פורום אוצר החכמה

הביאו רש"י הקדוש בפרשתינו 'וארא' פ"ו פ' יט .
גם בשה"ג כותב רק את שמו ושהביאו רש"י כאן.
האם יש מידע נוסף על רבי ברוך זה?

למיטב ידיעתי, חכם זה אינו מוכר ממקום אחר.

לדעתי היה מן הראוי לפתוח אשכול מיוחד לזיהוי שמות חכמים המוזכרים בפירוש רש"י, [ובעוד פירושי הראשונים].

מובאות מאוחרות מביאות מרש"י את הפיסקא הנידונה בשם ר' ברוך בר' אלעזר. וידוע החילוף בין אליעזר לאלעזר וההפך.
עכ"פ, קודם הבירור בזהותו של האיש יש לברר (בדפוסים המדוייקים של רש"י) כיצד אביו נקרא - אליעזר או אלעזר.

האם יש איזו רשימה כללית מכל מי שרש"י מביא בפירושיו? לפעמים אני נתקל בשם של חכם בפירוש רש"י על תנ"ך ועל התלמוד.
למשל היום מצאתי כדברים האלה בפירש"י בעמוס ג יב

בפאת מטה - מלמד שלא נשתייר מהם אלא אחד משמונה שבהם, ושאר ערש היכן הוא? - בדמשק, לקיים מה שנאמר (עמוס ה): "והגליתי אתכם מהלאה לדמשק".
ושמעתי משמו של ר' מנחם זצ"ל, שהיה מפרש זו "אחד משמונה", שלא נאמר "פאת" אלא "בפאת מטה", במקצתה, באחת משתי רוחות של פאה, והיא שמינית של מטה, שהרי ארבע פאות יש, ושתי רוחות לפאה.
דבר אחר מצאתי בדברי ר' מאיר זצ"ל:
בפאת מטה - בעון אחזיה בן אחאב ששלח לדרוש (מלכים ב א ב): "בבעל זבוב אלהי עקרון האחיה מחלי זה".
ובדמשק ערש - בן הדד מלך ארם, שלח לדרוש באלהי ישראל (מלכים ב ח).

רבי מנחם - לכאורה רבי מנחם בר חלבו, כי מנחם בן סרוק נזכר אצל רש"י בד"כ בלי תואר ר'. רש"י מזכיר כאן שמועה ששמע משמו.
רבי מאיר - לכאורה הוא ניהו רבי מאיר בירבי יצחק ש"ץ, שרש"י מזכירו תמיד בכינוי של כבוד והערצה רבה. רש"י נראה כאומר שכתב איזה פירוש או ספר. [אולי באחד מפיוטיו?]
יבואו החכמים ויוסיפו לקח.

יש רש"י בתחילת ביצה שכותב דבר זה שמעתי מפי רבינו גרשום /בשם רבי קלונימוס שהיה בקי בכל הש"ס, [תעשה חיפוש בבר אילן].
מפי מורי רבי יקר בהרבה מקומות, למה שלא תעשה חיפוש בבר אילן מפי מורי - ברש"י?

רש"י מביא מרבי רבי יעקב בן יקר פעמים הרבה.
אכן, כדברי יוד'לה, יש לייחד הדיבור אודות דברי רש"י הק' בביצה כד: שהוא מביא שמועות מכמה מרבותיו, ואף מגלה כמה פרטים אודות ממי קיבל ומאיפה, לעומת דרכו ברוב מקומות. וגם דרכו בפירושו עפ"י רוב שאינו מחווה דעתו כיחיד אלא כמפרש, וכאן רש"י כותב דעתו ודעת רבותיו ועוד כמה מגדולי הדור שלפני פניו, ומה שדן בפני רבותיו בזה.

ולערב אסורין בכדי שיעשו - כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט והא דקאמר ולערב אסורים בכדי שיעשו הא לאחר כן מותרים אפילו לערב ראשון נמי אע"ג דליל יו"ט שני הוא ממתין בכדי שיעשו ומותרין ממה נפשך אם הלילה חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קדש הוא נמצא שנלקטו בחול.
כן דעתי נוטה ויש לי ראיות הרבה מההוא בר טביא דעירובין (דף לט:) ומביצה שנולדה בזה שמותרת בזה (לעיל דף ד:) אלמא האחד חול הוא וממה נפשך מותר. ולא זכיתי לשאול את פי רבינו יעקב בדבר זה כי היו נוהגים בו היתר במקומינו והיה לי דבר פשוט, ולאחר פטירתו של רבי, שמעתי את רבינו יצחק הלוי שהוא אוסר עד ליל מוצאי יו"ט שני, וכל אנשי עירו כמותו. וגם הלכות גדולות אוסרים כן.
ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר. וכל טעמו אינו אלא מדנקט בכדי שיעשו בלילה הראויה לעשיה קאמר, ואני אומר צריך להמתין בכדי שיעשו משום שמא היום היה קדש והלילה חול. ותדע, מדלא קאמר לערב של שני אסורים בכדי שיעשו, לערב הראשון קאמר.
ובתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא ושמו ר' קלונימוס ובקי בכל הש"ס והורה כן ונחלק עליהן:

