פורום אוצר החכמה

בלוח עתים לבינה הביא
ר"ח אדר סגולה גדולה לקרוא ספר תהלים בר"ח אדר.
הקדמת מעם לועז לתהלים בשם תהלה לדוד בשם ר"ח ויטאל ז"ל.

אם מישהו מחו"ר הבית המדרש יוכל להרחיב בזה הסגולה אודה לו מאוד.

בזמנו הופיע בלוח כל שהוא שהסגולה היא דווקא כשאומר את כל ספר התהלים ברצף, וכי תיכף אחר אמירת התהלים ימלא השי"ת כל בקשה אשר יוציא בפיו.

כמו כן רצוני לדעת אם הכוונה ליום א' דר"ח או ליום ב'.

האם יש מקור בדוק לסגולה זו?
כן מצטרף לבקשת המידע האם זה ביום אדר"ח או בדר"ח.

ירא שמים (וחובב סגולות) ייצא ידי שניהם...
ובמיוחד, שהוא עלול לפספס סגולה נוראה כזו...

-----------

אין כוונתי לזלזל בעצם הסגולה, וודאי שלא בזה שהסגולה יוחסה לו, אלא רק לזלזל את הרדיפה המטורפת של בני דורינו אחרי כל סגולה וסגולה. מ'עם סגולה' הפכנו ל'עם סגולות'. מה אתם חושבים? שלהקב"ה יש זמני קבלת קהל? הוא שומע את האומר תהלים רק בראש חודש אדר? מה קרה לדור שלנו? ל'עם חכם ונבון'?

כנראה הכוונה לספר תהלה לדויד (מלא יו"ד!) לר' אברהם חי מוסאפיא, ליוורנו תרכז. שם בתחילתו, לזכרוני הישן, יש כל מיני מנהגים, 'נוהגים' וסגולות בנוגע לאמירת תהלים. עתה אין בידי לבדוק אם צדקתי בניחושי.

צדקת!
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?63914&&page=10
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?6 ... 2212309859
שני הלינקים עובדים?

אכן כדבריך, מקור הדבר בתהלה לדויד [מוספיא], רק מעניין ששם מדובר על אמירת תהלים בערב ראש חודש אדר, מה שמייתר את הספקות אם מדובר ביום א' דר"ח או בב'.

יאיר, הקדמת אותי, סליחה.

כנראה שהם כיוונו לדבריו בתחילה 'ביום המשמרה בר"ח אדר', ואה"נ לפי סוף דבריו נראה ברור שהכוונה לער"ח.

'יום המשמרה של ר"ח אדר' הכוונה לתענית ער"ח אדר.

חקר כתב:'יום המשמרה של ר"ח אדר' הכוונה לתענית ער"ח אדר.

מלשון מה? [משמר?].
------------

נאשער כתב:מלשון מה? [משמר?].

כנראה, ועכ"פ הוא לשון מקובל בספרי המנהגים.

אגב, הטעות לא התחילה בלוחות דבר בעתו ועתים לבינה אלא במעם לועז.

שפיל לסיפא דדברי דבר בעתו כתוב בער"ח-כצ"ל ובזה לענ"ד תמה הויכוח.

כתבתי על פי לוח דבר בעתו המצוי אצלי משנת תשס"ו, ומעניין מאד שהגרש"ד שליט"א כיוון מדעתו הרחבה אל האמת.

חכם באשי היקר, למה תמיד לקרר,למה? אם הביאו מקור קדמון, אז מאיפה העזות לזלזל???
ולעצם הערתך: כן, יש לפעמים זמנים מיוחדים, הקב"ה שומע תמיד, אבל לא כל העיתות שוים.

