פורום אוצר החכמה

בספר מנהגי בית יעקב שי"ל בשנת תרע"א באמריקה הוא טוען שמנהג גניזת השער אחר התספורת נובעת מדברי רש"י ביחזקאל. רש"י שלא מצאתי זכרו בדפוסים שלנו, וכמדומה שכבר ר"ח ליברמן באהל רחל דידיה מוכיח שתוספת זו ודומותיה אינן מרש"י אלא הוספה מאוחרת.
ומכל מקום כמה הערות: א. האם אכן הכיר הנ"ל מנהג שכזה, או שמא מצא מקור ועל זה הלביש מנהג?
ב. אף אם אין אלו דברי רש"י, מה משמעותם?
ג. האמנם כוונתו לטעון שיש לעשות כן בכל עת גזיזת השער או שמא רק בתספורת ראשונה? כי אינו מפרט.
ייש"כ.

כמדומה שראיתי פעם לחד מן קמאי שצווח על תופעה זו שאנשים תולשים זקנם תוכ"ד הלימוד וממלאים את הספרים בשערותיהם וכו'.
[במקום במטפחת סופרים עושים מזה עיטור ספרים...]

ובאמת שזה דבר שמציק מאוד ללומדים, שנתקלים בגמ' [בד"כ הנלמדת בדף היומי] שלאורך כל תפר בין דפים מונחים להם אחר כבוד עשרות שערות זקן, תלישא גדולה ותלישא קטנה ושאר מרעין בישין.
אין ספק שאין שום היתר להמאיס לומדים אחרים
וגם מי שחושש ל"דיקנא קדישא" דידיה, יכול לעשות זאת בספריו הוא, או לשמור את השערות עד שיבוא לביתו...

ר' עשוי כאן דובר על שיער הראש [ואם בזקן עסקינן כאן: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?141484 ניתן למצוא הרבה חומר בנושא (ואולי גם בענין גניזת שיער הראש) -"הדרת פנים זקן" לר' משה ווינער כ-1000 עמ'. ומופיע שם מעשה בת"ח שהביא לישמעאלי אחד, אחת משערות זקנו כמשכון, אחר שהלוה לו סכום כסף גדול ומשטען הישמעאלי שאיבדה טען הלה כנגדו שיתבענו לדין, מיד הוציא הישמעאלי השערה ואמר התלוצצתי ורציתי לבדוק אם באמת הינך מחזיק מזה].

עשוי לנחת כתב:ובאמת שזה דבר שמציק מאוד ללומדים, שנתקלים בגמ' [בד"כ הנלמדת בדף היומי] שלאורך כל תפר בין דפים מונחים להם אחר כבוד עשרות שערות זקן, תלישא גדולה ותלישא קטנה ושאר מרעין בישין...

האם יש עוד מרעין בישין חוץ מהתלישא'ות?

שיבבי דמזיה....

עי' בספר שמירת שבת כהלכתה, פרק מ"ב הערה קס"ד:

סי' רס במ"ב ס"ק ו, ע"ש, ועיין דעת תורה שם ד"ה ואם, דה"ה דלא יזרוק שערות ראשו אלא יגנוז אותן.

מתעניין כתב:עי' בספר שמירת שבת כהלכתה, פרק מ"ב הערה קס"ד:

סי' רס במ"ב ס"ק ו, ע"ש, ועיין דעת תורה שם ד"ה ואם, דה"ה דלא יזרוק שערות ראשו אלא יגנוז אותן.

דהיינו, חיוב גניזת השער נלמד מדין גניזת הצפרניים.

אבל זה חידוש עצום, שהרי דין גניזת הצפרניים הוא בגלל הסכנה שבהן עבור בנ"א אחרים, כמפורש בגמ', משא"כ בשערות שלא מצאנו סכנה כזו.

בברכה המשולשת כתב:אבל זה חידוש עצום, שהרי דין גניזת הצפרניים הוא בגלל הסכנה שבהן עבור בנ"א אחרים, כמפורש בגמ', משא"כ בשערות שלא מצאנו סכנה כזו.