רבינו יעקב - ר"י בן יקר, אחד מרבותיו של רש"י.
רבינו יצחק הלוי - רבינו יצחק סגן לויה, אחד מרבותיו של רש"י
רבינו קלונימוס איש רומי - רבינו קלונימוס בן שבתי איש רומי, שהיגר מרומי לגרמייזא בימי רבותיו של רש"י.
בעיקר מעניין לראות ממי מביא רש"י בפירושיו, דלא כבשאר ספרי דבי רש"י שיש בהם שמעות הרבה, בפירושיו יש סכום פחות של שמועות. ואם כבר עשה מאן דהו רשימה מכל בעלי השמועות שרש"י מביא משמם, אדרבה נשמח אם מישהו יעלהו כאן לאשכול.

כדומני שבספרו של ר' רפאל הלפרין על רש"י ישנה רשימה כזו, אבל היא חלקית ביותר.

תודה ידידי חכם באשי, אם כנים דבריך אז נשאיר אשכול זה כמות שהוא, וכל אחד מוזמן להוסיף על הרשימה, ויה"ר שיצא מכאן דבר שלם.

ר' שבתי דונולו: רש"י עירובין דף נ"ו סוף ע"א.

רש"י מביא גם הרבה מ'דונש' - בחיפוש בב"א העלה 61 פעמים, 60 בתנ"ך, ו-1 בכתובת י ע"ב.

ואם כבר, בביצה לג. אומר רש"י "כך שמעתי (!) בפיוט יוצר שיסד אחד מגאוני לומברדיא" והגיה הגרי"ב במקום 'פיוט יוצר' 'פירוש ספר יצירה' באומרו 'שכן נמצא מפורש בפי' לספר יצירה לר' שבתי דונולו הרופא מלומברדיא זצ"ל'

וכמי שאינו בקי בתולדות 'גאוני לומברדיא' לא באלו שייסדו פיוט ליוצר ולא באלו שעשו פירושים לספר יצירה, אבקשה נא מר' ישבב ספרא רבה דאורייתא להרחיב כאן הדיבור אודותם וייחוס רש"י אליהם.

לכאורה כוונת רש"י לאחד ממשפחת הקלונימוס שמושבם היתה בעיר לוקא שבארץ לומברדיה, עד שהביא המלך קרל הגדול את רבי משה הגדול מלוקא למגנצא כמבואר בשו"ת מהרש"ל סי' כ"ט. רובם ככולם כתבו פיוטי יוצר וקרובות שנפוצו בכל המנהגים, ובעיקר באשכנז. מפייטני משפחה זו ידועים - רבנא משולם בן רבנא קלונימוס [שכתב עליו רגמ"ה בתשובה "ידענו שחכם גדול היה ויסד פיוטים רבים"], רבי משה בן קלונימוס בעל "אימת נוראותיך", וגם מופיע בפיוט הנ"ל לפסח השם "חננאל בן קלונימוס", ורבו הביאורים בזה. עוד מצאנו פיוטים לרבי יקותיאל בר קלונימוס, וגם רבי קלונימוס הזקן חיבר פיוטים. [על תולדות משפ' קלונימוס וסדר דורותיהם נשפך דיו רב, ואכ"מ].
יש לדייק בלשונו של רש"י שכתב אחד מ'גאוני' לומברדיא. כינוי זה מורה, לכאורה, על דמות שהיה חי בלומברדיה בתקופה קדומה מספיק שרש"י כינהו גאון. מעניין מאוד, שבזבחים דף מה: כינה רש"י את רבינו משולם בן רבינו קלונימוס בכינוי גאון.

