פורום אוצר החכמה

צh33 כתב:אותי מרגיז התואר "ר' מנחם מנדל שניאורסון (האדמו"ר מלובביץ)" ממנ"פ לא נאה לך התואר כ"ק אדמו"ר\ האדמו"ר מלובביץ וכו' שיהיה אבל לפחות שיזכה לתואר הגרמ"מ שניאורסון מאיפה ההסתפקות בכינוי הזכרי ר'? עד מתי ישלטו האמוציות בכותבים התורניים?!
התרגזתי ומחיתי.

צh33 כתב:אותי מרגיז התואר "ר' מנחם מנדל שניאורסון (האדמו"ר מלובביץ)" ממנ"פ לא נאה לך התואר כ"ק אדמו"ר\ האדמו"ר מלובביץ וכו' שיהיה אבל לפחות שיזכה לתואר הגרמ"מ שניאורסון מאיפה ההסתפקות בכינוי הזכרי ר'? עד מתי ישלטו האמוציות בכותבים התורניים?!
התרגזתי ומחיתי.

הוגה כתב:קראתי המאמר היפה הנ"ל של רי"י סטל,
שאלתי, מהיכ"ת שבכל דבר פשוט בפיוטים צריך להיות לו "מסורת" (ארצישראלית או לא..) ? לדרוש "ניסן" ל"ניסים" לכאו' זו דבר פשוט שיתכן וכל פייט חידושו מליבו בלי מדרש/מקור/מסורת קדומה?
אכן הרב הכותב התייחס לזה קצת, והביא בהערה דברי פליישר שבדר"כ מקורם של הפייטנים ממדרשים, אבל גם בדבר כל כך פשוט?

חכם באשי כתב: ...במיוחד שידוע שלעיתים נדירות הם דרשו מדעתם כאלו דברים (כפי שציין הכותב במאמר). אך עדיין, מכיון שבדרך כלל סמכו הפייטנים על המדרשות שעמדו לפניהם, מסתבר יותר שדרשת ניסן-ניסים היתה מצויה לפניהם באיזה מדרש.

חכם באשי כתב:
ועוד: מאי נפקא מינה אם זה היה באיזה מדרש או לא? כל כוונת הכותב היה לאסוף את המקורות הדורשים ניסן-ניסים.

הוגה כתב:אגב, הכותב מזכיר שם מאמרו שבכתובים "את=שם ולהפך", התעוררתי לפי"ז להאמור בתפילה: "וקראת את שמו ישראל וישורון", ובנוסח הספרדים "וקראת אותו ישראל וישורון", עד עכשיו פרשתיו "אותו" בהוראת "לו", לפי המאמר הנ"ל אולי ניתן לפרשו בדיוק כבנוסח האשכנזים, "אותו" = את שמו.

חכם באשי כתב: (ובכלל, נראה לי שכיום התואר 'הרב' הוא סימן להיותו זכר מהול...)

הוגה כתב:ייש"כ,
כעת נשאר רק להמתין לישורון החדש...

תקשי לך, למה נקראו החדשים שמם ככה .
[תירץ], ניסן - לשון נס, על שם הניסים שנעשו לאבותינו בו ;
אייר - לשון 'אויר' , שאינו לא חום ולא קור ;
סיון - על שם שבו נִתְּנָה תורה לישראל בסיני ;
תמוז - על שם שהוא חם ביותר , והחמה - "מְבַכּוֹת את התמוז" (יחזקאל ח יד), לשון שריפה ומזיעה בדניאל ;
אב - לשון 'אביב' , שהוא תחילת הקציר ;
אלול - לשון 'עוללין' , אז קוצרין העומר לתבואות ;
תשרי - על שם ששרויה שכינתך על ידי יום הכיפורים שמכפר , ושמו תשרי - ותשרו חובא ;
מרחשון - על שם המקרא (תהלים מה ב): "רחש לבי דבר טוב", שבו נגמר המקדש ;
כסליו - על שם שהכיס מלא [מפני] גשמים , כדאמרינן (תענית ו ע"ב): טבא לשתא דטבת ארמלתא ;
אדר - על שם שבו נעשו הדר לאילנות .

אה מדרש לקח טוב, שמות יב ב: "'בחודש הראשון הוא חודש ניסן' (אסתר ג ז), ניסן - שבו נעשים נסים לישראל"; רש"י, ברכות נו ע"א, ד"ה 'ניסי מתרחשי לך': "שעל ידי נסים נקרא 'ניסן', שעל כל צרה הבאה לישראל אומרים אותו על גאולתן".
ולמרות ששמות החודשים הינם גויים ומבני פרס הם [עי' ירושלמי, ראש השנה פ"א ה"ב: "שמות חודשים עלו בידם מבבל". וכך בבר"ר, מח ט, ועי' חידושי הריטב"א, ראש השנה ג ע"א, ד"ה 'חדא דשני'], רבינו דורשם מאחר שנתקבלו בישראל וחלקם נזכרו בספרי הכתובים.

עי' פסיקתא דר"כ, כג ו, ר"ע 339: "'תשרי' כתיב, על שם תשרי ותישבוק על חובינן; אימתי? 'בחודש השביעי' (ויקרא כג כד)". וכעי"ז בויק"ר, כט ח; פסיקתא רבתי, פיסקא מ, דף קעב ע"א. ועי' ספר רוקח, סי' ר, עמ' פט. אולם 'בחודש השביעי' נאמר על ראש השנה [ובמיוחד לנוסח ויק"ר (מהדורת מרגליות), שם: "'תשרי' כתיב, שתשרי ותשבוק ותכפר לחובינו; אימתי? - בראש השנה, 'בחדש השביעי באחד לחדש']