המקור בתורה למלאכת הוצאה - על פרשת השבוע
פורסם: ו' פברואר 03, 2012 1:50 pm
בשולי גליונו השבוע מתייחס הרב יחיאל גולדהבר לשאלת מקור מלאכת הוצאה, ומקשה קושיא נפלאה על הר"י ענגיל:
אחד מענקי הרוח ששתל הקב"ה בדורות האחרונים הוא רבי יוסף ענגיל מקראקא, שמלבד שכל מכמני התורה היו גלויים לו והיה סיני ועוקר הרים, עמקן ומפלפל, וידוע בפלפוליו המתוקים והברקותיו השנונות, וממצה בסקירה אחת סוגיות שלמות, בנוסף לכל אלה הוא מהיחידים ששילב יסודות של קבלה וחסידות בפלפוליו ומערכותיו, ואז מתגלית נשמת התורה ועמקותה במלא זוהרה.
טובה מרובה עשה לנו הרב צבי זאב הכהן פרידמאן (מן הגולה אשר במונסי) שעשה מעשה אומן וליקט שביבים מתוך ספריו המרובים ובירר את הנוגע לסדר הפרשיות, ועיטר אותם בציצים ופרחים כיאה להאי גברא רבה, וקראו בשמו המתאים לו 'תפארת יוסף'.
בפרשת בשלח מביא הרב פרידמן (תפארת יוסף, ירושלים תשס"ז, בשלח, עמ' שעב, מתוך 'אוצרות יוסף' חידושי יו"ד קונטרס ב' סעיף כט) מערכה בה מסתפק הגאון מקראקא האם מעשה נס, היינו דבר שהתהווה ע"י נס האם מותר לעשות בו מלאכה. וצדדי הספק הם שמא הואיל וכל מהותו הוא על פי נס, נמצא שכל התהוותו לאו על פי טבע הוא, כלומר, על פי טבע "אין מציאות לדבר ההוא", אין הוא קיים כלל. הרב ענגיל נוטה לומר שגם דבר ניסי יש לו את כל התנאים והדינים כאילו הוא טבעי. אחת מראיותיו היא דברי הבעש"ט שכל הבריאה נבראה יש מאין, ואילו היה מסתלקת שפעו יתברך מן הבריאה מלקיימה אפילו רגע אחד, מיד היתה חוזרת לאין, כיון שמצד עצמה אין לה מציאות כלל.
אחת מספקותיו היא יסוד מלאכת הוצאה בשבת שמקורה בפרשתינו. לפי דעת כמה מן הראשונים (תוס' עירובין יז ע"ב, שבת ב ע"א, מאירי עירובין שם, סמ"ק מצוה רפא) מקור האיסור של הוצאה מרשות לרשות הוא הפסוק 'אל יצא איש ממקומו ביום השביעי' (שמות טז כט). וכתבו התוס' בשבת (ב ע"א ד"ה יציאות השבת) שכוונת הכתוב היא: "אל יצא עם הכלי ללקט המן". דאזהרת הקרא הוא על נשיאת הכלי מחוץ לרשות. ויש לבאר בכוונת הדברים, שאף על פי שלמעשה לא יהיה מן בשדה, שהרי נאמר 'היום לא תמצאהו בשדה', מכל מקום הזהירה תורה לשאינם יודעים או לשאינם מאמינים, שלא יצאו ויחפשו מן בשדה. וביארו תוס' שהזהירה תורה על הכלי ולא על המן עצמו.
רבי יוסף ענגיל עמד על דבריהם ותהה, הלוא לא הוזכר כלי בקרא, רק 'אל יצא' כתיב, והרי עיקר חסר מן הספר: "ויש לומר שאין הענין מפאת הכלי דייקא, רק דהא זה על כל פנים פשטא דקרא ש'אל יצא איש ממקומו' ללקט המן, ואם כן אפילו לא יצא בכלי רק ילקט המן בידו, הרי יכניסו על כל פנים בידו מרה"ר לביתו שהוא רה"י, ואם כן שפיר פשטא דקרא הזהיר על הכנסה. וממילא נלמד גם על הוצאה".
לאור חידושו זה הולך הגר"י ענגיל ומסתפק, שהרי המן הוא דבר ניסיי והחזיק מעמד רק בדרך נס, ולמרות כל זה יש בו איסור הוצאה. על כן מוכרח שגם בדבר ניסי שייכים תנאים וגדרים תורניים.
ואחרי נשיקת כפות רגליו, אתמהה, הרי שני פסוקים קודם לכן מפורש: 'היום לא תמצאהו בשדה', שבשבת לא יהיה כלל מן בשדה, ומהיכי תיתי שהתורה הזהירה על הוצאה והכנסה מרשות לרשות בדבר הבאת מן?! ואה"נ, משום כך היה הכרח לתוס' לומר שרק את הכלי היו יכולים להוציא, אבל לא את המן.