ה"ג, נומי ר"ש בדבר שדרכו לאכול חייב, וכך שמעתי מבית מדרשו של רבינו יעקב. ול"נ, שכך פירש ר' משולם בר קלונימוס גאון בשעת מיתתו, נומי ר"ש, כמו "אמר ר"ש" ובספרים היה כתוב הדם ועמו.

לגבי דברי רבנא משולם בן רבנא קלונימוס בשעת מיתתו, יש לציין שבתוס' מנחות קט: הובא דבר זה מפי רבינו קלונימוס אביו של רבינו משולם, שאמר כן בשעת מיתתו, ולא בנו רבינו משולם. וז"ל התוס' בד"ה בתחילה:

ורבינו קלונימוס אביו של רבי משולם הגיה כלשון שני בשעת פטירתו, והסופר טעה בין עלה לעולה. ושלשה דברים הגיה כמפי נבואה בשעת פטירתו, זאת ועוד אחרת, שהיה כתוב בספרים בפרק בית שמאי בזבחים (דף מה:) דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול חייבין עליהם משום נותר וטמא חוץ מן הדם ונומי רבי שמעון מחייב בדבר שדרכו להיאכל, פי' - אמר רבי שמעון. ועוד הגיה בשבועות (דף יב:) שהיה כתוב בספרים קרבנות ציבור סכין מושכתן למשהו, ולא היו יודעין מהו. ואמר, דגרסינן למה שהן:

אחרי כל הנ"ל, אינני יודע מראה מקום לפיוט בו כתוב מה שפירש רש"י בביצה, והרבה פיוטים נאבדו, אם כי יתכן שצדק הגרי"ב בהגהתו.

האם גרוסמן לא כתב על כך?

פרו' אברהם גרוסמן?

העירני אחד מחכמי הפורום שכאן מוזכר עוד שם של חכם אחד שהזכירו רש"י, וגם באשכול ההוא הבעתי רצוני לפתוח אשכול זה. [עד שפתחתי האשכול שכחתי מהודעתי זאת].
viewtopic.php?p=70302#p70302
שם החכם רבי ברוך ברבי אל[י]עזר, ורש"י מביאו בפירושו לפרשת וארא [שמות ו יט]

ישבב, פירושו של ר' מנחם המובא ברש"י בעמוס מופיע ככתבו וכלשונו ממש במדרש זוטא על שה"ש (בובר) פרשה א סי' טז.

1. יעויין בספר חכמי צרפת הראשונים, שם פרופ' גרוסמן, בפרק (הארוך) על רש"י, עוסק בחכמים שרש"י הביא.
2. הכינוי "גאון" שימש להרבה מרבותינו הראשונים באשכנז בדורות שלפני רש"י, ויעויין מש"כ ע"כ רוסמן בספרו חכמי אשכנז הראשונים, בפרק על רבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא.
3. כמובן, יש להפריד בין חכמים שרש"י הכיר ממש (כגון רבותיו, ורבינו מאיר ש"ץ ורבינו שלמה ב"ר שמשון ורבינו נתן ב"ר מכיר וכו'), לבין חכמים שרש"י למד מתלמידיהם (כגון רגמ"ה ורבינו אליעזר הגדול) לבין חכמים בני דורו שרש"י הכיר מפי כתבם (כגון רבינו קלונימוס איש רומי, שהגיע לגרמייזא אחרי שרש"י חזר לצרפת), לבין חכמים מדורות עברו רש"י כיר רק מפי כתבם (כגון רבותינו המדקדקים דונש ומנחם ורבי שבתאי דונולו וכו')
4. לגבי רבי מנחם המוזכר במדרש שיר השירים- יש על זה דיון במאמר הזה (ללא שאני ממליץ על המאמר או על המחבר):
הירשמן, מנחם ‬ ‫ שער הכוהן ועלייתו לרגל של אליהו בן מנחם : שרבובי מסורות של ימי-הביניים במדרשי חז"ל. ‬ ‫ תרביץ נה,ב (תשמו) 217-227 ‬

יש ספר מקורות רש"י של אחד בשם מנחם זוהרי ואיני יודע מה טיבו.

ישבב הסופר כתב:אחרי כל הנ"ל, אינני יודע מראה מקום לפיוט בו כתוב מה שפירש רש"י בביצה, והרבה פיוטים נאבדו, אם כי יתכן שצדק הגרי"ב בהגהתו.

