פורום אוצר החכמה

הוזכר באשכול אחר שזכינו לאור יקרות בהגלות נגלות תשובות מהר"ם החדשות שהו"ל פרופ' עמנואל הי"ו בטוטו"ד ובדייקנות מרובה.
מידי עייני בו עלה לי מספר הערות לפו"ר וראיתי להביאם כאן כי מילתא חדתא הם.

סי' רנ"ג
כתב דהבועל ארמית והזיק את חברו כגון שבעל שפחת חברו והזיקה בתשמיש חייב לשלם דל"א קלב"מ בקנאים [ועי"ש דה"ה במוסר], והאריכו בזה האחרונים, עי' רעק"א כתובות כ"ט ע"א תוד"ה ועל הכותית שכתב דיש בזה קלב"מ. וע"ע בתיבת גומא להפמ"ג ריש פרשת נצבים.

סי' שפ"ה
כתב אודות העושים יוה"כ ב' ימים דמבדילים מיום שני שלהם אבל מיום שני לשבת אין מבדילין, לפי שאין מבדילין אלא שהיוצא חמור והנכנס קל.
וצ"ע הא בעי הבדלה מיום ראשון של יוה"כ, ומבואר דס"ל דלהנך הוא מדינא ולא חומרא בעלמא ושלא כדעת תלמידו הרא"ש.

סי' שצ"ד [לר"י בר אברהם].
וליכא למימר אחרי שהוא לא היה תובע ממנו אלא ממון לא ניתן להורגו הא ליתא דהא הבא במחתרת אינו בא אלא על עסקי ממון וכו' ואפ"ה נהרג הגנב וכו' ולא אמרינן היה לו לפייסו במעות ה"נ בענין זה עכ"ל.
עי' תשו' מנחת שלמה ח"א סי' ז' ורבים ערערו בזה, וכאן מבואר להדיא כדבריו.

סי' תכ"ה
מ"שכ בשם רבינו יואל דמעין באשבורן אין לו דין מעיין, עי"ש בהערות המהדיר [ס"ס תתקפ"ט] שהשיא דעת רבינו יואל לענין אחר וכבר עמדנו בזה דאינו נכון. וכאן מבואר להדיא כדברינו.

אליהוא כתב:סי' שפ"ה
כתב אודות העושים יוה"כ ב' ימים דמבדילים מיום שני שלהם אבל מיום שני לשבת אין מבדילין, לפי שאין מבדילין אלא שהיוצא חמור והנכנס קל.
וצ"ע הא בעי הבדלה מיום ראשון של יוה"כ, ומבואר דס"ל דלהנך הוא מדינא ולא חומרא בעלמא ושלא כדעת תלמידו הרא"ש.

ולו יצוייר שהוא חומרא בעלמא, איך תועיל הבדלה במוציו"ט השני ליו"ט הראשון? [אם לא כדעת איזה ראשונים דס"ל שגם ביו"ט יש הבדלה ג' ימים אחריו]. לא עיינתי בפנים.

בשדי חמד מערכת יוה"כ [סימן ד' אות ו'] דן בענין הבדלה להעושים ב' ימים יוה"כ, ומסיק דאין להם עצה לענין הבדלה, אלא רק לדעת הגרעק"א (סי' רצג) דס"ל שגם ביו"ט אפשר להבדיל יום אחד למחרתו, שאז יכולים הם להבדיל ביו"ט שני מבעוד יום, ויעשו תנאי ויצאו ממ"נ. [והשד"ח עצמו חולק שם גם ע"ז].

ופשוט לכאורה דדעת המהר"ם שהובאה כאן היא כדעת הרמ"ה לענין יו"ט שני [הובא בקוב"ש ביצה בשם אגרות הרמ"ה] שההבדלה שבמוציו"ט שני מועילה גם ליו"ט ראשון לפי שגם ביו"ט אפשר להבדיל ג' ימים לאחריו [ולא כנפסק להלכה]. וא"כ לק"מ קו' אליהוא.

אליהוא כתב:סי' רנ"ג
כתב דהבועל ארמית והזיק את חברו כגון שבעל שפחת חברו והזיקה בתשמיש חייב לשלם דל"א קלב"מ בקנאים [ועי"ש דה"ה במוסר], והאריכו בזה האחרונים, עי' רעק"א כתובות כ"ט ע"א תוד"ה ועל הכותית שכתב דיש בזה קלב"מ. וע"ע בתיבת גומא להפמ"ג ריש פרשת נצבים.

גם ההפלאה בכתובות כתב כרעק"א ועיין גם שושנת העמקים כלל כ"א שהאריך בחקירה זו. אבל באור שמח פ"א מרוצח כתב דפשוט שאין בזה קלב"מ. ועיין גם דברי יחזקאל סי' כ"ג. ודברי מהר"ם באמת מציאה גדולה.

והוא כמובן תלוי בפלוגתת הראשונים בגדר דין קנאים ואכמ"ל.

אני מצרף כמה הערות ותיקוני לשון ששלחתי למהדיר.

א. לטעמי היה ראוי להוסיף מקבילות לתוכן הדברים משאר ספרי הראשונים, [כגון לסי' א' כ"ה בתוס' מגילה כ"ה ע"א ובדע"ז פ' מטות פל"ב, לסי' ב' כ"ה ברוקח סי' קע"ח ופענח רזא פ' יתרו, וכהנה רבות], ובפרט בתשובות האנונימיות שעי"ז יקל יותר לזהותן.
ב. כמה תקוני לשון. 1. בתשובה החשובה בסי' כ"ג שמע"כ הבהיר באר היטב, באות ו' ע' 239 שורה 3 באותו של הבדלה [כי אם] דווקא וכו'. כ"ה בדפוס לבוב וכצ"ל בהכרח ולא ידעתי למה השמיטו.
2. בסי' תכ"ה ע' 815 שורה 9 מלמטה נהי דאיירי, נראה דצ"ל נר' [=נראה] דאיירי עי"ש.

עיינתי כעת שוב בסי' תכ"ה ועלה לי כמה תיקונים.
א. בעמ' 814 ליד הערה 6 נראה דצ"ל "דאין שאובין (פסולין) שנפלו במעיין שהוא כל שהוא [פוסלין], ואפי' רובן שאובין".
ב. בעמ' 815 שורה 2 צ"ל: כל שאין אדם (שכל) [טובל] אין ידים וכלים טובלין בו, ההוא כלל לא הוי
(כ)[ב]מעיין אלא (כ)[ב]מי גשמים, ואיצטריך וכו'. והכונה לתוספתא במקואות פ"א הי"ג עי"ש.
וא"צ להגהה שם.

בענין התשובה מהגניזה בסי' תס"ו אולי המחבר הוא בעל הרוקח שהוא בעל דעה מחודשת זו שגם כלי בעל ג' דפנות פוסל במקוה ואכמ"ל.
ושם בשורה 5 כשיר צ"ל כשרי'ם