פורום אוצר החכמה

בשו"ת רבבות אפרים ח"ו עמ' תקעא, כתב וז"ל,

מעשה בבת ת"ח רה"י בעיה"ק שנישאה לאחד בן לדיין ורה"י מבני ברק, וטענה עליו טענה דאין לו גבורות אנשים ונשארה בתולה התגרשה, והתיר הגרי"ש אלישיב שליט"א והב"ד דמתא ודת"א לילך ללא כיסוי ראש, שתוכל למצוא שידוך בן טובים, ואף ששם כבר היתה נשואה לכאו', ובעזה"י שמצאה שידוך בחור הגון מצרפת ונישאה לו וב"ה זכו כבר בזרע של קיימא למז"ט

למאן דהוא יש מקור נוסף בענין?

יש תשובה בעניין דומה של ר' משה פיינשטיין בעניין פריעת הראש באלמנה במקום הפסד גדול
אהע"ז סימן נז

יתכן ששם ההיתר היה בצירוף שאולי יש כאן מקח טעות בעצם הקידושין והנישואין, ולא היתה נשואה מעולם, ורק משום מראית העין ומשום גנאי היתה צריכה להמשיך לילך בכיסוי ראש, וכיון שהיה שם צורך להקל, הקילו לה.

אני כותב את הדברים בחשש, כי אינני זוכר מקורות להם (ואוצר אין לפני כעת), אז גם מי שאינם נראים לו אל יתקוף אותי על זה:
ראיתי בעבר נדון באי אלו ספרי הלכה, לגבי קהילות שמנהגן שאין הכלה מכסה שערה בחתונה, אף שמחופתה כבר נשואה היא (ועיין בזה יחווה דעת ה סב). ובין הדברים שראיתי עלתה סברא, שאין המחייב את הכיסוי רק היותה נשואה, אלא בעיקר מה שאינה בתולה (זכורני שראיתי את הלשון שבבתולה יש שמירה טבעית שלא תחטא, ובבעולה נוספה לה תחת זה השמירה החיצונית של כיסוי הראש). וראיה לדבר (כמדומני שהביאוה בשם רא"ד בהגרש"ז אוירבך) ממה שיש מהפוסקים שחייבו גם פנויה שנבעלה בכיסוי הראש.
אם כנים הדברים, ורק אם כנים, אזי יש בהם טעם להקל בנדון דנן, שעוד היא בתולה.

מרחביה כתב: וראיה לדבר (כמדומני שהביאוה בשם רא"ד בהגרש"ז אוירבך) ממה שיש מהפוסקים שחייבו גם פנויה שנבעלה בכיסוי הראש.
אם כנים הדברים, ורק אם כנים, אזי יש בהם טעם להקל בנדון דנן, שעוד היא בתולה.

אכן תשובתו של הרבבות אפרים שם מדבר על בתולה שנאנסה לגבי בכסוי ראש.

בשו"ת שבות-יעקב (ח"א סי' קג) "דכל שלא נבעלה מותרת בפריעת ראש ככל הבתולות, ופוק חזי עמא דבר". עכ"ל. והגרעק"א חולק עליו, איני זוכר היכן.

בשו"ת מהר"י הלוי אחיו של הט"ז סי' ס' ובחו"י סי' קצ"ו חולקים על השבו"י דכל ארוסה חייבת בכיסוי. וגם בשיטמ"ק רפ"ב דכתובות בשם הגאונים שכתב שארוסה אינה חייבת בכיסוי מ"מ בנשואה חייב ולאו דווקא בבעולה.

כדברי מרחביה כ"כ הפוסקים לישוב סתירת השו"ע או"ח לדבריו באה"ע, והכי רווחא שמעתתא דאסרי' לבעולה לילך פרועת ראש ואפי' לא נשאת מעולם.

ומ"ש אליהוא במח"כ אינו שייך לכאן, דנשואה חייבת אפי' לא נבעלה (וג"ז נגד משמעות ירושלמי ואין אתי ספרים כעת), אבל אם נתגרשה מי יימר לחייבה, ואכ"מ.
[רעק"א שכ' לבנוני מביא הר"י הלוי הנ"ל בגליון שו"ע ואיני זכור אם בהל' ק"ש אם באה"ע].