרה זהובים, א"כ נשכר השומר אבידה שכר כמעט עשרה זהובים, דעד עתה אם היה בא עני היה נותן לו הצדקה אך לא היה לו הנאה מהמצווה דמצוות לאו ליהנות ניתנו, אך עתה דהוא עוסק במצווה ונפטר ואעפ"כ נותן לעני הרי זה מצווה קיומית ומרוויח קיום מצווה על אף שאינו חייב בה וא"כ הוי מצווה דניתנה ליהנות ונמצא דמרוויח שוויות של עשרה זהובים (או פחות קצת כבשאלה). ויל"פ בזה עם שכר מצווה בהאי עלמא איכא או ליכא ותליא במיני המצוות.

[בן אליהו]

היא שיחתי. קושייתך מבוססת על הנחה שהנאת פטור מפרוטה איננה שווה פרוטה. אכן בדין ערב ובקידושין מדין ערב חזינן לא כך. שהרי אף על פי שלכמה שיטות יסוד החיוב בערב הוא מדין הנאה שהמלווה סמך על דיבורו והוציא ממון על פיו, וכן הוא בתן מנה לפלוני ואקדש אני לך שמקודשת מדין ערב, אין הגבלה לשיעור ההלוואה וגם בהלוואת פרוטה חל דין ערב. חזינן מכאן שההנאה מנתינת פרוטה לפלוני על פי דבורו של הערב לא שווה פחות מפרוטה.

[היא שיחתי]

היא שיחתי. קושייתך מבוססת על הנחה שהנאת פטור מפרוטה איננה שווה פרוטה. אכן בדין ערב ובקידושין מדין ערב חזינן לא כך. שהרי אף על פי שלכמה שיטות יסוד החיוב בערב הוא מדין הנאה שהמלווה סמך על דיבורו והוציא ממון על פיו, וכן הוא בתן מנה לפלוני ואקדש אני לך שמקודשת מדין ערב, אין הגבלה לשיעור ההלוואה וגם בהלוואת פרוטה חל דין ערב. חזינן מכאן שההנאה מנתינת פרוטה לפלוני על פי דבורו של הערב לא שווה פחות מפרוטה.

שם הוא מחמת שההנאה אינה ממונית, אלא פסיכולוגית מעצם ההקשבה לדבריו, משא"כ כאן שאין הנאה פסיכולוגית אלא כל ההנאה היא במה שמרוויח פרוטה, והוא פשוט

[בן אליהו]

ולכן הדברים ק"ו ולא פירכא על מה שכתבתי

[אוצר החכמה]

לכאורה מה שכותב בן אליהו הוא הפשוט
בשומר אבידה למעשה השתכר פרוטה, תמורת הפרוטה הזאת שהשתכר משעבד נפשיה , ואין שום צורך לדון על הנאתו והרגשתו.

[היא שיחתי]

אינני מבין דבריכם
מסכימים אתם שהנאה פסיכולוגית של פרוטה אין כאן
ודנים אתם מצד שמרוויח פרוטה ואין נראה לי דהוי רווח של פרוטה
דהנה נשווה בנפשנו שנמצא האדם בביתו ויש לו פרוטה אחת, ועתה יבוא אליו אדם ויאמר לו שמע נא לי ידידי, מכור לי פרוטתך זו ובתמורה לפרוטה זו אשלם לך פרוטה אחרת בעוד דקה ומעלה, האם יסכים השומר למכור לו הפרוטה בעד פרוטה? ברור שלא ויאמר לו הלא פרוטה בין כך יש לי ומה תועלת לי למכור לך הפרוטה בעד פרוטה? אם תרצה אמכור לך הפרוטה בעד פרוטה ותוספת של מאית (או אלפית וכו') פרוטה ואז לא אפסיד מן המכירה, אבל למכור הפרוטה כעתו ולקבל פרוטה בעוד דקה וודאי שלא שווה לו שהרי מפסיד דקה שלמה שיש לו פרוטה.
וכן כאן הרי העני יבוא רק בעוד דקה, ומה אתם טוענים שכבר עכשיו מרוויח פרוטה שאינו צריך לתת לעני בעוד דקה, והרי פרוטה עוד דקה שווה פחות מפרוטה עכשיו ונמצא שפרוטה שירוויח בעוד דקה שווה פחות מפרוטה!!!

[בן אליהו]

השימוש בפרוטה הוא חד פעמי לכן אין הפסד בכך שבמשך רגע לא תהיה לו פרוטה אלא רק דחיית השימוש. זאת הסיבה שאפשר ליטול אגרא על השכרת חפצים ואילו על הלוואה זה איסור ריבית כיוון שהשימוש בחפצים הוא רב פעמי ובהשכרתם האדם מפסיד את השימוש למשך זמן ההשכרה לכן הוא זכאי לדרוש ולקבל דמי שימוש מה שאין כן בכסף שהשימוש בו הוא חד פעמי ומנה נתת מנה קבלת ומה לך לדרוש מעבר לזה {אם לא מדין מבטל כיסו אלא שעל זה פטורים כידוע}

[היא שיחתי]

