פורום אוצר החכמה

מהו מקור מנהג רבים מן החסידים והנוהגים ע"פ קבלה, ליקח ללחם משנה י"ב חלות? האם מן האריז"ל בלבד, וכמו שאנו משוררים "גַלֵּי לָן טַעְמַי דְּבִתְרֵיסַר נַהְמֵי", או שיש לכך מקור אף בזוהר ובראשונים?

בזהר:
viewtopic.php?f=7&t=7217#p66307

איתא בזה"ק שם דף רמה: כתיב "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" זה גימט' י"ב אנפין ואוף הכי מאן דאית ליה בעי לתקנא ולסדרא על פתוריה ארבע ככרות בכל סעודתי, תריסר אנפין וכו', יעו"ש. ועוד איתא ברעיא מהימנא פרשת עקב דף ערב: דבעי לתקנא שתי ככרות לשבת וכו', דאינון רמיזין בתרי לוחי אורייתא דאתייהיבת בשבת זוגות, דביומא תליתאה נחתו, דביה תרי זמני טוב, ותרין ככרות בשבת רמיזין וכו'. וכדברי הזה"ק כתב בשער הכוונות דף ס"ז ע"א ודף ע"ב ע"א דיזהר להניח י"ב ככרות ו' לחמים מצד ימין וו' מצד שמאל, ויהיו מונחים בצד ימין ג' כצורת סגול ועליהם עוד ג' ככרות וכן בצד שמאל, וע"ע מש"כ בשחרית דף ע"ד ע"ג ובפרי עץ חיים פי"ז ופכ"א. וכ"כ שאר המקובלים, ועי' בבא"ח ש"ב פרשת וירא אות טו ובכה"ח סי' רסב סק"ב וג'.
וכתב בשיבת ציון ש"ו אות ו' בשם אביו הג"ר סלמן מוצפי זצ"ל דאין סתירה בדברי הזה"ק אלא דבעינן דיהא בזוגות, יעו"ש באורך בענין זה.

וכתב בא"ר סי' ערד סק"א דלא ינהג כן אלא מי שבקי בטיב הקבלה ובפרט שבגמ' ובמכילתא לא משמע שצריך לעשות י"ב לחמים, אך כתב ע"ז במחב"ר שם סק"ב דמי שאינו בקי בקבלה לא יאמר ואף לא יזכיר או אפי' להרהר בסודות הכתובים בסדור האר"י ז"ל וכו', אבל ליישר מעשיו באופן שנוהגים מארי דרזין ולבו לשמים שיהא חשוב לפני ה' כאלו הוא כיון, הא מילתא מעלייתא היא כמש"כ בברכ"י סי' כה ס"ק יא משם זקנו מהר"א אזולאי, ועש"ע.

מ' חלמיש בספרו 'הנהגות קבליות לשבת' האריך בענין, כן זכרוני.

אדג כתב:וכמו שאנו משוררים "גַלֵּי לָן טַעְמַי דְּבִתְרֵיסַר נַהְמֵי"

הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל בספרו כותב:

יש המפרשים כן אף את ה"בווין תתקטר" ב' וי"ו הוא י"ב

יש להזכיר את המיוחס להגר"א שאמר שיודע הטעם דתריסר נהמא לפי שיטתו שיש לבצוע שני הלחמים, ואז הלחם משנה בג' סעודות עולה לתריסר.
ולכן לא נהג בי"ב חלות.

עוד יש לגעת בכך שהמצוטט 'יגלה לן טעמא דבתריסר נהמא' יתכן ואזיל על טעם לחם הפנים (כן למד השפ"א למשל) ולא על טעם י"ב חלות שבשבת,
איני זוכר אם דנו בזה כאן או באיזה ספר, אך זכורני שחיפשתי בעבר באוצר החכמה וראיתי בזה דברים מהשפ"א והפנ"מ, כמדומה אמר הפנ"מ שזה גם מה שנתקשה הרמב"ם בטעם לחם הפנים.

ר' קלונימוס
איך מבציעת שתי החלות בכל סעודה מגיעים לשתים עשרה? 3X2=6

עםארץ כתב:ר' קלונימוס
איך מבציעת שתי החלות בכל סעודה מגיעים לשתים עשרה? 3X2=6

לכאורה משמע מלשונו י"ב ביצועין שבצע כל חלה מן השתיים ל-ב' ביצועין, כך שבכל סעודה ד' ביצועין.
וכמדומה שראיתי שהרב בעל התניא לא רצה לנהוג כך עד שיראה מקור בנגלה, ואמר לו מי מתלמידי המגיד (אולי הרה"ק מברדיטשוב) דאי' בגמ' ר' זירא בצע אכולה שירותא, היינו על כל סעודות ימי החול, ב' סעודות ליום, ו' ימים, הרי י"ב חלות, וקיבל הרב דבריו.

עםארץ כתב:ר' קלונימוס
איך מבציעת שתי החלות בכל סעודה מגיעים לשתים עשרה? 3X2=6

נכון, זה לפני הבציעה.
ואז מחלקים שוב, וכך זה נראה:
6X2=12
מקוה שעכשיו הכל כבר ברור, ואשמח לשוב ולהסביר.