בכ"י מינכען לשון רש"י: בפיוט אחד שיסד אחד מגאוני לונגברדיה ר' שבתאי דונולו הרופא. הנה בעקרון צדק הגרי"ב שמדובר בר"ש דונולו, אלא שלכאורה זה נגד השערתו שהכונה לפי' ס' יצירה, ואולי כתב כך רש"ד כשיטתו בפיוט שחיבר, אם כי לא ידוע שחיבר פיוטים. אמנם לאחר שאנו יודעים שפירושו לס"י היה בידי רש"י שהרי ציטטו בערובים כנזכר לעיל, מסתבר שאכן כבר בכ"י מינכען נפל חלק מהשיבוש שלפנינו, (רק חלק כי השם ר"ש דונולו עדיין מופיע), וכן כתב ר"ש באבער במבוא ללקח טוב וצוטט בראש ס' חכמוני ד' ורשה, כי כ"י מינכען מוטעה וצ"ל במקום בפיוט אחד - בפירוש יצירה, ובזה הנוסח שלנו: בפיוט יוצר קרוב יותר לאמת, מאשר כ"י מינכען.

אגב, דבר מעניין, בכ"י מינכען נקרא שם המחוז לונגוברדיה, בידוע שמחוז זה בצפון איטליה נקרא כך, כי התישבו בו גרמנים שהיו מגדלים זקנם, בניגוד לרומאים שגילחו זקנם, ולכן נקראו בעלי הזקן הארוך (לונגו - בארד), ברבות הימים השתבש השם ללומברדיה, והנה גם בתוך רש"י שינו המעתיקים את שם המחוז לשמו העדכני.

העתק ממה שכתבתי באשכול אחר, ומה שהוסיף על זה הגהמ:

הבונה כתב:ברש"י יומא כט: כותב: ולי נראה דלא גרסינן פסולה ... והכי נמי גרסינן בפי' הר"ח איש רומי...
והכונה שם לפי' רבנו חננאל כמו שיראה המעיין בפי' הר"ח אלא שמגיהי דפוס וילנא, לא עיינו ברש"י שבאותו עמוד, והוסיפו בפנים הר"ח בסוגריים מרובעות [פסולה], וכבר העירו שם בהוצאת עו"ה שטעות בידם.
אגב בטקסט שבבר אילן (שבמסכת זו מקורו ממהדו' שטיינזלץ) פתחו בטעות ר' חנינא איש רומי, וכמו שמופיע בדפוסים בטעות ברשב"ם בב"ב (דף ל.) ושם הגיה הרש"ש (כמובא בהגו"צ של עו"ה) שצ"ל רבנו חננאל איש רומי, וכן הוא בדפוסי לובלין וונציה, וכן מופיע במפורש גם לפנינו להלן בפי' הרשב"ם (דף פו:).
ואין לומר שהרש"י הנ"ל ביומא הוא הגה"ה שהרי מוקף בסוגריים מרובעות, כי הביאו שם בהגו"צ של עו"ה שקטע זה הוא מרש"י ישן שהביאו הראשונים והמהרש"א.

למרות מה שכתבתי בסוף הרי הרב חכם באשי טען שם שאין להביא הוכחה ממקום אחד, ועדיין יתכן שזו הוספה מאוחרת.

הגהמ כתב:בעברי מקופיא על העמודים שהעלה חכם באשי למעלה ממחקרי י' ת"ש, ראיתי שהכינוי 'איש רומי' שהעניקו רבותנו הצרפתים לרבנו חננאל בא בגלל דבריו הרבים שמצאו ממנו בס' הערוך שיחברו רבנו נתן 'איש רומי'. ואין בידי העמודים מאותו ספר שציינו ע"ז (ואם יועיל ח"ב בטובו להעלם לכאן תע"ב) להווכח אם כנים הדברים אבל אם אמת הוא אזי לא יתכן שגם רש"י יכנהו כן שהרי רש"י לא ראה את ס' הערוך כאשר העלה הגאון ריח"ס בדבריו שצירף חיים למעלה. (ואף שלא הביא הוכחות פנימיות לזה רק ממה שלא נזכרו דבריו בגוף פירוש רש"י, אמנם מצאתי כמה מקומות בדברי רש"י שנראה מהם שלא היה לפניו ס' הערוך כגון בגיטין דף לד: בד"ה והלכתא כנחמני יעו"ש בגה"ש ואכמ"ל.)

בתחילת יחזקאל (אם אין זכרוני מטעני)
רש"י מביא שתלמיד א' אמר לו בלשון "רוסיא".

יין המשמח כתב:בתחילת יחזקאל (אם אין זכרוני מטעני)
רש"י מביא שתלמיד א' אמר לו בלשון "רוסיא".