צודק מאד. כתבתי את הדברים בשעה שספר דעת תורה לא היה לנגד עיני (ותקנתי בהודעה המקורית).
הוא אכן לומד זאת לא מדין הצפרנים אלא ממקום אחר - מרש"י לפסוק ביחזקאל פרק ה פסוק ג', עיי"ש שיש כנראה גרסאות ברש"י וכתוב שם (בסוגריים) - מכאן רמז שכל המסתפר שערו לא יזרוק אותם אלא יגנוז, שכל מה שנאמר במקראות האלה הוא לרעה.

כבר הערתי לעיל שאין דברי רש"י אלו מופיעים בדפוסים שלנו, וכנראה הם תוספת מאוחרת.
בר מן דין, האם יש ביד מי לבאר דבריו של רש"י?!

לצורך הדיון - דברי רש"י בגרסת מהדורת נ"ך עם מלבי"ם מובאים בזאת:



הדיבור וצרת אותם, מכאן וכו' לא מופיע בחלק מן המהדורות, ומובא כאן בסופו בסוגריים "סוד מישרים", ונראה שמשם נלקחו הדברים.

א. האם מישהו יודע מהו "סוד מישרים"? לא מצאתי באוצר או בה"ב ספר בשם זה.
ב. הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל, שהוא מי שפתח לנו את רמיזותיו של סבו המהרש"ם זצ"ל, העתיק כאן בהסבר דברי המהרש"ם "עי' רש"י יחזקאל ה' ג'" את דברי רש"י לפסוק ב' שזרית השערות לרוח היא סימן להולכים לגלות מצרים שנהרגו שם, ואת דברי רש"י ריש פסוק ג', הנמצאים בכל הדפוסים, שצרת אותם בכנפיך הוא רמז לאלה שיגלו לבבל ויחיו. את דברי רש"י בסוף הפסוק לא הביא כלל, או משום שלא היה בגרסתו, או משום שהיה ברור לו שהמהרש"ם לא נתכוין לתוספת מאוחרת כשהפנה לדברי רש"י. משמע שאף בלא תוספת זו אפשר ללמוד מדברי רש"י שיש להקפיד שלא לזרוק השערות כלל.
ג. בדברי המהרש"ם אין זכר לתגלחת ראשונה, ומשמע שזה דין הקשור בשער, ונוהג תמיד.
ד. לא כל כך הבנתי מה לא מובן בדברי רש"י הנ"ל, הנביא נצטווה לעשות שלשה דברים בשערו לסימן פורענות - א) לשרוף, ב) להכות בחרב, ג) לזרות לרוח, והוא סמל לשלש פורענויות לעם ישראל, עוד דבר הצטוה על מיעוט השער, לצור אותו, וזה רמז לשארית הפליטה. כוונת רש"י שיש להזהר מלעשות את הדברים שהיו רמז לפורענות, ולהקפיד דווקא בצורה שהיתה רמז להצלה. אם עדיין קשה אנא כתוב, ונקוה שהחברים יעזרו בהבנת הדברים.
ה. בספר כף החיים סי' רס סוף אות יב כתב שלא יתן שום שער משערו על האש לשרוף, והוא סכנה, ואולי מקורו ג"כ מדברי הפסוק הנ"ל, אמנם כתב שלא ראה נזהרין בזה ושומר פתיים ה'.

גם כאן: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... m_id=19616 הביאו (סגולה) בשם ספר "סוד מישרים" והעירו דלא נמצא גם במפעל הביבלגרפיה וכן בקטלוג הספריה הלאומית.
[הדבר היחיד שמצאתי הוא שכנראה ישנו כזה ספר ל"בן איש חי" אך מסתמא אין קשר לכאן].

ועיין גם ברש"י במלכים-ב כד יד ויונה ב ב שמובא בשם ספר "סוד מישרים".