לא כך ידוע לי.
viewtopic.php?f=7&t=8495#p75691
(עיין היטב).

מקור שי' הגר''א הוא גם ע"פ ד' הרשב''א בברכות בסו' דלחם משנה

בזוהר היה כתוב יב"ח והעולם חשבו שזה ר"ת י"ב חלות
עד שבא הגר"א וגילה שהר"ת י"ב חצאין
והיינו כנ"ל ךאחר ביצוע של שני חלות בשלושה סעודת משך השבת יוצא י"ב חצאין

התפעלות כתב:בזוהר היה כתוב יב"ח והעולם חשבו שזה ר"ת י"ב חלות
עד שבא הגר"א וגילה שהר"ת י"ב חצאין
והיינו כנ"ל ךאחר ביצוע של שני חלות בשלושה סעודת משך השבת יוצא י"ב חצאין

היכן מופיע ביאור זה לשיטת הגר"א?

ראה בישורון חלק ד' מאמר נרחב על זה מאת הר"א כצמן

הבונה כתב:

עםארץ כתב:ר' קלונימוס
איך מבציעת שתי החלות בכל סעודה מגיעים לשתים עשרה? 3X2=6

לכאורה משמע מלשונו י"ב ביצועין שבצע כל חלה מן השתיים ל-ב' ביצועין, כך שבכל סעודה ד' ביצועין.
וכמדומה שראיתי שהרב בעל התניא לא רצה לנהוג כך עד שיראה מקור בנגלה, ואמר לו מי מתלמידי המגיד (אולי הרה"ק מברדיטשוב) דאי' בגמ' ר' זירא בצע אכולה שירותא, היינו על כל סעודות ימי החול, ב' סעודות ליום, ו' ימים, הרי י"ב חלות, וקיבל הרב דבריו.

לכאו' פלא לומר שקיבל (הלכה למעשה), כיון שלא נהג כן בפועל, לא הוא ולא צאצאיו, ואף בשולחנו ובסידורו לא כתב מנהג זה. ויל"ע.

"ולקחת סולת, ואפית אותה שתים עשרה חלות .. ושמת אותם שתים מערכות, שש המערכת, על השולחן הטהור לפני ה' .. ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד מאת בני ישראל ברית עולם".

התורה מצווה כאן איפוא להניח על השולחן הטהור 12 חלות, כשהם מחולקים ל-2 מערכות: בכל אחת מהן 6 חלות. בכל שבת היו מוציאים את החלות שהונחו בשבוע שעבר, מחלקים אותם לכהנים, ומניחים חלות חדשות. חלות אלו נקראות בשם 'לחם הפנים'.

לפי האריז"ל, ראוי לקיים דבר דומה גם בבית האישי, ואכן בכמה קהילות נוהגים שכל אחד מניח על השולחן בשבת 12 חלות. כך כותב בענין זה הרב הצדיק ממונקאטש, בעל 'מנחת אלעזר' :

"נאמר 'תמיד' ו'ברית עולם' – והרי זה לא היה רק באלו מספר המאות שנים שהיה בית המקדש קיים! אלא יש לומר, שרמוז בזה שגם בזמן הזה צריכין להיות בשולחנו י"ב חלות ביום השבת, ועל כן דייק הכתוב 'ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד מאת בני ישראל ברית עולם' – שצריך להיות כן תמיד בכל שבת ושבת".

בהמשך דבריו הוא מביא מה ששמע בשם הצדיק המפורסם 'החוזה מלובלין', כי בכל עיר צריך להיות יהודי אחד לפחות שיהיו על שולחנו 12 חלות בשבת; אמנם, הוא ממשיך ומצטט דברים ששמע מהצדיק בעל 'דברי יחזקאל' , שגם רוב האנשים שלא נוהגים ב-12 חלות ומסתפקים בשתי חלות בלבד ("לחם משנה"), נוהגים להכין חלות ארוכות (ולא עגולות) – שכל חלה דומה לצורת האות וא"ו השווה 6, וכך שתי החלות ביחד נחשבות כמו 12.

[לפי זה הוא מסביר את מה שאומרים ב'זמירות' לליל שבת: "בווין תתקטר" – יש כאן רמז לשתי החלות שנראות כמו שני "ווין" (פעמיים וא"ו)].

ןאמרו שבחלות עגולות קלועות, יש בקליעות י''ב,
וזה בזינין דכנישין.

סדר אחר של כיכרות שלימד האר"י נמצא בספר כנפי יונה,
בספרו של ר' אלכסנדר כ"ץ, שחי בשנות הש' בפרנקפורט,
ובספר השל"ה של ר' ישעיה הורביץ, שחי אף הוא באותן שנים בפרנקפורט ואחר עלה ארצה.

סדר זה של כיכרות לשבת הובא בספר קבלת האר"י, כרך ראשון, פרק יג, סעיף סד, עמ' 453 ואילך.
וכך כתב ר' אלכסנדר:



השל"ה הביא סדר זה, והוסיף 'וכן אני נוהג'. דבריו הובאו שם, סעיף סו, עמ' 469.