והנה בחצרות בריסק מוסרים ששמעו בשיעור החומש (ועוד לא הועלה על דל שפתי הרב תולעת באשכול לתורות אלו) מייחסים הסיפור ללא עוד מהבית הלוי! גם יודעים לפרש מילם סתומים אלו שבסוף ההקדמה לביה"ל ע"פ האמור
הסוגריים במקור והם רומזים באופן שנונה לדברי ר' עקיבא שאמר שעמי-הארץ היו רוצים לנשך ת"ח כחמור וביארו בו ע"פ מאמר חז"ל שזה החמור נושך ושובר עצם."וגם ביום שלשום דרך הלוכי קפץ עלי סוס גדול ברוב כוחו ונשכני בגבי (זה נושך ושובר עצם). וברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב והוציאני מן שיניו לשלום"
גם ר"מ בר-אילן מספר אותו סיפור בספרו מוולאזין עד ירושלים בשם אביו הנצי"ב ואם כי יתכן מאד ש'מקורו מקור ברוך' אבל אילו היה ידוע לו ממקום אחר מסתמא לא היה סבור וקיבל.
ובהבסכמה לספר אהל דוד על נ"ך מהגר"ד קאהן, כותב הגר"י הוטנר
עיי"ש עוד שהביא זה הפירוש."והנני רואה כי התורה קיימה אתך את הנהגתה הקרויה בפי החכמים: 'וחגור נתנה לכנעני', שפירשו בה החכמים: כי התורה מתנהגת כדרך התגרים"
אשמח לשמוע מהחבירים מקשיבים שבכאן אם יודעים בעניין עוד דבר-מה ויראני.
