פורום אוצר החכמה

בשו"ע תפט כתב שמי ששכח לספור יום אחד שוב לא יספור בברכה ומקור דבריו הם מתרומת הדשן סי' לז שכתב שכך נוהגים.
והתמיהה עצומה ממתי התחילו לנהוג כך, שהרי כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל תקפו דעה זו, וביותר שדעה זו כלל לא ברור אם היא קיימת, שבבה"ג שלפנינו מבואר שהנושא הוא רק למי שלא ספר ביום הראשון, שאז שוב לא יספור וגם על זה נחלקו עליו כולם. ורק התוס' במנחות כתבו שד' בה"ג שאם שכח יום א' שוב לא יספור ותמהו עליו ודחאוהו. וגם הטור שהביא שי' בה"ג כתב שהרא"ש הסכים לד' ר"י שיספור בברכה.
וגם איני מבין איך שייך לומר מנהג בדבר שאינו קיים אצל כולם אלא אחד או שניים ששכחו.

לא כל הראשונים חלקו על הבה"ג שדבריו דברי קבלה, וסברא זו מובאת גם בתוס' במגילה כ: בראבי"ה סי' תקעא, אור זרוע ח"א סי' שכט, וכ"נ דעת הר"ן בסוף סוכה (עי' שו"ת מהרלב"ח סי' סב), ובספר האשכול (ח"ב עמ' צד) הביא המחלוקת ולא הכריע. וגם בתרומת הדשן סי' לז כתב שנוהגים כבה"ג. וכ"פ בש"ע (סי' תפט ס"ח).

שוב אתה מקשה על הב"י בעניין של סב"ל?

אברך כולל כתב:שדעה זו כלל לא ברור אם היא קיימת

כבר ראיתי מאמר למאן דהו, איך אקרא לו בלשון הכי עדינה? - ליצן, ביישוב דעת רבו, שרוצה על סמך גירסת בה"ג שלפניו, לפסוק דלא כדעה הרווחת בש"ע ופוסקים שלא לברך, ומשתמש ב"כלל" החבוט, שאילו היו יודעים הגירסה האמיתית בבה"ג וכו' היו חוזרים בהם וכו', וכהנה וכהנה, אכן, ראוים הדברים למי שאמרם..

אדרבה, במקום להקשות, ניתן ללמוד מזה חומרתו של ספק ברכות בעיני הפוסקים.

הוגה כתב:

אברך כולל כתב:שדעה זו כלל לא ברור אם היא קיימת

כבר ראיתי מאמר למאן דהו, איך אקרא לו בלשון הכי עדינה? - ליצן, ביישוב דעת רבו, שרוצה על סמך גירסת בה"ג שלפניו, לפסוק דלא כדעה הרווחת בש"ע ופוסקים שלא לברך, ומשתמש ב"כלל" החבוט, שאילו היו יודעים הגירסה האמיתית בבה"ג וכו' היו חוזרים בהם וכו', וכהנה וכהנה, אכן, ראוים הדברים למי שאמרם..

לכל הראשונים אתה קורא ליצנים!?!!! הרי כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל הביאו דברי הבה"ג כפי שהם כתובים לפנינו, ורק התוס' הם שהביאו שי' מחודשת בשם הבה"ג.!!!

הוגה כתב:[
אדרבה, במקום להקשות, ניתן ללמוד מזה חומרתו של ספק ברכות בעיני הפוסקים.

זו בדיוק היתה שאילתי, מדוע כל הראשונים היו קלי דעת!!! שלא היה אכפת להם מדין ספק ברכות,

אברך כולל כתב:

הוגה כתב:

אברך כולל כתב:שדעה זו כלל לא ברור אם היא קיימת

כבר ראיתי מאמר למאן דהו, איך אקרא לו בלשון הכי עדינה? - ליצן, ביישוב דעת רבו, שרוצה על סמך גירסת בה"ג שלפניו, לפסוק דלא כדעה הרווחת בש"ע ופוסקים שלא לברך, ומשתמש ב"כלל" החבוט, שאילו היו יודעים הגירסה האמיתית בבה"ג וכו' היו חוזרים בהם וכו', וכהנה וכהנה, אכן, ראוים הדברים למי שאמרם..

לכל הראשונים אתה קורא ליצנים!?!!! הרי כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל הביאו דברי הבה"ג כפי שהם כתובים לפנינו, ורק התוס' הם שהביאו שי' מחודשת בשם הבה"ג.!!!

הוגה כתב:[
אדרבה, במקום להקשות, ניתן ללמוד מזה חומרתו של ספק ברכות בעיני הפוסקים.

זו בדיוק היתה שאילתי, מדוע כל הראשונים היו קלי דעת!!! שלא היה אכפת להם מדין ספק ברכות,

הרי שאלה אחת מתורצת בחבירתה- לפי רוב רבותינו הראשונים (ולא "כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל" כפי שכתב כתר"ה. וכי רבותינו בעלי התוס' לאו ראשונים הם?!) שגרסו בבה"ג כלפנינו, אכן אין כאן ספק ברכות. ואילו למרן הב"י היה ספק ברכות בגלל גירסת התוס' בדברי בה"ג.

אברך כולל כתב:לכל הראשונים אתה קורא ליצנים!?!!! הרי כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל הביאו דברי הבה"ג כפי שהם כתובים לפנינו, ורק התוס' הם שהביאו שי' מחודשת בשם הבה"ג.!!!

כל המעיין בדברי לעיל יראה, שכלל לא דיברתי על הראשונים כמובן,
אלא דיברתי ואדבר, על "חכמים" מאשקלון. שהם מורים למי ששכח יום אחד להמשיך לספור עם ברכה, היפך ההלכה המוסכמת בכל עמינו זה למעלה מ-500 שנה, החל מתרומת הדשן ש"ע רמ"א ב"ח ט"ז מ"א וכו' וכו' כל הפוסקים עד רבני דורינו, וכל זאת כאילו על סמך "גילויים אמיתיים" ועוד כהנה וכהנה דיבורים הזויים.

אבל באמת זה לא משנה אם יש דעה כזאת בראשונים או לא, והאם בה"ג כן אמר או לא אמר,
אלא עצם זה שהב"י וכל הפוסקים ברוחב דעתם חששו לסברא זו דבעינן תמימות, הם הסכימו שיש מקום לסברא זו, ולכן אף אם סברת רוב הראשונים ההפך,
מ"מ זה כבר מספיק לספק ברכות,
כי בספק ברכות החשש הוא מפני הסברא עצמה!

לראשונים זה לא היה ספק, היה פשוט להם שכל יום בפני עצמו, אבל לפוסקים מהתרה"ד ואילך היה ספק אם כסברא זו או כסברא זו.