הגאון מבר-אילן לא יודע על רש"י זה גם לא רעהו בעל הדי.בי.אס., מה שכן, במל"א ו ז כותב רש"י: ומקבות - דלוט"א בלשון רוסיא, לא בשם אף תלמיד.

ישבב הסופר כתב:לכאורה כוונת רש"י לאחד ממשפחת הקלונימוס שמושבם היתה בעיר לוקא שבארץ לומברדיה, עד שהביא המלך קרל הגדול את רבי משה הגדול מלוקא למגנצא כמבואר בשו"ת מהרש"ל סי' כ"ט. רובם ככולם כתבו פיוטי יוצר וקרובות שנפוצו בכל המנהגים, ובעיקר באשכנז. מפייטני משפחה זו ידועים - רבנא משולם בן רבנא קלונימוס [שכתב עליו רגמ"ה בתשובה "ידענו שחכם גדול היה ויסד פיוטים רבים"], רבי משה בן קלונימוס בעל "אימת נוראותיך", וגם מופיע בפיוט הנ"ל לפסח השם "חננאל בן קלונימוס", ורבו הביאורים בזה. עוד מצאנו פיוטים לרבי יקותיאל בר קלונימוס, וגם רבי קלונימוס הזקן חיבר פיוטים. [על תולדות משפ' קלונימוס וסדר דורותיהם נשפך דיו רב, ואכ"מ].
יש לדייק בלשונו של רש"י שכתב אחד מ'גאוני' לומברדיא. כינוי זה מורה, לכאורה, על דמות שהיה חי בלומברדיה בתקופה קדומה מספיק שרש"י כינהו גאון. מעניין מאוד, שבזבחים דף מה: כינה רש"י את רבינו משולם בן רבינו קלונימוס בכינוי גאון.

אחרי כל הנ"ל, אינני יודע מראה מקום לפיוט בו כתוב מה שפירש רש"י בביצה, והרבה פיוטים נאבדו, אם כי יתכן שצדק הגרי"ב בהגהתו.

לפלא הדיון בזה, הרי פשוט שהכוונה לפירוש ספר יצירה של ר' שבתי דונלו הרופא, דברי רש"י בביצה קיימים ונמצאים בפועל בפירוש ספר יצירה שלו!

ישבב הסופר כתב:פרו' אברהם גרוסמן?

אכן כן

חלמיש כתב:

ישבב הסופר כתב:לכאורה כוונת רש"י לאחד ממשפחת הקלונימוס שמושבם היתה בעיר לוקא שבארץ לומברדיה, עד שהביא המלך קרל הגדול את רבי משה הגדול מלוקא למגנצא כמבואר בשו"ת מהרש"ל סי' כ"ט. רובם ככולם כתבו פיוטי יוצר וקרובות שנפוצו בכל המנהגים, ובעיקר באשכנז. מפייטני משפחה זו ידועים - רבנא משולם בן רבנא קלונימוס [שכתב עליו רגמ"ה בתשובה "ידענו שחכם גדול היה ויסד פיוטים רבים"], רבי משה בן קלונימוס בעל "אימת נוראותיך", וגם מופיע בפיוט הנ"ל לפסח השם "חננאל בן קלונימוס", ורבו הביאורים בזה. עוד מצאנו פיוטים לרבי יקותיאל בר קלונימוס, וגם רבי קלונימוס הזקן חיבר פיוטים. [על תולדות משפ' קלונימוס וסדר דורותיהם נשפך דיו רב, ואכ"מ].
יש לדייק בלשונו של רש"י שכתב אחד מ'גאוני' לומברדיא. כינוי זה מורה, לכאורה, על דמות שהיה חי בלומברדיה בתקופה קדומה מספיק שרש"י כינהו גאון. מעניין מאוד, שבזבחים דף מה: כינה רש"י את רבינו משולם בן רבינו קלונימוס בכינוי גאון.

אחרי כל הנ"ל, אינני יודע מראה מקום לפיוט בו כתוב מה שפירש רש"י בביצה, והרבה פיוטים נאבדו, אם כי יתכן שצדק הגרי"ב בהגהתו.

לפלא הדיון בזה, הרי פשוט שהכוונה לפירוש ספר יצירה של ר' שבתי דונלו הרופא, דברי רש"י בביצה קיימים ונמצאים בפועל בפירוש ספר יצירה שלו!