"למה תמיד לקרר"? הסברתי מדוע! (ולא "תמיד", אלא רק מידי פעם)
אנשי דורינו חושבים שהקב"ה שומע תפילה רק בתנאים מסויימים, רק כש'מנדנדים' לו במשך ארבעים יום רצופים, בכותל, אחרי חצות, וליד הלטאה המיתולוגית; רק כשמדקלמים את 'פרק שירה', ושוב במשך ארבעים יום; רק כשנודדים לקבר פלוני ביום שישי אחרי חצות (ומה עם ההכנות לשבת? זה מדאורייתא!); רק כשX רבנים מתפללים במשך X ימים על X קברים.
(ואפשר להוסיף עוד הרבה הרבה 'רק'ים).
כיצד נשכח מאיתנו פסוק מפורש: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת"?! ועי' בירושלמי, מה בין מלך בשר ודם למלך מלכי המלכים הקב"ה, שאצל הקב"ה "אדם עומד אחורי הכותל" והקב"ה מקבל תפילתו. עי' שם לשונם הזהב.
זה לקרר? זה רק להעמיד מראה מול פני הדור!

בנוגע ל'יום המשמרה' - הוא אכן תענית של ערב ר"ח. המנהג מיסודם של המקובלים שבצפת, כבר מהדור שקדם לאריז"ל. כתב בענין ר"י גולדהבר, בספרו 'מנהגי הקהילות', בפרק על ראש חודש. עי' שם ותרוו נחת גדול (אני כותב מזכרון רחוק).

כדאי לציין שלפי המקור 'הוא סגולה נפלאה לנשמה', ואין שום מקור ל:

בעלזער כתב: וכי תיכף אחר אמירת התהלים ימלא השי"ת כל בקשה אשר יוציא בפיו.

באשי,דע לך שאני מסכים עם כל מילה של תגובתך אלי, אבל הוא אשר כאב לי, שיש מקור מבוסס של סגולה, צריך להתייחס בכבוד יותר.

חקר כתב:כדאי לציין שלפי המקור 'הוא סגולה נפלאה לנשמה', ואין שום מקור ל:

בעלזער כתב: וכי תיכף אחר אמירת התהלים ימלא השי"ת כל בקשה אשר יוציא בפיו.

אוי, באמת, רבינו חקר, מדוע להתייחס לזוטות כאלו?!... מדוע לתת לעובדות לבלבל לנו את המציאות?!...

אוהב אוצר כתב:באשי,דע לך שאני מסכים עם כל מילה של תגובתך אלי, אבל הוא אשר כאב לי, שיש מקור מבוסס של סגולה, צריך להתייחס בכבוד יותר.

אינני מדבר על כך אם יש ל'סגולות' אלו מקור או לא. אלא על כך שהסגולות הפכו לחזות הכל. אי אפשר להתפלל היום בלי איזה 'יום מסוגל' או 'מקום מסוגל'. זו אחת מהחורבנות שהביאו עלינו קופות הצדקה השונות. חבל במיוחד שהציבור הליטאי, שהיה פחות מיסטי, ג"כ נגרר אחרי כל זה.

כבוד החכם באשי נ"י זכר את הפסוק "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת"
ושכח פסוק שלאחריו "רצון יראיויעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם"
שזה אומר, דאףשכל תפילה וקריאה מקרבת את האדם לבורא, אבל לקבלת התפילה יש עוד תנאים.

ראיתי את חכם באשי שניצב לבדו, ונחמץ לבי.
והלא צודק הוא בכל דבריו.
ואילו היו מחזיקים בשמיני שבשמיני לא היו נזקקים לסגולת תשיעי בתשיעי!
יש מקורות לסגולות, אבל אילו ריחם הקב"ה על דורנו היה מוריד לנו אדם ונשמת הרמב"ם בקרבו
והיה הוא מקעקע את המקורות ומבטל את הסגולות.
דורנו דור של ליקוט, וכשם שמלקטים פירושים על פרשת השבוע ומסכמים חידושים על המסכתות
כך אוספים ומלקטים כל סגולות שבעולם ועוד בודים מלבם סגולות שלא היו ולא נבראו ונתלים באילנות גבוהים
שמתכופפים ארצה מעומס הסגולות שעל ענפיהם.
והמבין יבין כי אנשי דורנו מחבבים סגולות שנדמים להם ככפתורים, וכשם שרגילים הם ללחוץ על כפתור המחשב
ועל כפתור המיקרוגל ועל כפתור הנייד ומבוקשם נעשה מיד וללא שהייה - כך מדמים הם שיעשו סגולות וילחצו על פרקי תהלים
ומבוקשם ייעשה מיד, ושוכחים הם מאמר חז"ל שלא יעשה אדם תפילתו קבע ואינם זוכרים שתפילה עושה מחצה
והקב"ה ברצונו שומע תפילה הוא - תפילה ולא סגולה, רצון ולא הכרח !!!