מה זאת אומרת "אין הפסד"?
אני לא מדבר על הפסד, אני מדבר על כך שזה פשוט לא שווה לו פרוטה!!! סברא פשוטה היא שלתת לך מאה שקל עוד חודש לא שווה כעת מאה שקל מבחינת השוויות
ודו"ק שאם אמכור לך דירה עכשיו הדירה תהיה שווה מליון ואם תקבל אותה עוד חמש שנים היא תהיה שווה רק תשע מאות אלף

[בן אליהו]

אם העיסקה כדאית לו או לא לא משנה את השוויות, שוויות פרוטה היא מושג אובייקטיבי. יש לי ראיה לזה משיטת רש"י בעניין בתר מעיקרא או בתר תבר מנא. עכ"פ אינני רואה צורך להאריך בזה כיוון שלאחר העיון אין הנידון דומה לראייה כלל. כת"ר מדבר על בן אדם שיש לו פרוטה ואין שום סיבה עתידית שעומדת להפסיד לו את הפרוטה אלא שבא מישהו ומציע לו למכור פרוטה ולקבל שוויותה אח"כ ופשוט שהעיסקה לא כדאית ויש מקום להתפלפל האם פרוטה דלאחר זמן שווה פרוטה עכשיו.
הנידון אצלנו שונה יש סיבה עתידית שאמורה להפסיד לבן אדם את הפרוטה והיא בואו של העני לבקש צדקה ועל זה אמרינן שביטול סיבת הפסד זאת על ידי דין העוסק במצווה פטור מן המצווה והשארת הכסף אצלו שווה לבן אדם בדיוק כשווי הכסף.
יש לזה לענ"ד ראייה ברורה . המקדש במלווה איננה מקודשת לעומת זאת המקדש בהנאת מחילת מלווה מקודשת. אין תנאי שהמלווה יהיה יותר מפרוטה כדי שהנאת המחילה תהייה שווה פרוטה אם היה תנאי כזה לא היו שותקים הפוסקים מלכותבו. גם בשומר אבידה יסוד הפיכתו לשומר שכר הוא מצד הנאת הפטור מלתת פרוטה לעני ויפים הדברים שבקידושין לכאן

[היא שיחתי]

הנידון אצלנו שונה יש סיבה עתידית שאמורה להפסיד לבן אדם את הפרוטה והיא בואו של העני לבקש צדקה ועל זה אמרינן שביטול סיבת הפסד זאת על ידי דין העוסק במצווה פטור מן המצווה והשארת הכסף אצלו שווה לבן אדם בדיוק כשווי הכסף.
יש לזה לענ"ד ראייה ברורה . המקדש במלווה איננה מקודשת לעומת זאת המקדש בהנאת מחילת מלווה מקודשת. אין תנאי שהמלווה יהיה יותר מפרוטה כדי שהנאת המחילה תהייה שווה פרוטה אם היה תנאי כזה לא היו שותקים הפוסקים מלכותבו. גם בשומר אבידה יסוד הפיכתו לשומר שכר הוא מצד הנאת הפטור מלתת פרוטה לעני ויפים הדברים שבקידושין לכאן

תהי נא המלווה אבן הבוחן, נראה דמלווה השוה פרוטה בדיוק אין שייך לומר דתהיה מקודשת בהנאת מחילת המלווה, ודומני ששמעתי כן בעבר.

[בן אליהו]

והלא זה בדיוק מה שכתבתי שאם זה היה נכון לדינא לא הוו שתקי רבנן קמאי ובתראי מלומר זאת.

[עושה חדשות]

שמעתי היום קו' אחרת:


המודר הנאה אינו מחזיר אבידה לחבירו כי נהנה בפרוטה דר"י, וק' דהרי תמורת זה הוא נעשה לש"ש וחייב על גנו"א, וא"כ אין לו ריוח כי אם עיסקה רגילה של חיוב שמירה אלים תמורת פרוטה דר"י, ואמאי חשיב כנהנה מהנדור?

ונתעוררתי לחשוב עוד, האם למודר הנאה מותר לקבל מתנה מחבירו, כשבזה נגרם לו הפסד, (וכגון שמקנה לו קרקע ועושה עליה פרוזבול), מצד אחד הרי קיבל, ומאידך הרי לא נהנה אלא הפסיד.


ונזכרתי בהערה נוספת, הרי המודר הנאה מבטל מצוות השבת אבידה כדי לא להיכשל בנדרו, ולכאו' הרי יכול להישבע או להתחייב בממונו ליתן פרוטה לכל עני שיבוא, ואז יקיים חובתו בהשבת אבידה ולא יכשל בנדר. (ואולי אינו מחוייב להישבע, עי' מנחות דפ"א, אבל עכ"פ יכול להתחייב לצדקה כנגד כל עני שידפוק בדלת).

ואולי מכיון שסו"ס נפטר מחיוב צדקה, ל"מ מה שהטיל על עצמו חיוב אחר. (ולאידך גיסא כ' הח"ח באהב"ח שהמקיים מצות חסד אין לו פרוטה דר"י, כי גם עכשיו הוא עוסק באותה מצוה, וצ"ע, אבל לפ"ז נראה כנ"ל).

מעניין.