פורום אוצר החכמה

ידוע הוא הסימן דא"תב"ש שלפיו מסודרים המועדים באותו יום בשבוע בהם חלים ימי הפסח.
הובא באו"ח תכ"ח ס"ג. וכבר ברש"י ערכין ט:.

רק שהיום האחרון נשאר מיותם, מה עם סימן ז"ע.

לשמחת אנשי המזרחי ממש שיחק מזלם ומעשה שטן הצליח להם ונתן בפיהם את ז' של פסח עם העצמאות החל באותו יום.
אין מה לומר, זה יותר מוצלח ממוצלח.

אבל למעשה, מה באמת?
רק השבוע מצאתי בספרו של הגאון האדיר רבי שלמה פישר שליט"א 'בית ישי' שמביא בלי מקור נוסף כי הוא רמז לט"ו באב שהוא יום עצים.
וגם מבאר ענינו.


מישהו שמע מקור נוסף?

ראיתי מישהו כתב שז' של פסח עומר - ל"ג בעומר, לא בדקתי אם זה נכון (ומן הסתם זה לא נכון).

ישראל הר כסף כתב:אבל למעשה, מה באמת?

סו"ס אין זה אלא "סימן" ותו לא. עם סימן ניתן לשחק ולפרש איך שרוצים. ומה עם ח"ס ט"נ וכו'...?

הוגה כתב:ראיתי מישהו כתב שז' של פסח עומר - ל"ג בעומר, לא בדקתי אם זה נכון (ומן הסתם זה לא נכון).

ישראל הר כסף כתב:אבל למעשה, מה באמת?

סו"ס אין זה אלא "סימן" ותו לא. עם סימן ניתן לשחק ולפרש איך שרוצים. ומה עם ח"ס ט"נ וכו'...?

הימים ט' וח' אינם מימי הפסח.
הקנאים אומרים שז"ע מסמל יום עצוב כמו א"ת שמסמל את יום ת"ב.

הוגה כתב:ראיתי מישהו כתב שז' של פסח עומר - ל"ג בעומר, לא בדקתי אם זה נכון (ומן הסתם זה לא נכון).

זה באמת לא נכון. לשם דוגמא, השנה שביעי של פסח ביום שישי, ואילו ל"ג בעומר ביום חמישי. (אלא אם כן כונתו ליום המותר בתגלחת לדעת המחבר).

מי נהר כתב:

הוגה כתב:ראיתי מישהו כתב שז' של פסח עומר - ל"ג בעומר, לא בדקתי אם זה נכון (ומן הסתם זה לא נכון).

זה באמת לא נכון. לשם דוגמא, השנה שביעי של פסח ביום שישי, ואילו ל"ג בעומר ביום חמישי. (אלא אם כן כונתו ליום המותר בתגלחת לדעת המחבר).

כנראה השתבש מן הסימן הנוסף הנספח לא"ת ב"ש הנ"ל (המובא בשו"ע שם סעיף א'), והוא: פל"ג, יום שחל בו פורים (דפרזים) יחול בו ל"ג בעומר.

שמעתי מיהודי חכם שהרמז של המזרחי (כמדומני פישמן מיימון) ז-ע ז' של פסח חל בעצמאות הוא מאוד נכון!

וזאת למה?

כי בשביעי של פסח נאמר לראשונה: הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז...

וקיומו הוא ביום העצמאות...

ודו"ק, דאותיות ז-ע, הן ר"ת ע"ז...

גם אפשר לקיים
ולא קם ולא ז"ע ממנו

איתא בויקי:

כיום קובע חוק יום העצמאות את הכללים הבאים: יום העצמאות חל בתאריך ה' באייר, אלא אם כן מתקיימים התנאים הבאים:
אם חל ה' באייר ביום שישי, מוקדם יום העצמאות ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, ד' באייר.
אם חל ה' באייר ביום שבת, מוקדם יום העצמאות ביומיים, ומתקיים ביום חמישי, ג' באייר.
אם חל ה' באייר ביום שני בשבוע, נדחה יום העצמאות ביום אחד, ומתקיים ביום שלישי, ו' באייר.

ונפל סימנא בבירא.

מציאות כתב:איתא בויקי:

כיום קובע חוק יום העצמאות את הכללים הבאים: יום העצמאות חל בתאריך ה' באייר, אלא אם כן מתקיימים התנאים הבאים:
אם חל ה' באייר ביום שישי, מוקדם יום העצמאות ביום אחד, ומתקיים ביום חמישי, ד' באייר.
אם חל ה' באייר ביום שבת, מוקדם יום העצמאות ביומיים, ומתקיים ביום חמישי, ג' באייר.
אם חל ה' באייר ביום שני בשבוע, נדחה יום העצמאות ביום אחד, ומתקיים ביום שלישי, ו' באייר.

ונפל סימנא בבירא.

ולטעמיך מה תעשה לא"ת בשנה כשנה זו שחל ת"ב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת?

צודק, אבל ה"חג" הזה מתקיים במועדו רק אם נופל ביום רביעי בשבוע, א"כ ברוב המקרים אינו מקביל לשביעי ש"פ.

הרי כל הסימן הוא על עיצומו של יום העצמאות, ולא על שינויים שעל דעת כל קברניטי המדינה נעשים כדי למנוע חילול שבת.

את הרמז של ר' שלוימה פישר שליט"א ראיתי גם בסידור החדש של חב"ד, ואני מנחש שגילו של רמז זה הוא פחות מ63 שנים...

ישראל הר כסף כתב:ידוע הוא הסימן דא"תב"ש שלפיו מסודרים המועדים באותו יום בשבוע בהם חלים ימי הפסח.
הובא באו"ח תכ"ח ס"ג. וכבר ברש"י ערכין ט:.

רק שהיום האחרון נשאר מיותם, מה עם סימן ז"ע.

לשמחת אנשי המזרחי ממש שיחק מזלם ומעשה שטן הצליח להם ונתן בפיהם את ז' של פסח עם העצמאות החל באותו יום.
אין מה לומר, זה יותר מוצלח ממוצלח.

אבל למעשה, מה באמת?

בספר מדי חדש בחדשו אייר
כותב יל"מ שהסכים להכנס לממשלה בתנאי שהיום יקרא "עצמאות" ולא שמות אחרים
ולחץ שיקבעו את הממשלה הראשונה ביום ו' אפילו שלא היה זמן
ולא ידחו ליום ראשון
ואח"כ כותב שחל משמים
וד"ל

לייטנר כתב:הרי כל הסימן הוא על עיצומו של יום העצמאות, ולא על שינויים שעל דעת כל קברניטי המדינה נעשים כדי למנוע חילול שבת.

נו נו, לפי"ז סימן ה-ע' הוא לא על ה-'עצמאות' אלא על 'עיצומו' של יום...

חקר כתב:

לייטנר כתב:הרי כל הסימן הוא על עיצומו של יום העצמאות, ולא על שינויים שעל דעת כל קברניטי המדינה נעשים כדי למנוע חילול שבת.

נו נו, לפי"ז סימן ה-ע' הוא לא על ה-'עצמאות' אלא על 'עיצומו' של יום...

נו נו, במקום להתפעל מההקפדה על חילול שבת ציבורי ולפחות מלשון נופל על לשון שלי, נשארת באוירת פורים, לבריאות.