לענ"ד יש להבחין בין אנשים שמאמצים כל הנהגה טובה וכל דקדוק הלכה גם כזה שאין שכר מיוחד מובטח בצידה, ואף צדיק לא התחייב לשלות עבורה מגהינם,
לבין המון העם שסגולה בספר זכירה חמורה אצלו הרבה יותר מס"ק במ"ב.

בכל מקרה הזכרת הרמב"ם אינה במקום, הלא אילו הרמב"ם היה מצוי עמנו וידו תקיפה עלינו, הוא היה גונז או אף דן לשריפה את שלושת כרכי הספר קבלת האר"י לרבי יוסף אביב"י שליט"א.

איש_ספר כתב:לענ"ד יש להבחין בין אנשים שמאמצים כל הנהגה טובה וכל דקדוק הלכה גם כזה שאין שכר מיוחד מובטח בצידה, ואף צדיק לא התחייב לשלות עבורה מגהינם, לבין המון העם שסגולה בספר זכירה חמורה אצלו הרבה יותר מס"ק במ"ב.

כמה אנשים כאלו אתה מכיר?
ובכלל, אנשים כאלו אינם צריכים פירסומת של סגולות והנהגות כדי לאחוז בהם, יש להם סייעתא דשמיא לגלות אותן לבד. ואפילו הנהגות המופיעות בספר 'קול דודי', כפי שסיפרת בשעתו...

איש_ספר כתב:בכל מקרה הזכרת הרמב"ם אינה במקום, הלא אילו הרמב"ם היה מצוי עמנו וידו תקיפה עלינו, הוא היה גונז או אף דן לשריפה את שלושת כרכי הספר קבלת האר"י לרבי יוסף אביב"י שליט"א.

דווקא את ספרו שלו את כל ספרי הקבלה?

חכם באשי כתב:דווקא את ספרו שלו את כל ספרי הקבלה?

כמובן שאת כל ספרי הקבלה בכלל, ואין צריך לומר שבכלל זה כל קבלת חסידי אשכנז ושאר ספריהם שהרב סטל מהדירם באדיקות ובדייקנות.

מן הראוי להעלות כאן סיפור שלא ראיתי בדפוס, על חסיד מחסידי קוצק ר' אלעזר ביאליסטוקער (נסע לרבי הזקן מקוצק ולאחר פטירתו נסע לבנו הרה"ק ר' דוד שלא כמו רוב גדולי החסידים שנסעו לחי' הרי"ם דמותו הונצחה ב"כחודו של מחט" של ר' א. כיטוב, במהדורה החדשה של "בית קוצק מוקדש לו גם כן פרק)

פעם הגיע לטריסק והעולם שם כבדהו מאד.
לפתע ראה שכולם הולכים שאל לאן הולכים?
אמרו לו: לפדיון הבן, אינך מצטרף? הרי מובא בספרים שזה כנגד פ"ד תעניתים, שסגולתם ידועה.
אברכים הוא הפטיר, אצלנו לא חיפשו עבודה קלה.
ובלשון שנמסרה חצי ביידיש וחצי בפולנית:
יונגעלייט ביי אונז האט מען נישט גיזוכט א"לעקעקא רבוטא".