כל הענין שכתבתי בזה לא היה אלא נסיון ליישב את דברי רש"י כמות שהם ודלא כהגהת הגרי"ב. זה שהוא נמצא באמת בפירושו של רבי שבתי הרופא אכן הוא סיבת הגהת הגרי"ב. אך, אין זה אומר שלא היה פיוט ליוצר מבן דורו של רבי שבתי דונולו - רבינו משולם בן קלונימוס, או מאביו, או מחכם אחד בדור ההוא או קודם לו, שאף הוא הזכיר ענין זה, ורש"י מביאו משם.
ובסוף דברי כתבתי, שלמעשה אין בידינו פיוט שכזה, ואף כי ניתן לומר שנאבד, מ"מ עובדת המצאו בפירוש רבי שבתי דונולו לספר יצירה, הרי הוא כודאי שאין הספק מוציא ממנו, ונראה אכן כהגהת הגרי"ב.

ישבב הסופר כתב:כל הענין שכתבתי בזה לא היה אלא נסיון ליישב את דברי רש"י כמות שהם ודלא כהגהת הגרי"ב. זה שהוא נמצא באמת בפירושו של רבי שבתי הרופא אכן הוא סיבת הגהת הגרי"ב. אך, אין זה אומר שלא היה פיוט ליוצר מבן דורו של רבי שבתי דונולו - רבינו משולם בן קלונימוס, או מאביו, או מחכם אחד בדור ההוא או קודם לו, שאף הוא הזכיר ענין זה, ורש"י מביאו משם.
ובסוף דברי כתבתי, שלמעשה אין בידינו פיוט שכזה, ואף כי ניתן לומר שנאבד, מ"מ עובדת המצאו בפירוש רבי שבתי דונולו לספר יצירה, הרי הוא כודאי שאין הספק מוציא ממנו, ונראה אכן כהגהת הגרי"ב.

למה דוקא מישהו אחר בן דורו, ולא הוא עצמו בפיוט שאולי חיבר? (וכפי שאכן גירסת כ"י מינכען שהבאתי לעיל, ששמא אף היא טעונה תיקון כדברי באבער).

הבונה כתב:

ישבב הסופר כתב:כל הענין שכתבתי בזה לא היה אלא נסיון ליישב את דברי רש"י כמות שהם ודלא כהגהת הגרי"ב. זה שהוא נמצא באמת בפירושו של רבי שבתי הרופא אכן הוא סיבת הגהת הגרי"ב. אך, אין זה אומר שלא היה פיוט ליוצר מבן דורו של רבי שבתי דונולו - רבינו משולם בן קלונימוס, או מאביו, או מחכם אחד בדור ההוא או קודם לו, שאף הוא הזכיר ענין זה, ורש"י מביאו משם.
ובסוף דברי כתבתי, שלמעשה אין בידינו פיוט שכזה, ואף כי ניתן לומר שנאבד, מ"מ עובדת המצאו בפירוש רבי שבתי דונולו לספר יצירה, הרי הוא כודאי שאין הספק מוציא ממנו, ונראה אכן כהגהת הגרי"ב.

למה דוקא מישהו אחר בן דורו, ולא הוא עצמו בפיוט שאולי חיבר? (וכפי שאכן גירסת כ"י מינכען שהבאתי לעיל, ששמא אף היא טעונה תיקון כדברי באבער).

לא מצאנו שרבי שבתי דונולו חיבר פיוטים.

בברכה המשולשת כתב:לא מצאנו שרבי שבתי דונולו חיבר פיוטים.

לא ראינו אינו ראיה, היו עוד שלא נודע עליהם שחיברו פיוטים, עד שנמצא להם.
(וראה בפתיחת חכמוני שכותב בפרוזה חרוזה, עם קולופון).
עכ"פ מחוורתא שצריך לתקן בדומה להגהת הגרי"ב, כמתברר מכ"י מינכען שאף הוא טעון מעט תיקון, כדלעיל.

נוטר הכרמים כתב:ישבב, פירושו של ר' מנחם המובא ברש"י בעמוס מופיע ככתבו וכלשונו ממש במדרש זוטא על שה"ש (בובר) פרשה א סי' טז.

נוטר, האם יש לראות את רש"י כמצטט דברי המדרש? האיך יובן לשונו "שמעתי משמו של רבי מנחם"?

ישבב הסופר כתב:

נוטר הכרמים כתב:ישבב, פירושו של ר' מנחם המובא ברש"י בעמוס מופיע ככתבו וכלשונו ממש במדרש זוטא על שה"ש (בובר) פרשה א סי' טז.

