פורום אוצר החכמה

הניגוד הלכה והגדה מצוי בחז"ל לרוב, 'לשנות כו' בהלכות ובאגדות' 'לימדו [מדרש] הלכות והגדות', ישנה חלוקת מדרשי הלכה ומדרשי אגדה, ועוד רבים
השאלה היא מהו מקור המונח הגדה, או בגירסתו הארמית אגדה?
פשוטו הגדה, והיינו שהם דברים גרידא ללא הלכה, ללא משהו מעשי שהוא מהותו של הלכה - הדרכה לדרך אשר ילכו בה
אך הלא בעצם גם באגדה יש הרבה הדרכות מעשיות איך ראוי לעשות, ורק שהם אינם דינים מחייבים.
עוד מציק לי שזה די מעליב את התחום שהוא הרבה יותר ממלל, אין זה אלא קליפתו החיצונית, תוכנו הרי דעות יסודות במחשבה/השקפה.
עוד מצינו את ניגוד שמעתתא ואגדתא, המונח שמעתתא הינו ע"ש היותו שמועה במסורת מדורות קדומים, ונשמע שהמונח אגדה הינו בכך שכל אגדה מתחילה מאימרתו של האומר ואינם במסורת, מוזר לתת את כינוי זה ע"ש מאפיין צדדי שכזה, מלבד שזה תלוי בפולמוס מקורות האגדה.

יש את המונח אגדה המקובל היום לסיפורת דמיונית, די ברור שבמונח אגדה אצלינו אין המכוון לכך, אך מעניין לברר גם בפירוש המונח הזה המקובל, אולי זה יעזור לשאלות, אולי המכוון שזה הגדה ודברים גרידא בלי קשר למציאות.

אשמח על כל עזרה, ובפרט על ציונים לספרים ומאמרים בנושא
תודה

במבוא התלמוד לשמואל הנגיד כתב:
הגדה הוא כל פי' שיבא בתלמוד על שום ענין שלא יהיה מצוה זו היא הגדה

עיין רש"י שמות י"ג ה בדברי אגדה המושכין את הלב.

וזהו "והגדת". כי תרגום של משכו וקחו, הוא אתנגידו וסבו. וכל אגדה נקרא כן על שם שמושכת לב האדם.

והוא גוד או אגוד. ועוד הרבה.

חז"ל דרשוהו מלשון אגיד ומושך (עיין בבלי חגיגה יד, א ויומא עה, א וספרי האזינו). וי"א משום שדברי תורה נכתבו על ספר ואילו ההגדה נאמרה - הוגדה על פה, וי"א משום שרבנן דאגדתא היו רגילים להשתמש בלשון מגיד הכתוב (וראה בסוטה ז, ב: אומר לפניה דברים של הגדה וברש"י שם) וגם אגדה היא לשון סיפור כדכתיב, והגדת לבנך, הגדתי היום, הגידו בעמים עלילותיו, ואולי גם נגזרת מלשון 'מגיד' שמשתמשים בו כדי להוציא ידיעה עמוקה יותר מן הנשמע (כגון וראיתים אותו - מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה וכו'), [מ"כ]

אדרבה, רש"י [המדרש] הרי בא לפרש שהמקרא והגדת לבנך מתפרש/נדרש לדברי אגדה, כלו' שהמונח אגדה שווה ל'והגדת', והיינו שהוא מלשון היגד.
רש"י רק מציין את הסיבה לקיים את והגדת לבנך בדברי אגדה מחמת העובדה שדברי אגדה מושכים את הלב
זה אכן מעניין שבארמית לקיחה [לא משיכה] מתורגמת לשורש גוד, והשורש כולל את אגד וגדוד שישנם גם בלשה"ק, ובארמית נוספה לקיחה מצד האיחוד שבלקיחה.

לאיש ספר איפה כל הי"א שציינת

וראה גם נדה לו עמוד ב' תוס' ד"ה גדייה.