תורת קאצק ופשיסחא היא העמל והיגיעה, ואידך זיל גמור.

וכי הרמב"ם נמנה על מתנגדי הקבלה?
הוא רק לא הכיר אותה.

סתם שאלת בוּר

האם יש מקורות לכך שהרמב"ם הכיר את חכמת הקבלה ושלל אותה?

דאל"ה מנא לן שאילו ראה הרמב"ם את ספרי המקובלים היה דנם לשריפה?


----------

אופס... כעת אני רואה שחיים הקדמני בשאלה זו.

הוא אשר אמרתי בהודעתי הקודמת.
אכן הרמב"ם כנראה הכיר את ספר היצירה וספר הבהיר.

להלן מספר שומר אמונים (הקדמון), הבאתיו גם באשכול של חכם באשי על התעלמותו של הרמב"ם מספר יצירה
viewtopic.php?f=7&t=7406&hilit=%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95

חיים כתב:הוא אשר אמרתי בהודעתי הקודמת.
אכן הרמב"ם כנראה הכיר את ספר היצירה וספר הבהיר.

את ספר יצירה - יתכן. את ספר הבהיר - לא!
אך הוא הכיר את 'שיעור קומה', וכנראה גם חלק מספרות ההיכלות.
ועל 'שיעור קומה' הוא כתב שזה דרשן מדרשני היוונים, משהו כזה. זה לא נקרא דחייה?
את תורת הקבלה בכללותה לא הכיר הרמב"ם, אך אם הכירה היה דוחה אותה, בעיקר מפני בעיית ההגשמה. ולא אפרט.

- - - -

ולגוף הענין - הסגולות ודומיהן: בל נשכח שהרמב"ם עצמו אסר להתפלל על קברים!
אבל כמובן שדעתו לא נתקבלה בישראל. ואין זה הנושא כאן, אלא רק ההחרגה המוגזמת של בני דורינו בענייני הסגולות.

חכם באשי כתב:

איש_ספר כתב:לענ"ד יש להבחין בין אנשים שמאמצים כל הנהגה טובה וכל דקדוק הלכה גם כזה שאין שכר מיוחד מובטח בצידה, ואף צדיק לא התחייב לשלות עבורה מגהינם, לבין המון העם שסגולה בספר זכירה חמורה אצלו הרבה יותר מס"ק במ"ב.

כמה אנשים כאלו אתה מכיר?

הכוונה היתה מן הסתם להליץ על הנהגת הגרש"ד שליט"א המצויינת לעיל.

חכם באשי כתב:

חיים כתב:הוא אשר אמרתי בהודעתי הקודמת.
אכן הרמב"ם כנראה הכיר את ספר היצירה וספר הבהיר.

את ספר יצירה - יתכן. את ספר הבהיר - לא!
אך הוא הכיר את 'שיעור קומה', וכנראה גם חלק מספרות ההיכלות.
ועל 'שיעור קומה' הוא כתב שזה דרשן מדרשני היוונים, משהו כזה. זה לא נקרא דחייה?
את תורת הקבלה בכללותה לא הכיר הרמב"ם, אך אם הכירה היה דוחה אותה, בעיקר מפני בעיית ההגשמה. ולא אפרט.[/b].

לא, אין זו דחיה. אפשר לטעון שהוא דחה את הדברים מחמת אי ידיעת תורת הקבלה, וכדברי השומר אמונים שהבאתי בהודעתי הקודמת.
באותה מידה לא ברור מנין הבטחון להניח שאילו היה מכיר את תורת הקבלה כפי שהתפרשה בדורו של הרמ"ק והאר"י - שהוא היה דוחה אותה מפני ההגשמה.

ומה עם מגילת הסתרים שהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו כשנודע לו על הזהר הקדוש?

חכם באשי כתב:ליד הלטאה המיתולוגית

מהי אותה לטאה?

יאיר כתב:ומה עם מגילת הסתרים שהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו כשנודע לו על הזהר הקדוש?

