פורום אוצר החכמה

בסוף הפרשה במעשה דפנחס שהרג לזמרי וכזבי בשעה שעברו עבירה, והרג לשניהם.

בס' חבצלת השרון (קרליבך) הקשה קושיא מושכלת בהא דהרג לשניהם:



[היינו, והלא בשעה שהרג לחד מינייהו, תו לא הויא השני עובר עבירה, בין אם הרג לזמרי קודם או לכזבי קודם, ובגמ' סנהדרין איתא דאילו פירש זמרי והרגו לפנחס מיפטר עליו, שכן כל דינא דקנאין פוגעין הוא בשעת עבירה בלבד, וא"כ מה לי פירש ומה לי מת, סו"ס עבירה ליכא, ואם אין עבירה קנאות מנין, ומדוע הרג לשני/ה].

והוא קמפרק לה בטוטו"ד (בעיקר בד"ה והנראה, אשר, הלא):



[היינו, דיסוד דינא דפוגעין בו, אינו מדין מניעת העבירה, כי אם מדין קנאות לה', ולהכי בדפירש, הא דאסורין להרגו אינו משום דאינו מונע העבירה, אלא משום דשלא בשעת מעשה עבירה הרי חסר בשיעור הקנאות. וא"כ ברור, שכל דעסקי העוברים בעבירה ודאי הוי מעשה קנאות בהריגתן, ואף אם מת אחד מהן, מ"מ קנאות דהמקנא לא פקעה].

ודפח"ח.

מובא שאחד הנסים היה שדקרם שניהם והיו חיים עד אחר שסובב עמהם בכל המחנה ורק אח"כ מתו. א"כ בשעה שפגע בהם עדיין היו תוך כדי חטא וככה העלם ע"ג הרומח.

זקן ששכח כתב:מובא שאחד הנסים היה שדקרם שניהם והיו חיים עד אחר שסובב עמהם בכל המחנה ורק אח"כ מתו. א"כ בשעה שפגע בהם עדיין היו תוך כדי חטא וככה העלם ע"ג הרומח.

עי"ש בדבריו שציין דאיה"נ על הך מעשה גופא ל"ק מהסיבה שציינת, רק דעל הרמב"ם דפסק דיכול לפגוע 'בהן' אכתי קשה.