ספר ליקוטי הלכות (יו"ד, ראשית הגז ג, אות ד') למוהרנ"ת מברסלב:
וזה, הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל וכו'. והוא פליאה נשגבה מאד, וכל רואה ישתומם על זה, איך יעלה על הדעת שה' יתברך ידמה את ישראל חס ושלום לבני כושיים, הלא כבר בחר בנו מכל עם והבטיחנו שלא יעזב אותנו לעולם ולא יחליף אותנו באומה אחרת לעולם, כמבואר במקומות אין מספר, ואיך יאמר הוא יתברך כדברים האלה על ישראל עם קרובו. וגם בפרשה זאת גופא הוא חוזר ומסיים תוך כדי דבור לטובה, כמו שכתוב שם: 'אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב וכו' כי הנה אנכי מצוה והנעותי וכו' ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת וכו' הנה ימים באים וכו' וניגש חורש בקוצר וכו'', ואיך התחיל לגנות את ישראל כל כך להשוותם לשאר העכו"ם חס ושלום?! אך באמת כל התוכחות שה' יתברך מוכיח את ישראל וכל הבזיונות שמבזה אותם לפעמים בדרך בזיון, הכל לטובה גדולה, כדי ללמד עליהם זכות וחסד כדי שישובו אליו באמת, כי לפעמים שישראל מקלקלין מעשיהם מאד מאד עד שכמעט אין ניכר מעט דמעט הטוב שבהם מעוצם ריבוי הפשעים והקלקולים רחמנא לצלן, ואם ירצה ה' יתברך ללמד עליהם זכות על ידי מעט הטוב שבהם, יתעוררו המקטרגים חס ושלום וימצאו כנגד זה אלפים פעמים להיפך חס ושלום, אבל ה' יתברך חפץ חסד הוא ואף על פי כן הוא רוצה בעצמו וחפץ להטות עליהם כלפי חסד, אז בטובו וחכמתו הנפלאה הוא בעצמו מבזה את ישראל בתכלית הבזיון, ואמר עליהם שכבר הם אצלו חס ושלום כמו כל האומות מאחר שכבר קלקלו כל כך, ותיכף שה' יתברך מהפך הדבר ואמר על ישראל שהם כמו האומות ממש, אזי תכף נתראה אמיתת הנקודות טובות שבהם, כי בוודאי בתחילה לא היה נחשב הטוב שבהם כלל, עד שכמעט לא היה נראה כלל, כי בוודאי לפי קדושת ישראל בשורשם, אפילו אם פוגמין כל ימיו כחוט השערה אחת חס ושלום הוא גם כן פגם גדול ונורא מאד, כי ישראל רחוקים לגמרי מעוון חס ושלום ומכל מיני פגמים חס ושלום, מכל שכן כשפוגמים חס ושלום יותר מחוט השערה, מכל שכן וכל שכן כשפוגמים וחוטאים ועוברים חס ושלום עבירות ממש רחמנא לצלן, בפרט כשעוברים הרבה חס ושלום רחמנא לצלן עד שהעוונות רבו מספור, עד שמעט הטוב כמעט אינו ניכר כלל בפרט, כי גם מעט הטוב מעורב בפסולת הרבה, בוודאי כשירצה להסתכל על עוצם ריבוי הפגמים שלהם לפי קדושת ישראל, כמעט אפס תקוה חס ושלום, כי כפי עוצם קדושת ישראל כפי מה שראוי להם להיות, בוודאי כמעט אי אפשר לסבול הפגמים שלהם חס ושלום, ואין ניכר כלל הטוב שבהם חס ושלום. אבל ה' יתברך רב חסד ואמת וחפץ בקיום העולם, כי הוא ידע יצרנו, מהיכן האדם נלקח והיכן הוא כבוש בזה העולם וכו', על כן ברחמיו העצומים הוא בעצמו מהפך הדבר ומתחיל להשוות ישראל לכל האומות, וזהו 'הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל וכו', הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וכו'', ותכף כשמדמה ומשוה אותם לשאר העכו"ם, בוודאי הכל יודו ויאמרו בפה מלא שעדין יש חילוק רב ונפלא כרחוק מזרח ממערב בין ישראל לבין העכו"ם, כי כנגד העכו"ם נמצא תמיד בישראל כמה שערות ונקודות טובות לאלפים ורבבות, כי אפילו כשישראל חס ושלום בדיוטא התחתונה מאד, עדיין אפילו הגרוע שבהם מלא מצוות כרימון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לז) על פסוק 'כפלח הרמון רקתך' - אפלו ריקנים שבך וכו', נמצא שדייקא על ידי שמדמה את ישראל לבני כושיים ולשאר העכו"ם, על ידי זה דייקא מלמד עליהם זכות, כי על ידי זה נתגלה ומאיר לעין כל הזכות והטוב שבהם, כי כנגד העכו"ם 'עמך ישראל כולם צדיקים', כי כולנו מניחים טלית ותפלין בכל יום ומתענים ביום הכפורים וכו' וכו'.