בחובת הלבבות (שער י פ"ו) מובא, שספר אחד מן החסידים על אחד מהיראים, שמצאו ישן באחד המדברות, ואמר לו אינך ירא מהאריה שאתה ישן במקום הזה, אמר לו אני בוש מאלוקים שיראני ירא זולתו.
ולכאורה קשה כיצד היה מותר לו להכניס עצמו למקום סכנה, ושמעתי פעם לתרץ ש'אריה' אותיות 'יראה', ויש לאריה תכונה שהוא מרגיש אם האדם ירא מפניו, והוא מזיק רק למי שירא ממנו.
האם מישהו יודע האם תכונה זו נכונה?
האם מישהו יודע מה מקורו של תירוץ זה?