פורום אוצר החכמה

מצאתי כתוב:

ואפילו להני דתורתן אומנותן, לא אמרו דמבטלי התפלה בעבור תלמוד תורה אלא בתפלת ערבית, שהיא רשות, למאן דאמר אין לה קבע*, אבל בשאר תפלות, דחובה הן לדברי הכל, אפילו אותן דתורתן אומנותן - מבטלין . כך פירש מורי ורבי רבינו פרץ מנוחתו כבודו.

א. מישהו יודע על מקור נוסף המסכים לדעה מחודשת זו, שאפילו מי שתורתו אומנותו מותר לבטל רק מתפילת ערבית?
ב. היכן כתב רבינו פרץ את הדברים שיוחסו אליו?

תודה על כל סיוע ובדל סיוע.

נקרא לזה רק בדל סיוע

כה"ח סי' פט אות מה -שמא ממקורותיו שם תרווה נחת

סברא כזו מובאת בספר מעשה רוקח על משניות עמ' 12 (מעמודי האוצר) בארוכה, הביאו החיד"א בפתח עינים ברכות כז, ב.

חיים כתב:סברא כזו מובאת בספר מעשה רוקח על משניות עמ' 12 (מעמודי האוצר) בארוכה.

הקדמון שחכם באשי הביא, תלמיד רבינו פרץ, סובר שתורתו אומנותו מבטל רק תפילת ערבית ותו לא,
משא"כ החשבון שבמעשה רוקח הנ"ל מביא, הוא, שכל י"ד שנה תורתו אומנותו של יעקב לא היה מפסיק לתפלה כלל, ולכן אז לא תיקן תפילת ערבית, אלא רק אח"כ "ויפגע במקום" שתיקן תפילת ערבית [וזהו כשלעצמו אכן ווארט חזק],
א"כ לא אומר שגלל תורתו אומנותו היה מבטל רק תפילת ערבית, אלא את כל התפילות, וזה כבר ידוע דעת רשב"י.

תודה, חיים, ידעתי את המקור, החיד"א הביאו גם בספרו 'חדרי בטן'. אך לא ציינתי זאת בהודעותי דלעיל, כי אני זקוק למקור קדום יותר, מזמן הראשונים, ובמיוחד שדברי 'מעשה רוקח' הם יותר דרוש. ודוק.

הוגה,
לא הבנתי. אני עיינתי ב'מעשה רוקח' וג"כ הבנתי כדברי חיים. שכיום, מי שתורתו אומנותו, פטור רק מתפילת ערבית.

[אכן עיינתי שוב במער"ק, ותולה הא בהא, דאי נימא כמ"ד ערבית רשות, א"כ י"ל דוקא לתפלת ערבית תורתן אומנותן אין מפסיקין אבל לשחרית ומנחה החובה מפסיקין, ואי כמ"ד חובה להכל מפסיקין, ובזה ביאר השו"ט בסוגי' ברכות שם ולמסקנא שהשיב לו ר"י דרשות [וכדקי"ל] א"כ אכן "פטור רק מתפלת ערבית". ויל"ע לפמ"ש הפוסקים "דהאידנא קבעוה חובה" אם למער"ק הנ"ל שוב מפסיקין -- אבל האמת כמו שכתבת שכל זה הוא דרוש, ואי"ז מה שאתה מחפש מהקדמונים].

דרך אגב, הביאור שלו למעשה בברכות כז ע"ב, נחמד ביותר, והוא הובא בעוד ספרים, שלא בשמו.
לדוגמא, עי' בספרו של ר"ר מרגליות, מחקרים בדרכי התלמוד.

לחכם באשי: ראה כאן בדברי הח"ס שכתב לדון מדוע אין הגמ' מפרשת אבל אין מפסקין לתפלה שהכוונה לתפילת ערבית

-------

ועפ"י דרכו יש לעין קצת מ"ט דחיק ש"ס ומוקי סיפא בחברת העוסקים בתורה נימא נמי מדבר רשות מיירי וקמ"ל סיפא דאפי' לתפלת ערבית אין מפסיקין אע"ג דשכיחי שכרות ואיכא למיחש נמי לפשיעותא אפ"ה אין מפסיקין והטעם משום דתפלת ערבית רשות ולא חובה. והא דלא משני הש"ס הכי נ"ל משום דא"כ מבואר ממשנתנו דתפלת ערבית רשות ומשנתנו קדמוניות היא מי"ח דברים שהיה הכל בקיאים בהם כמ"ש תוס' לקמן י"ד ע"א סוף ד"ה זימנין וכו' עיי"ש ואיך נחלקו בזה ר"ג ור"י ורשב"י היה אותו תלמיד ששאל בבהמ"ד אי תפלת ערבית רשות או חובה ולא פשטו ממתני' דתפלת ערבית רשות. אע"כ לא הוה ס"ל דמיירי בשל ערבית ומשו"ה מוקי בחברת העוסקים בתורה ותורתם אומנתם וליכא שהות:

חתם סופר מסכת שבת דף ט עמוד ב