פורום אוצר החכמה

מקובל בפי הבריות, כי בכל לילה עולה הנשמה למעלה וכותבת את מעשיה, הטובים והרעים.
האם מישהו יכול להצביע חז"לי לכך. והדגש על חז"ל בלבד.
תודה רבה.

עיין בהמצורף נראה שענין עלית הנשמה והדין בכל לילה זה זהר מפורש.


אולם ענין הכתיבה מופיע כמה דפים אח"כ ונראה שזה הרמ"ק כותב בביאורו.

תודה רבה. אך זה לא מסייע לי, כי בזוהר לא נאמר שהנשמה כותבת את מעשיה בכל לילה. וזהו הפרט החשוב לי.
זאת ועוד, אני זקוק למקור חז"לי שלא מספרות הזוהר, כי אני עוסק בספרי אחד הראשונים שקדם להתגלות הזוהר, והוא מזכיר ענין זה, וכמובן איני יכול לציין מקור שלא עמד לפניו.
אודה לכל בדל מקור.

יגעתי ומצאתי.
מדרש תנחומא משפטים אות טז (מקוה שהוא בטווח הזמן הרצוי)


אמנם הוא לא כותב שהיא כותבת אולם יש דקדוק בלשונו

"ונפשך עולה אצלי בכל יום ובכל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון והיא מתחיבת"
אמנם הפשט הפשוט נראה שהיא יוצאת חייבת בדינה, זהו גם הקונטקסט הכללי, אלא שהלשון היתה צריכה להיות והיא מחויבת, ועוד דמיד אח"כ כתוב: "אני מחזיר לך את נפשך שאתה חייב לי." א"כ כבר כתוב ענין זה שהתחייבה בדין.
הא מה אני מקיים "והיא מתחייבת" ללמדך שהנשמה עצמה מתחייבת לנהוג בשורת הדין ואפשר שהתחיבות היא מענין הכתיבה בשטר שכך אדם מתחייב בעולמנו זה. (שכן ברור שענין הכתיבה אינו כפשוטו דאין שם כל ענין גשום)

תודה רבה לך על הטרחה.
אמנם לשון התנחומא "ונפשך עולה אצלי בכל יום ובכל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון", דומה למדרש אלפא ביתות (בתי מדרשות, ב, עמ' תנג), ושם נאמר שהקב"ה כותב את חובותיה ולא היא עצמה: "מעשה כל בני אדם מלמטה עולין ובאין, מעשיהם ומחשבותיהם לפני הקב"ה במרום כצהרים... ובכל לילה ולילה, ובכל אמש ואמש, יצר רע ויצר טוב כל נשמתו מעלין אותו לרקיע, כל אחד ואחד, וכל מעשיו של אותו היום... והקב"ה כותבו על פנקסו מעשי כל אחד ואחד, עד שיבא לפניו יום הדין, שנאמר (דברים לב לה): 'הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרתי'".

אבל דבריך עזרו,
ואשמח לכל עזרה נוספת.
תודה מראש.

מישהו יכול לעזור??????

אולי מכאן יהיה לך עזר:
והננו מצרף הווארט של ר"נ קאסיווער המובא במאור עינים (ישמח לב על מסכת ברכות) משם נתעוררתי לבדוק במ"מ המצויינים בדפוס החדש (מאור החסידות תשנ"ח; אינו באוצר) ומצאתי את הנ"ל וכן מצויין לשל"ה מס' חולין חלק ד"ח ותוכחת מוסר בהגה"ה אות יח.

אם זכורני היטב ממליצים זאת על האמור בפיוט ונתנה תוקף "וחותם יד כל אדם בו" דהאדם חותם על כל מעשה ומעשה שעשה.

מדרשא,
זה באמת מקור מענין וחשוב.
יש רק לבדוק במפרשי הפיוט הקדמונים, כמו, ערוגת הבושם לר' אברהם בר' עזריאל.
תודה רבה לך.

מבי מדרשא כתב:אם זכורני היטב ממליצים זאת על האמור בפיוט ונתנה תוקף "וחותם יד כל אדם בו" דהאדם חותם על כל מעשה ומעשה שעשה.

ובפירוש כל בו מביא ראיה מן הפסוק (איוב לז, ז) "בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ". ופסוק זה גם מובא בפי' הכותב הנ"ל.

חכם באשי שליט"א, האם המקור עליה אתה מדבר מצויין הענין של עליית הנשמה בלילה, או רק שהאדם חותם על מעשיו במשך ימי חייו. כי לאפשרות השניה יש כמה וכמה מקורות בראשונים לדוגמא: ראב"ן ברכות
שמשמע בפירוש שכתיבת האדם היא בימי חייו ודלא כגמ' תענית יא, א.

אני מחפש מקור האומר, כשהנשמה עולה למעלה היא חותמת.
אבל גם המציין מקור מחז"ל לפרט האחרון - יעזור מאוד.

אם זכרוני לא מתעתע בי אזי בפי' מחזור ויטרי לאבות פ"ג למשנת הפנקס פתוח והיד כותבת מפרש דהיד כותבת היינו יד האדם.

אכן

אין בדברי הפירוש הנדפס במחז"ו כלום לעניננו, כי ניתן להסבירו שהנשמה מסכימה לעוונות שפורטים בחייה - קודם מיתתה, כבתענית דף יא ע"א, המצויין לעיל.
ודרך אגב, הפירוש הנדפס במחזו"ו אינו לר' שמחה מויטרי, אלא לאחר שנחלקו בו חכמים.

מבי מדרשא כתב:אם זכורני היטב ממליצים זאת על האמור בפיוט ונתנה תוקף "וחותם יד כל אדם בו" דהאדם חותם על כל מעשה ומעשה שעשה.

הגמ' בתענית כבר צויינה ושם כתוב

(אמרו בשעת) פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו (נפטרין) לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא אומר (הין) ואומרים לו חתום וחותם שנאמר (איוב לז, ז) ביד כל אדם יחתום

ומבוארים הדברים לפי מה דאיתא ברמב"ם בהל' תשובה דכשם שדנין האדם בשעת מיתתו כך דנין אותו בר"ה

פ"ג הל' ו כשם ששוקלין עוונות אדם וזכייותיו, בשעת מיתתו--כך בכל שנה ושנה, שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכייותיו ביום טוב של ראש השנה: מי שנמצא צדיק, נחתם לחיים; ומי שנמצא רשע, נחתם למיתה. והבינוני, תולין לו עד יום הכיפורים: אם עשה תשובה, נחתם לחיים; ואם לאו, נחתם למיתה.

ומזה יש להבין כדברי הפייט דאם בשעת דין של מיתה חותם אזי אף בכל שנה ושנה טרם יום הדין חותם דהוא מסדר הדין דהנידון חותם על מה שעשה