חכם באשי כתב:ליד הלטאה המיתולוגית

מהי אותה לטאה?

השממית
[אם זה עוזר לך]

מספרים על שממית המופיעה לה באמירת 'נשמת'.

אגב סגולות, סיפר לי פעם ת"ח מופלג שאחד מבני קהילתו פנה אליו בקשר ל-"קורא בכתובה" פלוני, שהעיר מה שהעיר על כתובתו של אותו שואל, והשואל המתלא יראה ורתת. פנה הת"ח הנשאל לגר"ש פישר שליט"א (בטלפון), ושאלו, וסיפר לי שהיה עליו להרחיק את השפורפרת מאזנו מעוצמת הצעקות של הגר"ש פישר שהכתובה היא שטר ולא קמע.
ויעויין על כך עוד בשו"ת בנין אב לגאון רבי אליהו בקשי דורון שליט"א, ועוד מקורות רבים.
וה' ירחם עלינו שבמקום לעבוד את הקב"ה, יש המחפשים סגולות כדי לא לחזור בתשובה ולא לעמול ולא להתאמץ.
אולם, מה שנאמר על תורת הסוד כאן, בהקשר זה, לא הבנתי- הרי כל עניינם של גדולי רבותינו המקובלים זיע"א היה העיון העמוק ברזי התורה, ולא כל מיני סגולות, כך שאין לכך כל קשר ליחסו של הרמב"ם לתורת הסוד (שגם על כך יש הרבה מה לדון, אך לא כעת).

[במענה לסוף הודעותו של הרב ברכה משולשת: יש כאן מומחים גדולים ממני למחשבתו של הרמב"ם, אבל הרמב"ם מתנגד במו"נ, אם איני טועה, לכל יחוס משמעות מיוחדת, לזמן ליום ושעה פלונית (ואולי אפילו לימי המועדים)]

ועתה למה שנכתב מעלה: ההבחנה בין מתנגד ללא מכיר, היא דקה מאד. בודאי שהתנגדתו של הרמב"ם לספרי הקבלה (המעט שהכיר כמו שנזכר כאן) נבעה משום שלא 'קיבל' כלומר שרבותינו לא הנחילו לו חכמה זו, וממילא הוא בחן את הדברים כמות שהם, ללא קבלה מוקדמת על קדושת הדברים. ואם היה קם היום ורואה את ספרי האריז"ל כמות שהם ברור שהיה מסתייג מהם.

ועכשיו נעזוב את הרמב"ם שאין אנו ראויים אפילו לכתוב את שמו, ונדבר על אנשים כערכינו.
מי שניגש ללמוד את תורת האר"י, ואין לו:
א. אמונה כי תורת הקבלה ביסודה היא קודש קדשים ומקובלת איש מפי איש עד משה רבינו.
ב. כי האריז"ל היה קדוש וטהור, ואליהו נגלה אליו (כל הזמן או מידי פעם, לא זה הענין כמובן)

אדם שלא מקבל שתי אמיתות אלו, בודאי שדברי האריז"ל (וכמובן גם לפניו אבל במיוחד תורת הפרצופים של האריז"ל) נראים לו כהגשמה נוראה. לכן גם קאפח הזקן שדיבר דברי נבלה על הקבלה, לא היה מתנגד אלא תימני פרמיטיב, שחשב שהמשלים של האר"י הם ניבול פה. וכמו שהוכיחו הרב קוק תוכחה גלויה.

בקיצור מה שברצוני לומר, שגם מתנגדי התורה רובם ככולם לא נכנסו לפנים המחיצה, אינם מאמינים בקדושתה וע"כ נוח להם להטיל בה שיקוץ, וע"כ גם הם לא יקראו מתנגדים, אבל על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בקבלה, שכשמה כן היא, שבלי קבלה של איש מפי איש, אי אפשר להנכס בהיכלה ולגלות רזיה וצפוניה.