אבל כבר שם "נענטר" קישר לאהל רחל http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=315
שם בירר פשר "סוד מישרים" הנ"ל - נ"ך מהדורת כיס תנ"ט, "אגודת שמואל", ושסוד ישרים כת"י. (ואין בידי כעת לבדוק בקטלוג כתה"י של המכון).

מתעניין כתב:ד. לא כל כך הבנתי מה לא מובן בדברי רש"י הנ"ל, הנביא נצטווה לעשות שלשה דברים בשערו לסימן פורענות - א) לשרוף, ב) להכות בחרב, ג) לזרות לרוח, והוא סמל לשלש פורענויות לעם ישראל, עוד דבר הצטוה על מיעוט השער, לצור אותו, וזה רמז לשארית הפליטה. כוונת רש"י שיש להזהר מלעשות את הדברים שהיו רמז לפורענות, ולהקפיד דווקא בצורה שהיתה רמז להצלה. אם עדיין קשה אנא כתוב, ונקוה שהחברים יעזרו בהבנת הדברים.
ה. בספר כף החיים סי' רס סוף אות יב כתב שלא יתן שום שער משערו על האש לשרוף, והוא סכנה, ואולי מקורו ג"כ מדברי הפסוק הנ"ל, אמנם כתב שלא ראה נזהרין בזה ושומר פתיים ה'.

שבתי וראיתי, בעקבות הקישור שהפנה הוגה, שבהמשך הדברים באהל רח"ל שם כתב:



הרי שבספר סוד מישרים עצמו כתב שאפשר לשרוף השער, ואין הדברים כמש"כ לעיל, אא"כ יבוא מי שבידו לתרץ ויתרץ.

וכד הייתי טליא קראתי בספרו של פרוש 'חד וחלק', מעשה שהיה ברב המלבי"ם (או ברבי ר"י אייבשיץ, או ברבי אייזל חריף, או בנודע ביהודה בילדותיה או הרבי ר' העשיל בילדותיה - או בכל גדול שנחשב חריף...).

שפעם נסע ברכבת ומולו ישב משכיל דל דעה, נכנס עמו בדיבור, וסיפר לו שנוסע להדפיס את חיבורו ארצות החיים. המשכיל שביקש לצערו אמר: ולא יודע הרב את מצב הדור, שכמעט אין זקוקים לספרי הלכה?! "הציץ בו הרב בפרצופו המגולח והשיב לו: כשרואה אני אנשים כמוך, מזדרז אני להדפיס ספרים שיהיה לכם היכן לטמון את שערות הזקן".

תודה לכל המשיבים.
והערה אחת אכפול: האמנם יש מי שידוע לו על קיום מנהג שכזה באיזשהו מקום וזמן על פני הגלובוס?

זקן ששכח כתב:בספר מנהגי בית יעקב שי"ל בשנת תרע"א באמריקה הוא טוען שמנהג גניזת השער אחר התספורת נובעת מדברי רש"י ביחזקאל. רש"י שלא מצאתי זכרו בדפוסים שלנו, וכמדומה שכבר ר"ח ליברמן באהל רחל דידיה מוכיח שתוספת זו ודומותיה אינן מרש"י אלא הוספה מאוחרת.
ומכל מקום כמה הערות: א. האם אכן הכיר הנ"ל מנהג שכזה, או שמא מצא מקור ועל זה הלביש מנהג?
ב. אף אם אין אלו דברי רש"י, מה משמעותם?
ג. האמנם כוונתו לטעון שיש לעשות כן בכל עת גזיזת השער או שמא רק בתספורת ראשונה? כי אינו מפרט.
ייש"כ.

