ואני כמעט נטיו רגלי - שהשיאו ליבו לאסף למינות
פורסם: ב' מרץ 19, 2012 11:51 am
כן פירש רש"י (והמלבי"ם) על פסוק זה, ורצוני עז לידע מקורו של רש"י לפירוש זה.
תודה רבה מראש לכל המשיבים.
תודה רבה מראש לכל המשיבים.
הוגה כתב:זהו לכאו' פשוטו של מקרא, מה האפשרות לפרש באופ"א?
אחד היה אברהם כתב:ועדיין חשוב לי לידע אם יש עוד מקורות בחז"ל המדברים בזה.
מדרש רבה ויקרא פרשה יז פסקה א כתב:ואני כמעט נטיו רגלי רב ולוי חד אמר אסף בן קרח היה וחד אמר אסף אחר היה, מאן דאמר אסף בן קרח היה כבר הייתי שורה עם אבא בגיהנם, וחד אמר אסף אחר היה כבר הייתי שורה עם הרשעים בגיהנם - למה (שם) כי קנאתי בהוללים...
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת עקב דף יב עמוד ב כתב:ואני כמעט נטיו רגלי - כשראיתי שלותם של רשעים כמעט נטיו רגלי מן הדרך עד שהבנתי כי לא לטובתם הקב"ה נותן להם שכר בעולם הזה.
אפרקסתא דעניא כתב:וכבר עמד הגר"מ שפירא שליט"א על כך ששני מזמורים עוסקים בתהילים בשאלה זו. האחד מזמור ע"ג הנ"ל, והשני מזמור צ"ב.
אחד היה אברהם כתב:אבל הפסיקתא זה בשבילי המציאה.
אחד היה אברהם כתב:אכן, אבל השאלה האם חיבר זאת כפירוש מדיליה, או שמא ליקט ממדרשים מסויימים שהיו לפניו?
ולאור דברי 'בעלזער' שם, האם גם פסיקתא זוטרתא הינו מקור חזל"י מוסמך כמו רבי משה הדרשן?
חקר כתב:נקודה זו מבוארת בהרחבה בהקדמת הרשב"ץ לפירושו על איוב 'אוהב משפט', ואם זכרוני אינו בכזיב דבריו מיוסדים על פירוש הרמב"ן שם.
ולהיות השבת הוראה על החדוש והחדוש הוראה על ההשגחה, יוסד במזמור השבת ענין ההשגחה. ולהיות שתי אמונות אלו, רצוני החדוש וההשגחה, נקשרות זו בזו והאחת מתבארת באחרת, שאם נתבארה במופת האחת נתבארה האחרת כמו שנבאר בזה הספר, על כן נתמוטטו רגלי המעיינים מהפילוסופים בשתי אמונות אלו יותר משאר עיקרי הדת באמונת האלהות וזולתם, כי לא יתגלו למעיין שתי אמונות אלו בשלימות אלא אם כן יעזר השם בהם מדברי תורה והנביאים. ולזה אמר המשורר ע"ה איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, ואמנם קראו בער כי נבער מדעת האמת אחר שסמך על חקירתו ולא נעזר מדברי הנבואות, וקראו כסיל כי הגיס דעתו לדבר סרה על האלהים מפני חיוב עיונו, ורמז במלת בער אל המתחכמים בעיוניהם כי התחכמותם אם לא יעזרו בו מדברי הנבואות לא יוציאם מגדר הבהמות אבל הם נמשלים כבהמות נדמו, וגם בער בגימטריא הוא פילוסוף.
וכן אסף המשורר ע"ה העיד על עצמו כי המחקר הזה כמעט שהביאו לידי כפירה ונטייה מהאמת, אמר ואני כמעט נטיו רגלי כאין שפכה אשורי כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, וזו היא תלונתו על רשע וטוב לו, ועל תלונת צדיק ורע לו אמר אך ריק זיכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים.