גלגולו של כתוב בספרי התנ"ך - תפיסה מחודשת של הנצי"ב
פורסם: ד' פברואר 08, 2012 10:18 pm
מכילתא ריש פרשת יתרו (פרשה א'):
"וישמע [יתרו]" (שמות יח,א) – מה שמועה שמע ובא?... ר' אלעזר המודעי אומר, מתן-תורה שמע ובא – שבשעה שניתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה מהיכליהם שנאמר (תהלים כט,ט) "ובהיכלו כולו אומר כבוד", באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע, אמרו לו: בלעם, שמא המעשה זה עושה לנו כשם שעשה לדור המבול? אמר להם: שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (ישעיה נד,ט) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ", אמרו לו: שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא? אמר להם: אינו מביא לא מבול של אש ולא מבול של מים אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו שנאמר (תהלים כט,יא) "ה' עוז לעמו יתן", כיון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה ענו כולם ואמרו אחר כך "ה' יברך את עמו בשלום" (שם), ופנו והלכו איש למקומו.
דברי המכילתא הובאו ב'שאילתות דרב אחאי' בפרשת וזאת-הברכה (שאילתא קס"ו), וכותב על כך הנצי"ב ב'העמק שאלה' (אות ה'):
...ואל תתמה דהאי קרא "אשר נשבעתי וגו'" ישעיהו אמרה, דכיוצא בזה איתא בבבא-בתרא (כא,ב) גבי יואב: "...אמר ליה, דכתיב (ירמיה מח,י) "ארור עושה מלאכת ה' רמיה...", והרי ירמיה אמרה? וכתב הרמ"ה שם בזה הלשון: ואף על גב דהני קראי ירמיה אמרינהו לבתר כמה דורות - כולהו גמרא גמירי להו וכו' (עכ"ל), וכן כתבו התוספות בגיטין (סח,א) בד"ה "וכתיב (הושע ד,יא) "זנות יין ותירוש"", וז"ל: אע"פ שזה הפסוק לא נכתב עדיין – היו יודעים וכו' (עכ"ל), והנביאים הביאו הפסוקים המקובלים בהמשך דבריהם על פי רוח הקודש.
ויותר מזה איתא בויקרא-רבה (ו,ו): אמר ר' סימון, בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים, ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה, ואלו הן: "וכי יאמרו אליכם בניכם וגו'" (ישעיה ח,יט-כ) (עכ"ל), הרי שהיו מקובלים דשני פסוקים אלו שהיו מוקדמים לישעיה ובא ישעיה וטפלן בספרו ברוח הקודש. והכי איתא במדרש תהלים, דאחיתופל מצא לדוד לומד בפני עצמו, אמר ליה, כתיב (ירמיהו נ,לו) "חרב אל הבדים ונואלו" – חרב לתלמידי-חכמים שלומדים בד בבד וכו', הרי שידוע היה אותו מקרא בימי אחיתופל, ועל אותה הכוונה שאמר אחיתופל, ובא ירמיה הנביא וטפלה בספרו לענין אחר ברוח הקודש.
ומזה באים כמה מדרשי אגדות לדרוש מקראות שאמר דוד על עצמו בתפילתו על דורות הקודמים – היינו משום שהיו מקובלים או הבינו בחכמתם דלפי הענין שנכתב אותו המקרא לא היה ראוי להכתב כך אלא באיזה דיוק לשון אחר, אלא משום שהיה מקובל לדוד וכדומה מכבר, ובשעה שיצא אותו מקרא לאור היה מדויק יפה לפי אותו ענין, והיה מקובל על פה, ובאו בדורות המאוחרים ואמרו וגם כתבו בענין שלפניהם באותו לשון המקובל מכבר.
וכן הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו,ד), ונתקשה בזה הרמב"ן (שם) – אמאי לא כתיב 'ה' אלוקיך' כמו לשון של כל הפרשה? אבל מזה מבואר כדרשת חז"ל בפרק מקום-שנהגו (פסחים נו,א) שפסוק הזה נאמר בימי יעקב ובניו לפני מותו, משום הכי כתיב בתורה באותו לשון עצמו שאמרו יעקב ובניו, ונכתב בתורה על פי ה' ביד משה.
ונראה, דמזה הגיע כמה קרי וכתיב בנביאים וכתובים, באשר היה מקובל מכבר בזה הנוסח, וכשהגיע לכתבו לפי הענין נדרש לעשות איזה שינוי במקרא זה, ובא הנוסח הישן בכתיב, ושניהם עומדים להידרש - באשר כי בשני העיתים נאמר ברוח הקודש.
