האם ישנו 'סנדק' נוסף בברית מילה?
פורסם: א' מרץ 25, 2012 3:34 pm
בשו"ע או"ח סי' תצג,ב: ומי שהוא בעל ברית או מל בנו, מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה. (הגהות מנהגים).
ובבאר היטב סק"ז: ברית – עי' בב"י סי' תקנט מבואר דבעלי ברית נקראים הסנדקים והמוהל ואבי הבן הנימול אף שאינו מל בעצמו. ולכאורה אין לשונו מדוקדק שכיון שהתחיל 'הסנדקים' בלשון רבים, והיינו סנדקים דעלמא, א"כ ה"ל להמשיך 'והמוהלים' וכו', ובאמת לשון הבאר היטב מועתקת מלה במלה מדברי החק יעקב סק"ח.
והגר"י קמינצקי זצ"ל (ספר זכרון 'יד משה צבי הלוי', מכון משנת ר' אהרן תש"ס, עמ' קח) רצה לחדש שאולי ישנם ב' סנדקים בכל ברית, והיינו התופס את התינוק בשעת המילה והמברך על הכוס וברכת אשר קדש. וסמך לזה, שהרי ביו"ד סי' רסה,ד כתב הרמ"א לענין שתיית כוס של ברכה בזה"ל: אבל אין נוהגין כן אלא הסנדק שותה, ובביאור הגר"א שם סקכ"ח כתב: ר"ל המברך. הרי שקרא למברך סנדק.
[בעצם לשון הרמ"א בסי' רסה הנ"ל, יעויין בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן לט) שהביא דברי הרמ"א [והש"ך (סקי"ד) שכתב על דברי הרמ"א: ובכל המקומות שהייתי אין נוהגין כן אלא נותנים לשתות לנערים קטנים], והבין בדברי הרמ"א שכתב אלא הסנדק שותה דהיינו שהסנדק שותה ולא המברך, וכתב שטעמו של הרמ"א הוא משום דאם ישתה המברך הרי הפסיק בין הברכה לטעימה בבקשת תפילה קיים את הילד הזה וכו', ואם ישתה הסנדק הוא לא הפסיק אלא בשהייה בעלמא דקיל מדיבור, והש"ך שכתב דהמנהג להשקות לנערים משום שיש אומרים דשהייה יותר מכדי דיבור הוי הפסק, לכן הנהיגו להשקות לתינוקות דאין קפידא כ"כ בתינוקות אם יפסיקו בשהייה וכו', עכת"ד. ועי' עוד בפתחי תשובה שם סק"ט שכתב, וז"ל: ובספר חמודי דניאל כתב דנראה שאין לנהוג כן דהנערים אינם שומעים הברכה ועדיף טפי שיטעום המברך, עכ"ל. ונראה ג"כ כדברי הגר"א].
ובבאר היטב סק"ז: ברית – עי' בב"י סי' תקנט מבואר דבעלי ברית נקראים הסנדקים והמוהל ואבי הבן הנימול אף שאינו מל בעצמו. ולכאורה אין לשונו מדוקדק שכיון שהתחיל 'הסנדקים' בלשון רבים, והיינו סנדקים דעלמא, א"כ ה"ל להמשיך 'והמוהלים' וכו', ובאמת לשון הבאר היטב מועתקת מלה במלה מדברי החק יעקב סק"ח.
והגר"י קמינצקי זצ"ל (ספר זכרון 'יד משה צבי הלוי', מכון משנת ר' אהרן תש"ס, עמ' קח) רצה לחדש שאולי ישנם ב' סנדקים בכל ברית, והיינו התופס את התינוק בשעת המילה והמברך על הכוס וברכת אשר קדש. וסמך לזה, שהרי ביו"ד סי' רסה,ד כתב הרמ"א לענין שתיית כוס של ברכה בזה"ל: אבל אין נוהגין כן אלא הסנדק שותה, ובביאור הגר"א שם סקכ"ח כתב: ר"ל המברך. הרי שקרא למברך סנדק.
'ונמצא לפי"ז דבכל ברית מילה ישנם ב' סנדקים ושניהם נקראים בעלי ברית, ומ"מ חידוש כזה צריך בירור'.
[בעצם לשון הרמ"א בסי' רסה הנ"ל, יעויין בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן לט) שהביא דברי הרמ"א [והש"ך (סקי"ד) שכתב על דברי הרמ"א: ובכל המקומות שהייתי אין נוהגין כן אלא נותנים לשתות לנערים קטנים], והבין בדברי הרמ"א שכתב אלא הסנדק שותה דהיינו שהסנדק שותה ולא המברך, וכתב שטעמו של הרמ"א הוא משום דאם ישתה המברך הרי הפסיק בין הברכה לטעימה בבקשת תפילה קיים את הילד הזה וכו', ואם ישתה הסנדק הוא לא הפסיק אלא בשהייה בעלמא דקיל מדיבור, והש"ך שכתב דהמנהג להשקות לנערים משום שיש אומרים דשהייה יותר מכדי דיבור הוי הפסק, לכן הנהיגו להשקות לתינוקות דאין קפידא כ"כ בתינוקות אם יפסיקו בשהייה וכו', עכת"ד. ועי' עוד בפתחי תשובה שם סק"ט שכתב, וז"ל: ובספר חמודי דניאל כתב דנראה שאין לנהוג כן דהנערים אינם שומעים הברכה ועדיף טפי שיטעום המברך, עכ"ל. ונראה ג"כ כדברי הגר"א].