בברכה המשולשת כתב:לא הבנתי. הרי האיסור לבעל קרי ללמוד תורה הוא מתקנת עזרא, כך שמדאורייתא אין איסור, וא"כ ה"ה לשיכור.
אכן, תוס' ב"ק (פ"ב ע"ב) בתו"ד: "והא דדריש במי שמתו מדכתיב והודעת לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת מה להלן בעלי קריין אסורין כו' - אסמכתא היא דהא עזרא תיקן". (וכתבו בזה עוד תוה"ר רשב"א וצל"ח בברכות שם). וכן צ"ל בברייתא זו דאימה ורתת.
עכ"פ גם לפי"ז, עדיין משמע לכאו' לאותו מ"ד, ששיכור אסור בת"ת מדרבנן דומיא דבעל קרי, שאף אם נאמר דאי"ז דרשה גמורה אלא אסמכתא, עדיין יש לראות מכאן את העיקרון, שת"ת צריך להיות באימה ורתת לכה"פ מדרבנן, ואילו שיכור אינו באימה ורתת.
אכן ברור, דלהא דקיי"ל כריב"ב שאין ד"ת מקבלין טומאה ודלא כתקנת עזרא כמ"ש התוס' הנ"ל ומתיר לבע"ק ללמוד תורה, בע"כ צ"ל שג"כ לא סובר שאימה ורתת הם תנאי מעכב בת"ת, או שהוא יסבור שלכה"פ מעלה גרידא יש, או שאף זה לא.