פורום אוצר החכמה

מעצלותי אסתפק בתמונה בלא פענוח
ואם זה לא מובן מאליו: ההתחלה נוסבה אודות המנהג הנזכר שם, שגם מי שאין לו אב, אומר הנוסח באידיש הנדפס בהגדות, בו מקדים הבן לאב על רצונו לשאול אותו ארבע קושיות.

הנה הפענוח:

בנוגע למש"כ בלוח החבד"י שאפילו מי שאין לו
אב יאמר הנוסח "טאטע איך וויל ביי דיר פרעגען" וכו'
הנה בס' "תפארת מהרא"ל משפאלי", עמודים 85-
86, מסופר מעשה מהסבא משפאלי בענין שנוהגים לומר
"קדש - אז דער טאטע קומט אהיים פון שול" וכו',
שזה מוסב על אבינו שבשמים ועי"ש בארוכה, ולא פלא
אם גם על הקדמת מה נשתנה י"ל כן. אלא שבכ"ז לדעתי
דברים כאלה הנראים מוזרים לא היה כדאי לפרסמם
בלוח שימושי, וכן בהרחמן הוא יברך את אבי מורי
כו', שגם זה מוזר מאוד שיאמר אפילו מי שאין לו אב,
ואעפ"י שיש לזה מקום בקבלה, מ"מ הלא אנו רואים
שאדמו"ר הזקן נ"ע בסידורו הציג רק מה שיש לו מקום
גם בנגלה, אבל לא דברים שמצד הנגלה הם
סתומים, אגב: לוח זה, עם כל יפיו וסידורו וטוב
טעמו, יש לי עליו תמיהות במקומות שונים.
ושנה טובה למר ולכא"ל [=ולכל אשר לו].

ידידו
ש. י. זוין

פלא גדול שהרב זוין ז"ל, מצטט מהספר תפארת מהרא"ל משפאלי, כידוע אין כל קשר בינו למציאות. (לאכזבת מי שהתלהב מספורי הדוב המרקד ושלש נקמות).
אגב, הספר איננו באוצר, למרות שביקשו בפורום מספר פעמים להכניסו, אינני יודע מה בינו לנפלאות מהר"ל וחושן משפט מאותו מחבר, ואמינותם זהה לספר הנ"ל, שכן מצאו דרכם לאוצר.

כעת אני נזכר אאל"ט, שבספורי חסידים של הרב זוין ז"ל, הביא הסיפור הנ"ל: התינוק יודע לרקוד גם בחושך, וכנראה שלא ידע על דרגת אמינות הספר.

הכוונה ללוח חב"ד של בן הרא"ח נאה (אאל"ט)?

אודות המנהג לומר "טאטע איך וויל בא דיר פרעגן פיר קשיות", גם כאשר אין לו אב, ראה 'הגדה של פסח' עם לקוטי טעמים ומנהגים, לכ"ק אדמו"ר. וכ"ה מנהג חב"ד. הטעם לכך - איני יודע, אבל לומר שמקורו מ'תפארת מהרי"ל', הרי זה ממש 'תליא תניא בדלא תניא', ואכ"מ.

וה"ה לגבי לומר "הרחמן הוא יברך וכו' א"מ בעה"ב הזה', אף כשלא אוכל בשולחן אביו, אף זה מנהג חב"ד (ראה ספר המנהגים ע' 22), ופלא מה שכתב מסידור בעל התניא, שהרי משם ראיה! שכתב אדה"ז נוסח זה דהרחמן בברכהמ"ז, ולא חילק בין שהוא בשולחן אביו ללאו (ודלא כהרבה סידורים). וצ"ע.

צh33 כתב:הכוונה ללוח חב"ד של בן הרא"ח נאה (אאל"ט)?

אכן. וליתר דיוק - הגרא"ח נאה הוא שחִבְּרו; בנו, הרב"ן, שכללו ושפצו רבות.

מה היה סופו של סיפור פה, סבר וקיבל?

הבונה כתב:כעת אני נזכר אאל"ט, שבספורי חסידים של הרב זוין ז"ל, הביא הסיפור הנ"ל: התינוק יודע לרקוד גם בחושך, וכנראה שלא ידע על דרגת אמינות הספר.

אכן הסיפור מודפס שם, וכמדומני שאיננו היחיד. ובגלל שהרב זוין לא ברר את התבן מן הבר בלקטו לספרו זה - לכן לצערנו הספר כולו (סיפורי חסידים על שני כרכיו) אינו נחשב כמקור אמין לסיפורים.
וכבר קבל הרבי מליובאוויטש על כך שהוא לא ציין את המקור לכל סיפור בפ"ע.

והנה מכתב מאדמו"ר מלובאביטש בענין זה.
מכאן
viewtopic.php?f=7&t=54082#p676574

פולסברג כתב:מה היה סופו של סיפור פה, סבר וקיבל?

נראה שכן.
בלוח כולל חב"ד בשנים האחרונות (לדוגמא שנת תש"פ) כתוב רק "הסדר - כנהוג (ראה מנהגי הסדר בספר המנהגים עמוד 38-42)" עכ"ל (ובספר המנהגים שם - אכן הובא גם מנהג זה).

איש_ספר כתב:והנה מכתב מאדמו"ר מלובאביטש בענין זה.

באג"ק שם הוא בכמה שינויים, ובהשמטת סיומו (מפיסקא המתחלת 'מזכיר').
מכאן מוכח שנכתב בגוכתי"ק ע"מ לשלחו (ולא כפי שהעירו שם).

יש להצר על שלא הונחה תמונה המקבילה לשנת כתיבת הדברים (ולא חסר).
לפלא שלא ציינו את אזכור הגרד"צ בשולי המכתב (ובפרט שג"ז נשמט מהנד' באג"ק).