ראה בשו"ת "קרית חנה דוד" שכתב (יו"ד סי' יא): "ראיתי בעירי עיר מולדתי דאבו יע"א, שהמספר שער ראושו נזהר ללקט שערותיטו וגונזם. ואנכי מתחילה הייתי כאחד מהם, ובינותי בספרים בספרי דברי רב ולא מצאתי שורש ועיקר לדבר זה, ועל כן לא הייתי נזהר בזה כל כך, עד שמצאתי בפירוש רש"י ז"ל על יחזקאל (פרק ה' פסוק ג') וז"ל: וצרת אותם בכנפיך, מכאן רמז שכל המסתפר שערותיו לא יזרוק אותם אלא יגנוז, שכל מה שנאמר במקראות הללו וכו'. ומכאן תוכחת מגולה שלא יקל אדם במנהג שנהגו בית ישראל*, הגם שיראה לו שאין באותו מנהג שום טעם, יאחוז במעשה אבותיו ולא יהי' חכם בעיניו שאם הוא נראה רק הוא מכם ובודאי כי לא לחנם הוקבעו כי הראשונים היו בקיאים בכל דבר צופים אמרום ויסודם ביסוד מוסר".

ובספר "רפואה וחיים" (אות רל): "שערות של אדם טוב שלא לזרוקם, אלא יגנזם ומכל שכן שלא ישליך אותם לאור. עיין רש"י יחזקאל פרק ה'".

בספר "נהגו העם" עמ' רמב כתב כן לגבי התספורת הראשונה.

ועיין עוד בקובץ "אור ישראל" גליון ח, עמ' קלג ואילך, ובקובץ "בית וועד לכחמים" ואיני זוכר איזה גיליון.
---
* עיין בשו"ת "חתם סופר" או"ח סי' נא שכתב בזה דברים נפלאים.

בפירוש רש"י ישעיה ריש פרק י"א ישנה הגהה שזה לשונה

אמר המעתיק בימי חורפי הקשיתי לשאול לכמה גאונים על מה שכתב א"מ זקיני הרמ"א בהגהה בהל' ר"ה שאגוז בגי' ח"ט והלא הוא גם גי' טו"ב ותי' על פי הזוהר מה שהקשה ר"א את אביו רשב"י

זכורני שבימי חורפי הסביר לי מאן דהוא מה פירוש הגהה זו ומה מקומה שם (עה"פ ויצא חוטר מגזע ישי). היש מי שיחזיר לי אבידתי? ועל הדרך מי הוא אותו מעתיק נכד הרמ"א?

בס"ד
1. לפנינו חסר בהעתקה, הנה הנוסח המלא.

2. זהו המעתיק.

3. הנה מהספר אהל רח"ל והסבר על ההקשר (עיין בתחילתו וסופו).

4. עוד השערה מעניינת מסיני ל"ה עמוד 231 באוצר, מהרב י.ל הכהן מיימון.

יישר כח גדול מאד וגם ברוך תהיה.

גם כושית בגימטריא יפת מראה ובגימטריא מכוערת ודורשים לשבח.

אחימעץ כתב:גם כושית בגימטריא יפת מראה ובגימטריא מכוערת ודורשים לשבח.

למצוא משמעות שלילית במלת כושית אי"צ לגימטריה כי כ"ה גם פשט המלה. הענין בגימטריה דיפת מראה הוא שאע"פ שכדי שלא תשלוט עיה"ר הוא קוראה כושית כדלהלן ברש"י, טמון בזה גם רמז שהיא יפת מראה. אם על דרך הכל מודים וכו', ואם ע"ד הגימטריה.

מה שנכון נכון כתב:

אחימעץ כתב:גם כושית בגימטריא יפת מראה ובגימטריא מכוערת ודורשים לשבח.

למצוא משמעות שלילית במלת כושית אי"צ לגימטריה כי כ"ה גם פשט המלה. הענין בגימטריה דיפת מראה הוא שאע"פ שכדי שלא תשלוט עיה"ר הוא קוראה כושית כדלהלן ברש"י, טמון בזה גם רמז שהיא יפת מראה. אם על דרך הכל מודים וכו', ואם ע"ד הגימטריה.

לחילופין, אפשר לומר ע"פ הגימטריה, ששרה, רחל ותמר בת אבשלום, היו מכוערות, ודוד ויוסף היו מכוערים...