נוטר, האם יש לראות את רש"י כמצטט דברי המדרש? האיך יובן לשונו "שמעתי משמו של רבי מנחם"?

הכי מסתבר שר' מנחם כתב פירושו זה על גליון המדרש, לבאר כונת המדרש, והמעתיקים הכניסוהו לפנים המדרש זוטא.

הבונה כתב:

ישבב הסופר כתב:

נוטר הכרמים כתב:ישבב, פירושו של ר' מנחם המובא ברש"י בעמוס מופיע ככתבו וכלשונו ממש במדרש זוטא על שה"ש (בובר) פרשה א סי' טז.

נוטר, האם יש לראות את רש"י כמצטט דברי המדרש? האיך יובן לשונו "שמעתי משמו של רבי מנחם"?

הכי מסתבר שר' מנחם כתב פירושו זה על גליון המדרש, לבאר כונת המדרש, והמעתיקים הכניסוהו לפנים המדרש זוטא.

וואללה זה 'הכי מסתבר'... אוקימתא כזו יש לחדש רק אחרי השוואת שני כת"י שבאחד יש את הפיסקא ובשני אינו, ואחרי שהוברר שדברי המדרש מבוארים גם בלי חלק זה, יוכל המשער להניח שמדובר אולי בהוספה מהגליון וכו' וכו' וכו'. לא ככה 'בין מנחה למעריב'.
אבל לא לזה כיוונתי, עיקר נקודת שאלתי היתה שאם רש"י ראהו בכתב, מדוע כתב "שמעתי משמו של רבי מנחם". מקופיא הייתי חושב שזה מורה על דבר ששמע מפי אחד מתלמידי רבי מנחם בר חלבו [כמהר"י קרא], או אולי רבי מנחם אחר. ולכך אני חפץ לדעת אם מצינו לרש"י שיביא את המדרש זוטא בעוד מקומות.

רש"י מס' שבת דף פ"ה ע"ב

בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן - ממשיך של רוח זו בצד קרן מזרחית צפונית, ושל רוח זו לצד מערבית דרומית, וכן כולן להרחיקן שלא יהיו זה כנגד זה, כמו שפירשתי גבי אתקפתא דלעיל דמקום קרנות, ולא גזר שמואל שמא ימלא את הקרנות, כך נראית שיטה זו בעיני, ולא פירשו רבותי כן, שהם פירשו: קרנות - אלו גבולין, ויש לי גמגומים בה הרבה, גם בכל התלמוד לא שמעתי קרנות אלא זויות, ומצאתי לי סמך ביסודו של רבי שמעון הזקן אחי אמי מפי רבינו גרשום אבי הגולה, ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בשלש פנים - לא ישרו בעיני.

ישבב הסופר כתב:

הבונה כתב:

ישבב הסופר כתב:נוטר, האם יש לראות את רש"י כמצטט דברי המדרש? האיך יובן לשונו "שמעתי משמו של רבי מנחם"?

הכי מסתבר שר' מנחם כתב פירושו זה על גליון המדרש, לבאר כונת המדרש, והמעתיקים הכניסוהו לפנים המדרש זוטא.

וואללה זה 'הכי מסתבר'... אוקימתא כזו יש לחדש רק אחרי השוואת שני כת"י שבאחד יש את הפיסקא ובשני אינו, ואחרי שהוברר שדברי המדרש מבוארים גם בלי חלק זה, יוכל המשער להניח שמדובר אולי בהוספה מהגליון וכו' וכו' וכו'. לא ככה 'בין מנחה למעריב'.

מסכים איתך, בפרט שאני רואה כעת שדברי רש"י בש"ר מנחם אינם ממש כדברי המד': אעתיק שניהם, ואצביע על ההבדלים:

רש"י:
בפאת מטה - מלמד שלא נשתייר מהם אלא א' משמונה שבהם ושאר ערש היכן הוא בדמשק לקיים מה שנאמר (לקמן /עמוס/ ה') והגליתי אתכם מהלאה לדמשק ושמעתי משמו של ר' מנחם זצ"ל שהיה מפרש זו א' משמונה שלא נאמר פאת אלא בפאת מטה במקצתה בא' משתי רוחות של פאה והיא שמינית של מטה שהרי ארבע פאות יש ושתי רוחות לפאה.

