פורום אוצר החכמה

כעת ראיתי עלון פרסום של קופה"ע, הבטחה תורנית למקיים הסגולה מובטח לו שיקבל עוד אלף ש"ח בחודש וכו'.
ואף שכבר הורגלנו להבלים אלו [שעליהם נאמר כונתיכם רצויים אך מעשיכם אינם רצויים], אך כאן יש סילופים ושקרים מכוונים שא"א לעבור עליהם בשתיקה.
א. סילפו, שהלשון מובטח לו נאמר על מי שאומר פרשת המן בכל יום. ולא מי שאומר פעם בשנה בג' בשלח.
ב. סילפו, שהאמירה הרי כמ"ש בב"י כדי להתחזק בבטחון ועי"ש בפרישה מקור הדברים ממהרש"ל דמבואר שזה גם ענין ה'מובטח לו', ולא איזה קסם ואון של אמירה ליטגורית שמחוללת פלאות.
ג. שלפי"ז ודאי לא שייך שמישהו אחר יאמר עליך, [וכמש"כ 'רב' אחד שיכול אחר לטבול עבור חברו אם אינו יודע הכוונות].
ד. שכתבו דמותר לנסות ע"ז, וזה פלוגתא בראשונים אם מותר רק במעשר או בכל צדקה, והוא ספק דאורייתא, וודאי שאסור לנסות על סגולות כיוצ"ב לכו"ע. אך מסתמא אין בזה לאו כי אי"ז לנסות את ה'.
והמטרה איננה מקדשת את האמצעים.

אין זה סילוף כי אם איסור גמור להתרפאות בדברי תורה.

שמא הכוונה למפרסם הסגולה, והיא בדוקה ומנוסה!

בסה"כ ביקשו בזה להמריץ את העם לתת צדקה ומה רע בכך.
ומדוע מעשיהם אינם רצויים.
אתמהה.

מודעות מן הסוג הזה מביא רפיון מעצם נתינת הצדקה.
לא בקופת העיר הנך פוגע אלא בעניים.

איני מחווה דעה לגופו של עניין
אך ידוע מה שאמר להם הגרי"ש דלשקר בעלונים הוא בכלל כופין על הצדקה
ובגלל שכתבו לזה הכריחו את עיתון בקהילה לגנוז את כל מה שהדפיסו ולהדפיס את העיתון מחדש

היא שיחתי כתב:איני מחווה דעה לגופו של עניין
אך ידוע מה שאמר להם הגרי"ש דלשקר בעלונים הוא בכלל כופין על הצדקה

ידוע? אני לא שמעתי ע"כ, שאלתי שני שכנים גם הם לא שמעו? אפשר מקור?
[האיסור מתרפאין אינו חמור כאן יותר מאשר אמירת תהילים, וכשם ששם מצאו האחרונים פתרונים הו"ה כאן]

איש_ספר כתב:

היא שיחתי כתב:איני מחווה דעה לגופו של עניין
אך ידוע מה שאמר להם הגרי"ש דלשקר בעלונים הוא בכלל כופין על הצדקה

ידוע? אני לא שמעתי ע"כ, שאלתי שני שכנים גם הם לא שמעו? אפשר מקור?
[האיסור מתרפאין אינו חמור כאן יותר מאשר אמירת תהילים, וכשם ששם מצאו האחרונים פתרונים הו"ה כאן]

מוזר, דווקא כל שלושת השכנים שלי שמעו

תעשה חיפוש בגוגל עם המילים: הגרי"ש כופין על הצדקה

והשכנים שלי שמעו מהילד הפלא שידע את כל התורה למשפחת מאנדל, נו, אז מדוע לזה אתה מאמין ולזה לא.
דרך אגב, גם הילד הפלא עומד במה שנקרא "מבחן גוגל"

שמעתי באוזניי מאחד מבאי ביתו של הגראי"ל שטיינמן, בערך בזו הלשון: הכל מותר להם לעשות לצורך גביית הצדקה, מלבד להוציא את הכסף מהכיס בפועל

איש_ספר כתב:[האיסור מתרפאין אינו חמור כאן יותר מאשר אמירת תהילים, וכשם ששם מצאו האחרונים פתרונים הו"ה כאן]

לא מספיק לומר: שם יש פתרונים והוא הדין כאן. אלא צריך לבדוק האם הפתרונים דשם מתאימים לכאן. לא כך דנים בענייני הלכה?

אליהוא כתב: סילפו, שהאמירה הרי כמ"ש בב"י כדי להתחזק בבטחון ועי"ש בפרישה מקור הדברים ממהרש"ל דמבואר שזה גם ענין ה'מובטח לו', ולא איזה קסם ואון של אמירה ליטגורית שמחוללת פלאות.

התכוונת כנראה 'ליטורגית'.

מה שכתב ר' אליהוא שעניינו להתחזק בבטחון, יש לתקן ולומר להתחזק באמונה כי בעניין הפרנסה לא יועילו כל תחבולות, ולא חיזוק בבטחון במובן הפשוט של השלך על השם יהבך, שהרי לא מצינו בשום מקום שהבוטח בשם ושברו על השם אלוקיו, הובטח לו שלא יחסר לו מזונות.

ודבר זה שאצל הפרנסה לא יועילו כל תחבולות פרנסה למדים מהכתוב אחד המרבה ואחד המעמיט וגו'.

היא שיחתי כתב:אך ידוע מה שאמר להם הגרי"ש דלשקר בעלונים הוא בכלל כופין על הצדקה.

וגם את הסיפור שכך אמר הגרי"ש המציאו מכח פסק זה?

הבונה, הצחקתני והזכרת לי את המסופר על הגר"ש שבדרון, שדן באחת מדרשותיו אם מותר לבדות דברים ומעשיות לצורך הדרשה ולעורר את הקהל, והוסיף ששאל את החזו"א, והורה לו להיתר.
לסוף הפטיר, וגם זה בדותא...

הוגה כתב:הבונה, הצחקתני והזכרת לי את המסופר על הגר"ש שבדרון, שדן באחת מדרשותיו אם מותר לבדות דברים ומעשיות לצורך הדרשה ולעורר את הקהל, והוסיף ששאל את החזו"א, והורה לו להיתר.
לסוף הפטיר, וגם זה בדותא...

לפי הגירסא המדויקת יותר: וזה הסיפור הראשון...

מעניינא דיומא.