כיבוד אב משל בן - דרבנן?

[איש_ספר]

בספר מקו"ח השיג על המג"א שכתב דיוצא בשיירה תוך ל' יום צריך לחזור ולבדוק, דליתא, דמנ"ל שצריך לפזר הוצאות רבות כ"כ על איסור דרבנן. עכ"ד.

וראיתי למי מהאחרונים (שאני עוסק בההדרת כתביו) שהעיר ע"ד, דהא כיבוד אב למ"ד משל בן צריך לפזר הוצאות רבות ע"ז, רק דאנן לא קי"ל כוותיה.

ולא הבנתי מה זו השגה, האם כוונתו דכיבוד אב משל בן הוא בודאי דרבנן בלבד?

[וידוע שיטת הראשונים דחיוב היתומים לפרוע חוב אביהם אינו אלא דרבנן וביארו אחרונים (רעק"א חת"ס ועוד) כיון דהוה כיבוד אב משל בן וכיון דקי"ל דאין חיוב אלא משל בן אינו אלא דרבנן, (וד"ז צריך הסבר א"כ לעולם יהיה חיוב דרבנן משל בן וזו לא שמענו) ומשמע דאם היה קי"ל דמשל בן, הוה דאורייתא].


תודה למסייעים.

[אברך]

בגמרא בקידושין לומדים זאת מהפסוק "כבד את ה' מהונך" שצריך לכבד משל בן, ולהלכה שאין צריך לכבד אלא משל אב, ראיתי באינצקלופדיה תלמודית, שיש אומרים שכשאין לאב שצריך הבן לכבדו משלו הרי זה נלמד מהפסוק הנ"ל, וכן הוא בברייתא, ויש אומרים שאין זה אלא אסמכתא ודין זה הוא מדרבנן, ויש לדון אם לשיטה זו גם למ"ד משל בן הוא מדרבנן והפסוק אסמכתא בעלמא, ומסתימת הדברים משמע שהוא דין תורה וכמו שכתבתם.

[בנשק]

במאי דבדיק לן מו"ה איש ספר שליט"א ע"ד א' מן האחרונים שכ' וכו' ולא גילה לנו שמו וילט פניו באדרת"ו,
הנה עיקר קושיה הניח לנו, דלו יהי אשר אכן הא דמשל בן הוי דרבנן מ"מ איך יעלה על לב לדמויי לבדיקת חמץ, הרי התם כל עיקר המצוה להוציא ממון דזה גופא הוא הכיבוד, כמבו' בסוגיא שם, משא"כ הכא המצוה לבדוק ואם יוציא משלו ע"מ לקיימה זה יל"ד, ואינו ענין לכיבוד אב.

[חיים]

חילוקו של הרב בנשק פשוט וברור. יש להבדיל בין מקום שגוף מצוות חכמים היא להוציא ממון, לבין מקום כמו בדיקת חמץ שהמצווה לבדוק, ויש לדון אם העמידו חכמים דבריהם במקום שצריך לפזר הוצאות רבות.

במה שתמה הרב איש ספר:

(וד"ז צריך הסבר א"כ לעולם יהיה חיוב דרבנן משל בן וזו לא שמענו)

בפשטות זוהי מצווה מיוחדת על היתומים לפרוע חוב אביהם.

[אברך]

מהי"ת דהמצוה בכיבוד אב היא הוצאת הממון? המצוה היא להאכיל את אביו אלא שכדי שיהיה לו אוכל צריך להוציא ממון ולקנות אוכל, אבל אין הוצאת הממון בכלל המצוה כלל, כיון דאין אביו מתכבד בהוצאת הממון אלא בכך שהוא אוכל ושותה.

אגב איש ספר, אולי תוכל לצטט את לשונו של אותו אחד מהאחרונים בקושייתו, לפעמים אותיות מחכימות ויתכן שלא נתכוין ממש לקושיא זו וכו' וכו'.

[איש_ספר]

אב בחכמה בבקשה:

עוד העירני הבחור הנזכר ע"ד המקו"ח שכתב דלא כמג"א סימן תל"ו ס"ק ה דאפשר דהו"ה להיוצא בשיירא תוך ל' יום ולא בדק צריך לחזור לביתו או לשלוח שליח, דמנ"ל הא שצריך לפזר הוצאות הרבה על איסור דרבנן עי"ש. והרי למ"ד כיבוד אב משל בן צריך להוציא הרבה רק דאנן לא קי"ל הכי. ותו הא קי"ל בגיטין מ' א' האומר בשעת מיתתו פלונית שפחתי קורת רוח עשתה לי יעשו לה קורת רוח כופין את היורשים ועו"ל קורת רוח ואף לשחררה כמש"ש שם רש"י ומשום מצוה לקים דברי המת, והרי כל עיקר מצוה לקים דברי המת הוא רק מדרבנן ואיך יתחיב לפזר כ"כ משום דרבנן וכו'.

(ויותר נראה לי כאברך שליט"א דהממון אינו חפצא דמצוה (כפריעת בע"ח למשל) אלא שיעור בלבד, חוץ מכבודו של בנשקו"ט).

[בנשק]

אברך,
במחכ"ת אגב שטפיה לא נחית לעומקא דדינא.

לא היה הנדון דעיקר המצוה היא 'להוציא ממון', אלא דצורת מאכילו ומשקהו הוא מממונו של בן, וזה שאמרו כיבוד אב משל בן והיינו שהכיבוד על חשבון כיסו של בן ולא רק גופו, ואינו ענין לשאר מצוות דרבנן.

[כעת ראיתי שגם איש ספר לקח עצמו לצד אברך, ועל אף חביבותיה גבן האמת אהובה יותר, ואעירנו דלא עלה בדעתי דהחפצא דמצוה הוא הוצאת ממון, אלא שהמצוה מחייבת מעיקרה גם את ממונו, וראיה לדברי ממה שדנו אחרונים אמאי ליתא לכללא דעד חומש שם וכו' עי"ש ואכ"מ].

[אברך]

יש קצת ראיה לבנש"ק מדברי השטמ"ק בב"מ ל"ב. דכיבוד אב נחשב עשה דממונא, עיי"ש.

ובעיקר קושיית איש ספר, לכאורה תלוי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם דברי קבלה נחשב כדברי תורה, כיון דהלימוד הוא מהפסוק 'כבד את ה' מהונך' שהוא במשלי.

[חיים]

ובעיקר קושיית איש ספר, לכאורה תלוי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם דברי קבלה נחשב כדברי תורה, כיון דהלימוד הוא מהפסוק 'כבד את ה' מהונך' שהוא במשלי.

אולם לכאורה הלימוד מפסוק "כבד את ה' מהונך" אינו אלא גילוי מילתא על עיקר מצוות כיבוד אב ואם שהיא מדאורייתא.

[איש_ספר]

תודה לכל החברים המנעימים.