מצינו כמה פעמים במשנתם של תנאים בברייתות, את הלשון "אמרו לו: אבל".
הפירוש המקובל הוא: הן אמת הדבר. וכפי שמפרש רש"י בכ"מ, וכתרגום אונקלוס "אבל אשמים אנחנו" - "בקושטא". ויעוי' מגדים חדשים לעירובין ל א.
המעניין הוא, שבכל המקומות בא "אבל" כתשובה לשאלה "אי אתה מודה לי ש..."
הרי ש"אבל" היא תשובה יחודית ל"אי אתה מודה לי" בלבד. האין זה אומר דרשני?
להלן הדברים במקורן:
תוספתא מסכת עירובין (ליברמן) פרק ד
אמ' להם ר' ליעזר: אי אתם מודים במערב ברגליו ביום הראשון שצריך לערב ברגליו ביום השיני נאכל עירובו עד שלא חשיכה אין יוצא עליו ביום השיני?
אמרו לו: אבל
אמ' להם: הא לוי שני ימים הן.
אמרו לו: אי אתה מודה שאין מערבין מיום טוב לחבירו:
אמ' להם: אבל
אמ' לו: הא לוי יום אחד הוא.
עירובין דף ל א-ב
אמרו להן בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים שמערבין לגדול ביום הכפורים?
אמרו להן: אבל.
אמרו להן: כשם שמערבין לגדול ביום הכפורים, כן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה.
עירובין דף לח עמוד א:
הכי קאמרי ליה רבנן לרבי אליעזר: אי אתה מודה שאין מערבין ליום אחד חציו לצפון וחציו לדרום?
אמר להן: אבל.
- כשם שאין מערבין ליום אחד חציו לדרום וחציו לצפון - כך אין מערבין לשני ימים, יום אחד למזרח ויום אחד למערב...
אמר להן רבי אליעזר: אי אתם מודים שאם עירב ברגליו ביום ראשון - מערב ברגליו ביום שני, נאכל עירובו ביום ראשון - אין יוצא עליו ביום שני?
אמרו לו: אבל.
- הא לאיי שתי קדושות הן...
אמרו לו לרבי אליעזר: אי אתה מודה שאין מערבין בתחילה מיום טוב לשבת?
אמר להן: אבל.
- הא לאיי קדושה אחת היא.
[כאן יש עוד דבר מעניין: אחר ה"אבל" היה מתבקש שיופיעו המילים "אמר להם" או "אמרו לו" וכגירסת התוספתא שהובאה לעיל; אולי בשגגת המעתיק שלא הבין את המשפט "אמרו לו אבל אמר להם" מחק את ה"א"ל" השני? או שלאחר האישור הקצר "אבל", ברור מאליו שהבר פלוגתא ממשיך מיד בדבריו ואין להקדיש לכך "אמר לו" מיוחד? שתי האפשרויות הללו דחוקות, ולהלן נראה עוד כיו"ב, שאחר תשובת "אבל", דילגו על "א"ל".]
עירובין דף מא עמוד א
אמר להן רבי יוסי: אי אתם מודים לי בתשעה באב שחל להיות באחד בשבת, שמפסיק מבעוד יום?
אמרו לו: אבל.
אמר להם: מה לי ליכנס בה כשהוא מעונה, מה לי לצאת ממנה כשהוא מעונה?
כתובות דף יג עמוד ב
אמר להם ר"י: אי אתם מודים, בשבויה שנשבית ויש לה עדים שנשבית, והיא אומרת טהורה אני - שאינה נאמנת?
אמרו לו: אבל.
- ומה הפרש יש בין זו לזו!
- לזו יש עדים, ולזו אין לה עדים;
אמר להם: אף לזו יש עדים, שהרי כריסה בין שיניה
[כאן חסר ה"א"ל" פעמיים]
נדה דף ג עמוד ב
אמר לו הלל לשמאי: אי אתה מודה בקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו, ונמצא שרץ בזוית אחרת - שטהרות הראשונות טמאות?
אמר לו: אבל.
- ומה הפרש בין זו לזו?
- לזו יש לה שולים, לזו אין לה שולים.
[כנ"ל]
נדה דף כז עמוד א
אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שאם הוציאוהו בספל לבית החיצון שהוא טהור?
אמר להן: אבל.
- ולמה?
- לפי שאינו.
אמרו לו: כשם שאינו בבית החיצון - כך אינו בבית הפנימי
[כנ"ל]
מי יודע פשר דבר?