חכם באשי כתב:"למה תמיד לקרר"? הסברתי מדוע! (ולא "תמיד", אלא רק מידי פעם)
אנשי דורינו חושבים שהקב"ה שומע תפילה רק בתנאים מסויימים, רק כש'מנדנדים' לו במשך ארבעים יום רצופים, בכותל, אחרי חצות, וליד הלטאה המיתולוגית; רק כשמדקלמים את 'פרק שירה', ושוב במשך ארבעים יום; רק כשנודדים לקבר פלוני ביום שישי אחרי חצות (ומה עם ההכנות לשבת? זה מדאורייתא!); רק כשX רבנים מתפללים במשך X ימים על X קברים.
(ואפשר להוסיף עוד הרבה הרבה 'רק'ים).
כיצד נשכח מאיתנו פסוק מפורש: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת"?! ועי' בירושלמי, מה בין מלך בשר ודם למלך מלכי המלכים הקב"ה, שאצל הקב"ה "אדם עומד אחורי הכותל" והקב"ה מקבל תפילתו. עי' שם לשונם הזהב.
זה לקרר? זה רק להעמיד מראה מול פני הדור!

דוד אמר: "ואני תפילתי לך ה' עת רצון...". וכן ישעיה אמר: "בעת רצון עניתיך". שמע מינה ד"עת רצון" מילתא היא (יבמות עב א). ובגמרא פירשו דאימתי "עת רצון"? בשעה שהציבור מתפללין (ברכות ח א). וכן הוא בזוהר תרומה (דף קנו א), וזה לשונו: תנינן אימתי איקרי "עת רצון"? בשעתא דציבור קא מצלאן..., עיין שם.
אמנם ביבמות שם מבואר דחצות לילה הוא "עת רצון", עיין שם. וביומא (סט ב) מבואר דיש "עת רצון" אף בלא שעה קבוע ובלא ציבור. וכן מבואר בתענית (כד ב) דעל ידי חלום נתגלה לרבא שהאידנא הוא עת רצון, עיין שם. והכל אמת, דודאי יש עתים קבועים ל"עת רצון", ויש גם בלא עתים קבועים כפי גזירת מלכו של עולם.

ערוך השולחן סימן א סעיף י"ט

א"ר אלעזר אמר להן הקב"ה לישראל עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים שאם כעסתי עליכם לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' וכמה זעמו רגע וכמה רגע אמר אמימר ואיתימא רבינא רגע כמימריה

עבודה זרה ד עמוד ב

תנא משום רבי יוסי עת מזומנת לפורענות... עת מזומנת לטובה

סנהדרין ק"א עמוד ב

שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים אבל שערי תשובה לעולם פתוחים

דברים רבה ב י"ב

קא משמע לן דעת רצון מילתא היא

יבמות ע"ב עמוד א

כמה צטוטים מפני המתפרצים ואין בפיהם מאומה:
יבמות עב,א: ת"ר כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה שנא' (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' מאי תלמודא הא קמ"ל דעת רצון מילתא היא ע"כ.
הקדמת הרמב"ם למשנה תורה:כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהן, שחיברו אחר התלמוד.עכ"ל.
ועינינו הרואות הרבה כתבי גאונים מדברי קבלה. וכבר דיבר בזה כ"ק אדמו"ר בכמה מקומות.
(עוד נעיר שהרי מפליא לראות איך בסה"כ הויכות הגדול אם הצמצום כפשוטו אם לאו נסוב על שאלת ההגשמה ועל דברי הרמב"ם. ודי בזה.)
כעת ראיתי שקדמוני בההיא דיבמות וייש"כ.

ואין צריך לפנים שהרס"ג הראב"ד הרמב"ן רבי שבתי דונולו עשו פירוש על ספר היצירה.
והרמב"ם שכתב נגד הספר שיעור קומה בחר לשתוק בנוגע לספר היצירה.
ולידענים כאן הפתרונים.