פורום אוצר החכמה

אבקש עזרה מכבוד התלמידי חכמים דפה, מראה מקומות לראשונים ואחרונים, שהגדירו בלשון קצרה - מהי התשובה?
כדוג': הרמב"ם בפ"ב מתשובה ה"א, רבינו יונה בשערי תשובה שער א' אות י"ט, הרס"ג באמונות ודעות מאמר ה פרק ה , המאירי בחיבור התשובה, החינוך במצווה שס"ד..

אשמח ביותר בעיקר לדוגמאות כגון זה: תוספות יו"ט אבות פ"ד משנה י"א, וז"ל: ונ"ל כי התשובה היא החרטה וההכנעה כי הם עיקרי התשובה.

תודה רבה מראש.

יעויין בספר בית אלקים להמבי"ט ריש שער התשובה שהגדיר ענין התשובה כשיבת החוטא אל הקב"ה, והאריך בזה בקונט' תשובה של הרה"ג ר' יונתן אבר שליט"א.

נוטר.

לא התכוונתי להגדרה של עניין התשובה, אלא הגדרה בקצרה של מהי התשובה כדוג' שהבאתי מהתוס' יו"ט (גדרי או תנאי התשובה, או בלשון אחר - איך עושים תשובה).

כבר נודע מה שהובא מר' חיים מוולוזין בכתר ראש שעיקר התשובה הוא קבלה לעתיד והחרטה הוא רק לתוספת (ועיין ברמב"ם גבי וידוי)

איני יודע אם יש שם הגדרה
אך אציין כי כעת יצא לאור ממכון שובי נפשי שלושה ספרים בכרך אחד על התשובה ואחד מהם הוא חיבור מהרוקח על התשובה

בתניא אגה"ת פ"א "והנה מצוַת התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד"
(וראה ביאור הדברים בהערת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע המובא בס' "שיעורים בספר התניא" שם)

אוצר החכמה כתב:כבר נודע מה שהובא מר' חיים מוולוזין בכתר ראש שעיקר התשובה הוא קבלה לעתיד והחרטה הוא רק לתוספת (ועיין ברמב"ם גבי וידוי)

כוכב כתב:בתניא אגה"ת פ"א "והנה מצוַת התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד"
(וראה ביאור הדברים בהערת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע המובא בס' "שיעורים בספר התניא" שם)

שוב הקבלה...
(בסוף עוד יתברר שר' חיים וולוז'ין היה קשור לחב"ד)...

סוף סוף התורה מרועה אחד ניתנה, והכל ינקו מתורת האריז"ל,
ואולי חב"ד ינקו מה'נפש החיים'? בעיני זה סביר באותה מידה.

הגמרא בב"ב יב מציעה כמה אפשרויות למקרה ששנים יגידו אותו דבר עיי"ש

לכאורה בעזיבת החטא לבד אין קבלה לעתיד (בפרט קבלה לעתיד - שיעיד עליו יודע תעלומות, כמו שיש הלומדים ברמב"ם), כך שבמקרה הזה לא בהכרח שיש שייכות ביניהם.

אז במה מתבטאת עזיבת החטא אם לא בהחלטה לא לעשותו
(האם צריך לדעתם שיעיד עליו יודע תעלומות זה נושא שיש לדון בו בפני עצמו)

אוצר החכמה.
עיין למשל בספר האמונות והדעות לרס"ג (מאמר ה' פרק ה') דכתב וז"ל: גדרי התשובה ארבעה: העזיבה, והחרטה, ובקשת הסליחה, וההחלטה שלא יחזור. עזיבה לבד, והחלטה שלא יחזור לבד.

וכן בחובת הלבבות שער ו' פרק ד' וז"ל: אבל גדרי התשובה הם ארבעה:הראשון החרטה על מה שקדם לו מן העונות. והשני שיעזבם ויסור מהם. והשלישי שיתוודה בהם ויבקש המחילה עליהם. והרביעי שיקבל על נפשו שלא ישוב לעשותם בלבו ובמצפונו.

שמעתי בשם הג"ר יוסף פרבשטיין זצ"ל ממטרסדורף בירושלים
שיש ברמב"ם בפרק א' מהלכות תשובה סדר מעשה התשובה של עזיבת החטא
ובפרק ב' מצוות התשובה שהתחדשה בנתינת התורה עיי"ש

לזלמן, וודאי כשעוד אוחז בחטא צריך לעזבו ולכן זהו התנאי הראשון למי שמונה את כל התנאים, אבל כשאומרים שדי בעזיבת החטא ובזה יוצאים ידי תשובה מסתבר שהכוונה כוללת גם שלא ישוב אליו, דאל"כ מי שנכשל בחטא פעם אחת, הכי אינו צריך לשוב כלל?

להפסיק לחטוא בפועל, לא יכול להיות מגדרי התשובה, דהא מחויב בזה גם בלא שהתחדש תורת תשובה. וע"כ דגדר העזיבה כלשון הרמב"ם: יעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו, ולא כל מי שהפסיק לחטוא בפועל נחשב כבר שעזב חטאו. ולדעתך לא היה אפשר למנות את עזיבת החטא שני בגדרי התשובה אחרי החרטה כמו שמנה בעל חובת הלבבות שהבאתי.

ומ"מ נראה דגם אם כדבריך (וכן מסתבר) שבעזיבת החטא כלול גם גמירות דעת עם עצמו שלא יעשהו עוד (וכהמשך לשון הרמב"ם בעזיבת החטא: ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד), עדיין חלוק הגמירות דעת שלא לחטוא עוד שצריך שיהיה בעזיבת החטא לבד, מקבלה מפורשת לעתיד (ורמזתי לזה כשכתבתי "ויעיד עליו יודע תעלומות"), וזה ההבדל בין בעל התניא לר"ח (ובפרט שמסתבר שכוונת בעל התניא, למה שכתב המשך חכמה בפרשת ניצבים וילך, על חיוב התשובה מהתורה שנובע מהחיוב הראשוני שלא לחטוא, והגע בעצמך אם יש בחיוב הראשוני גם חיוב של קבלה לעתיד כשחטא).

(לבד אולי מהרבינו יונה בשערי תשובה שלא הזכיר "קבלה לעתיד" בעיקרי התשובה שמנה, והוא באמת סבר שהקבלה לעתיד כלולה בעזיבת החטא, ואם בעל התניא כיוון בדבריו בעזיבת החטא כמו הרבינו יונה, אז צדקו דבריך).

משה ששון.

בפ"א (ה"א) כתב הרמב"ם בתוכן הוידוי, גם חרטה (ובושת) וקבלה לעתיד, וע"כ שאין חילוק בין פ"א לפ"ב בעניין זה.

זלמן כתב:משה ששון.

בפ"א (ה"א) כתב הרמב"ם בתוכן הוידוי, גם חרטה (ובושת) וקבלה לעתיד, וע"כ שאין חילוק בין פ"א לפ"ב בעניין זה.

אכן טעיתי
ובפרק א' מבוארת מצות התורה להתוודות, ולתקן את החטא
כלומר אחרי ששב בתשובה יתוודה
ובפרק ב' עניין מבאר את מעשה התשובה בפועל
והתשובה נעשית בכחירת האדם, ובצעקתו שיעזרו ה' על התשובה
ובעשרת ימי תשובה מתקבלת יותר התפילה והצעקה,
ושם מדבר על וידוי של יום הכיפורים ואולי זה מעניין הצעקה ולא מעניין מצוות וידוי