"וישמע [יתרו]" (שמות יח,א) – מה שמועה שמע ובא?... ר' אלעזר המודעי אומר, מתן-תורה שמע ובא – שבשעה שניתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה מהיכליהם שנאמר (תהלים כט,ט) "ובהיכלו כולו אומר כבוד", באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע, אמרו לו: בלעם, שמא המעשה זה עושה לנו כשם שעשה לדור המבול? אמר להם: שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (ישעיה נד,ט) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ", אמרו לו: שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא? אמר להם: אינו מביא לא מבול של אש ולא מבול של מים אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו שנאמר (תהלים כט,יא) "ה' עוז לעמו יתן", כיון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה ענו כולם ואמרו אחר כך "ה' יברך את עמו בשלום" (שם), ופנו והלכו איש למקומו.
דברי המכילתא הובאו ב'שאילתות דרב אחאי' בפרשת וזאת-הברכה (שאילתא קס"ו), וכותב על כך הנצי"ב ב'העמק שאלה' (אות ה'):
...ואל תתמה דהאי קרא "אשר נשבעתי וגו'" ישעיהו אמרה, דכיוצא בזה איתא בבבא-בתרא (כא,ב) גבי יואב: "...אמר ליה, דכתיב (ירמיה מח,י) "ארור עושה מלאכת ה' רמיה...", והרי ירמיה אמרה? וכתב הרמ"ה שם בזה הלשון: ואף על גב דהני קראי ירמיה אמרינהו לבתר כמה דורות - כולהו גמרא גמירי להו וכו' (עכ"ל), וכן כתבו התוספות בגיטין (סח,א) בד"ה "וכתיב (הושע ד,יא) "זנות יין ותירוש"", וז"ל: אע"פ שזה הפסוק לא נכתב עדיין – היו יודעים וכו' (עכ"ל), והנביאים הביאו הפסוקים המקובלים בהמשך דבריהם על פי רוח הקודש.
ויותר מזה איתא בויקרא-רבה (ו,ו): אמר ר' סימון, בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים, ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה, ואלו הן: "וכי יאמרו אליכם בניכם וגו'" (ישעיה ח,יט-כ) (עכ"ל), הרי שהיו מקובלים דשני פסוקים אלו שהיו מוקדמים לישעיה ובא ישעיה וטפלן בספרו ברוח הקודש. והכי איתא במדרש תהלים, דאחיתופל מצא לדוד לומד בפני עצמו, אמר ליה, כתיב (ירמיהו נ,לו) "חרב אל הבדים ונואלו" – חרב לתלמידי-חכמים שלומדים בד בבד וכו', הרי שידוע היה אותו מקרא בימי אחיתופל, ועל אותה הכוונה שאמר אחיתופל, ובא ירמיה הנביא וטפלה בספרו לענין אחר ברוח הקודש.
ומזה באים כמה מדרשי אגדות לדרוש מקראות שאמר דוד על עצמו בתפילתו על דורות הקודמים – היינו משום שהיו מקובלים או הבינו בחכמתם דלפי הענין שנכתב אותו המקרא לא היה ראוי להכתב כך אלא באיזה דיוק לשון אחר, אלא משום שהיה מקובל לדוד וכדומה מכבר, ובשעה שיצא אותו מקרא לאור היה מדויק יפה לפי אותו ענין, והיה מקובל על פה, ובאו בדורות המאוחרים ואמרו וגם כתבו בענין שלפניהם באותו לשון המקובל מכבר.
וכן הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו,ד), ונתקשה בזה הרמב"ן (שם) – אמאי לא כתיב 'ה' אלוקיך' כמו לשון של כל הפרשה? אבל מזה מבואר כדרשת חז"ל בפרק מקום-שנהגו (פסחים נו,א) שפסוק הזה נאמר בימי יעקב ובניו לפני מותו, משום הכי כתיב בתורה באותו לשון עצמו שאמרו יעקב ובניו, ונכתב בתורה על פי ה' ביד משה.
ונראה, דמזה הגיע כמה קרי וכתיב בנביאים וכתובים, באשר היה מקובל מכבר בזה הנוסח, וכשהגיע לכתבו לפי הענין נדרש לעשות איזה שינוי במקרא זה, ובא הנוסח הישן בכתיב, ושניהם עומדים להידרש - באשר כי בשני העיתים נאמר ברוח הקודש.