מדרש זוטא:
אף ערשנו רעננה. אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר סמבטיון, כמה שנאמר בפאת מטה [ובדמשק ערש] (עמוס ג' י"ב). שלא שייר המקום מהם אלא אחד משבעה ואחד משמונה, כמה שנאמר בפאת מטה, והפאה של מטה אחת. הרי לך שתי פאות ושתי ירכים וארבע רגלים, והמטה כלה, להיכן הלכה לה, לפנים מדמשק.

המדרש מכנה רק שתי צלעות של המיטה בשם "פאה", ואילו שני האחרים מכונים שם: יריכיים. בעוד אצל ר' מנחם כל ארבעת הצלעות מכונות פאות. בנוסף המדרש מחשב 2 פאות 2 יריכים ו-4 רגליים, יחד 8, לכן פאה אחת היא שמינית. בעוד ר' מנחם אינו מחשב את הרגליים, אלא אומר ש'בפאת' היא מקצת פאה היינו מחציתה, והיא שמינית מ-4 פאות.

והנוטר לא דייק בדבריו, שר' מנחם זהה למדרש כלשונו.

שבטיישראל כתב:רש"י מס' שבת דף פ"ה ע"ב
ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בשלש פנים - לא ישרו בעיני.

חכם זה נזכר גם בדברי רש"י ר"ה לב ע"א ד"ה כנגד.

חקר כתב:

שבטיישראל כתב:רש"י מס' שבת דף פ"ה ע"ב
ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בשלש פנים - לא ישרו בעיני.

חכם זה נזכר גם בדברי רש"י ר"ה לב ע"א ד"ה כנגד.

רבינו יצחק ב"ר יהודה (תלמיד רבינו אליעזר הגדול, וראש ישיבת מגנצא אחרי פטירת רבינו יעקב ב"ר יקר) היה אחד משלושת רבותיו של רש"י.

יש להוסיף גם את ששת המקומות במס' שבת (מ. נט: ס. סה. קז. קכח.) שרש"י מזכיר לוי"ה, וזה רמז לרבו ר' יצחק הלוי. ובטעות כתבו בגליון באחד המקומות שזה רמז לר' יהודה הלוי.
ושם י: מביא בשם תלמידי ר' יצחק הלוי.
אמנם שם נט: כתב, ואסור - לשון תלמידי רבינו יצחק נשמתו עדן, [ובתלמידי] רבינו הלוי מצאתי מותר, האם הראשון זה ר"י בן יהודה?
מלבד זאת מביא רש"י בשבת פעמים רבות את רבינו הלוי.

בברכה המשולשת כתב:

חקר כתב:

שבטיישראל כתב:רש"י מס' שבת דף פ"ה ע"ב
ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בשלש פנים - לא ישרו בעיני.

חכם זה נזכר גם בדברי רש"י ר"ה לב ע"א ד"ה כנגד.

רבינו יצחק ב"ר יהודה (תלמיד רבינו אליעזר הגדול, וראש ישיבת מגנצא אחרי פטירת רבינו יעקב ב"ר יקר) היה אחד משלושת רבותיו של רש"י.

ובברכות לט. כותב רש"י: כך ראיתי בפירוש בבא קמא של רבינו יצחק ברבי יהודה.

הבונה כתב:אמנם שם נט: כתב, ואסור - לשון תלמידי רבינו יצחק נשמתו עדן, [ובתלמידי] רבינו הלוי מצאתי מותר, האם הראשון זה ר"י בן יהודה?.

אכן כן.

חולין קט"ז:
כתב רש"י וז"ל

אבל פירשא שרי כי האי גוונא דאין קדושה חלה אלא על הראוי ממנה למזבח מידי דהוי אעור של עולה שהוא מתחלק לכהנים כן מצאתי בנימוקי רבינו שלמה ברבי מאיר:

ומצאתי כאן במחז"וו הו"ל מקיצי נרדמים נכתב במבוא שמדובר ברבינו שלמה אחי ר"ת והרשב"ם (!).

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 474_68.pdf

א) לכאו' נקרא אח זה על שם זקנו רש"י, והאם מסתבר שנהגו אז לקרוא לנכד בחיי הסבא אשר על שמו נקרא?
ב) הוא חיבר ספר נימוקים כבר בחיי רש"י?!
ג) רש"י מכנה נכדו, בן בתו "רבינו שלמה ברבי מאיר"?
נראה לי שהשערת המקיצי נרדמים היא השערה בלי טעם וריח, ואין לו על מה שיסמוך כלל וכלל.