פורום אוצר החכמה

כתב הרמב"ן (שמות יט, יג):

'במשוך היובל המה יעלו בהר'. הוא שופר של איל, ושופר אילו של יצחק היה (פדר''א לה), לשון רש''י. ולא הבינותי זה, כי אילו של יצחק עולה הקריב אותו, והקרנים והטלפים הכל נשרף בעולות (זבחים פה:), אולי גבל הקב''ה עפר קרנו והחזירו למה שהיה, ע"כ.

ולכאורה יש להעיר מהא דתנן בר"ה (כז, א) דיבק שברי שופרות פסול, [דהוה ליה כשני שופרות, רש"י], וא"כ שופר זה מאילו של יצחק המגובל ומדובק מעפר קרנו פסול לתקיעה בר"ה.

חקר כתב:כתב הרמב"ן (שמות יט, יג):

'במשוך היובל המה יעלו בהר'. הוא שופר של איל, ושופר אילו של יצחק היה (פדר''א לה), לשון רש''י. ולא הבינותי זה, כי אילו של יצחק עולה הקריב אותו, והקרנים והטלפים הכל נשרף בעולות (זבחים פה:), אולי גבל הקב''ה עפר קרנו והחזירו למה שהיה, ע"כ.

ולכאורה יש להעיר מהא דתנן בר"ה (כז, א) דיבק שברי שופרות פסול, [דהוה ליה כשני שופרות, רש"י], וא"כ שופר זה מאילו של יצחק המגובל ומדובק מעפר קרנו פסול לתקיעה בר"ה.

לכאורה לא שייכת טענתך אלא באדם, אולם אצל הקב"ה אינו דיבוק של שברי שופר אלא יצירה חדשה ושופר חדש. ומאי איכפת לך ממה נברא? הלא האיל הראשון אף הוא נברא בצביונו ובקומתו, ומהיכן שופרו אם לא מגיבול עפר?!

בתחילה אכן חשבתי כדבריך, אלא דא"כ בטלה מעלתו כשופר מ'אילו של יצחק', ובהכרח לכאו' דהקב"ה רק דיבק את עפר הקרן ולא יצר בריה חדשה.

עתה ראיתי שבפרדר"א (פל"א) שהוא מקורו של רש"י איתא:

רבי חנינא בן דוסא אומר אותו האיל לא יצא ממנו דבר לבטלה, אפרו של איל הוא יסוד שעל גבי המזבח הפנימי וכו', גידיו של איל הם עשרה כנגד עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם, עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו וכו', שתי קרניו של איל שופרות, בשל שמאל תקע בו הקב"ה על הר סיני וכו', וקרן של ימין הוא גדול מן השמאל ועתיד לתקוע בו לעתיד לבוא בקיבוץ של גלויות וכו'.

ואם כן צ"ל דמש"כ הרמב"ן ד'גבל עפר קרנו' לא דווקא 'קרנו' אלא שהחזיר את כל האיל למצבו הראשון [מעין תחיית המתים], וממילא ברור שאין זה שייך לדיבק שברי שופרות.

אמאי לא תירץ דלא נשרפה הקרן?

היא שיחתי כתב:אמאי לא תירץ דלא נשרפה הקרן?

באוה"ח הק' ויקרא א, ט כתב ליישב קושיית הרמב"ן כעין דבריך, דהקרנים נתלשו מן האיל קודם זריקה, או שנפלו מע"ג המזבח שבאופנים אלו אין מעלים אותם ע"ג המזבח. ונראה שהרמב"ן לא תי' כן משום שלדעתו באופן זה אין להקרנים מעלת 'אילו של יצחק' משום שלא הוקטרו עמו, ויל"ד.

חקר כתב:צ"ל דמש"כ הרמב"ן ד'גבל עפר קרנו' לא דווקא 'קרנו' אלא שהחזיר את כל האיל למצבו הראשון [מעין תחיית המתים], וממילא ברור שאין זה שייך לדיבק שברי שופרות.

שו"ר שיש שני מקורות המפרשים כן בהדיא:
הראשון הוא רבינו בחיי שכתב כעין דברי הרמב"ן בזה"ל, וכוונתו לומר כי אע"פ שהאיל הוקרב עולה ועולה כולה כליל, החזירו הקב"ה להויתו הראשונה, ע"כ. משמע שהאיל כולו הוחזר להוויתו הראשונה. והשני בדברי דוד להט"ז שכתב על דברי הרמב"ן: דברי הרמב"ן בזה הם אמת, אע"פ שאמר ע"ז 'אולי', מ"מ הוא האמת הגמור. ומצינו בטיטוס הרשע שצברו את עפרו בכל יום ודנו אותו, ק"ו למדה טובה שהוא ית' נוטל העפר השריפה הקדושה ובורא ממנו בריה חדשה, ע"כ. מדמדמה ליה לצבירת עפרו דטיטוס מבואר שגם כאן הוחזר האיל כולו להוויתו ומהותו הראשונה.

חקר כתב:כתב הרמב"ן (שמות יט, יג):

'במשוך היובל המה יעלו בהר'. הוא שופר של איל, ושופר אילו של יצחק היה (פדר''א לה), לשון רש''י. ולא הבינותי זה, כי אילו של יצחק עולה הקריב אותו, והקרנים והטלפים הכל נשרף בעולות (זבחים פה:), אולי גבל הקב''ה עפר קרנו והחזירו למה שהיה, ע"כ.

ולכאורה יש להעיר מהא דתנן בר"ה (כז, א) דיבק שברי שופרות פסול, [דהוה ליה כשני שופרות, רש"י], וא"כ שופר זה מאילו של יצחק המגובל ומדובק מעפר קרנו פסול לתקיעה בר"ה.

ומי יימר שצריך היה לתקוע בשופר כשר לתקיעת שופר בראש השנה?
נימא כל שופר וכל תקיעה וסיבתם עימם.
אולי הרצון היה לתקוע במעמד הר סיני במה שיזכיר את זכות אפרו של יצחק, שזרעו נתגבל ליצירה חדשה במעמד הר סיני.