ספר ישן של א"י <נוסח ארצי ישראלי של הבבלי?>

[הבונה]

כבר נידון כאן בפורום פעם ביותר מאשכול אחד, ענין לשונות הירושלמי שהביא רש"י במס' תמורה ופעם אחת בכריתות.
ציינו לכמה מחקרים רק חלק מהם ידוע לי מה כותבים, ראיתי בס' נוסף שלא צוין כאן.
עכ"פ דעת החוקרים שמסכתות מסוימות בבלי סודרו סופית בא"י, או בבבל במחוז שניב הדיבור הארמי שלהם דומה במעט לניב הארץ ישראלי.
אני סברתי שזה לא הפתרון לבעית לשונות הירו' שברש"י תמורה, כי רש"י מבדיל בין הגירסה הרגילה לגירסה הירושלמית, מה שלא מתאים לסברא שכל המסכת היא בעלת סידור ירושלמי.
העלתי כאן השערה מסוימת שבני א"י הכניסו מסכת זו מן הבבלי לסדר הירושלמי שלא כלל קדשים כמו שקלים שהוכנס לבבלי מן הירו', ראה כאן.
viewtopic.php?f=7&t=2468&p=72072&hilit=%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99+%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94#p72072
אמנם כעת מצאתי משהו, שאולי מערער את השערתי והשערת החוקרים כאחד.
ברמב"ן שבת טו. מביא גירסת ספר ישן של ארץ ישראל בגמ' שבת שם, ומביא מלבד זה גם גירסת הירו', כך שלא יתכן לומר שכונתו שס"י של א"י הוא הירושלמי, נראה מזה, שהיה נוסח ארצישראלי של כל הבבלי, ויתכן מאד שמכאן הגירסאות שהביא רש"י בתמורה, ולא מדובר בסדר שהוכנס ללירו' מהבבלי ולא במסכתות שסודרו בא"י או במחוזות מסוימים בבבל.
כמבון, שאין כאן הוכחה חותכת כלשהי, אלא רק עוד כיוון לענין שעדיין לא הוברר כל צרכו.

[איש_ספר]

המובאה הלזו ברמב"ן נידונה בספרו של רי"ש שפיגל, אשתדל לעלות דבריו כאן.

[הבונה]

המובאה הלזו ברמב"ן נידונה בספרו של רי"ש שפיגל, אשתדל לעלות דבריו כאן.

אודה לך אם תעשה זאת.

[איש_ספר]

נמספרו של רי"ש שפיגל, מעניין שהמובאות כאן הם רק של נוסח המשנה

(א) נוסח ארץ ישראל
כידוע, לאחר חתימת המשנה ע"י ר' יהודה הנשיא, שקעה קרנה של ארץ ישראל ועלתה קרנה של בבל. מצב זה נמשך עד סוף תקופת הגאונים, עד שנת פטירתו של רב האי גאון, שהיא שנת 1050 בקירוב. באותה העת ירדה קרנה של בבל אף היא, ועלתה קרנם של מקומות אחרים. עם גירוש ספרד, אנו עדים שוב לעלייה משמעותית בקרנה של ארץ ישראל. והנה, אף שבמשך מרבית הזמן שלאחר חתימת המשנה יד בבל היא על העליונה, מכל מקום נשאר תחום אחד לפחות שצוינה בו ארץ ישראל במיוחד, והוא – נוסח המשנה ושאר ספרות התנאים. כאשר הראשונים רוצים לבדוק נוסח מדויק של משנה, הם מזכירים בדבריהם את נוסח א"י. כבר עמדו החוקרים על עובדה זו, והפנו למקומות רבים המאשרים עובדה זו. לפיכך לא נרבה כאן במקורות, ונציין רק לכמה מהם:
(א) הרמב"ן בחידושיו לר"ה י ע"ב כתב: "וכן מצאתי בגליונות משניות ישנות של א"י". ובחידושיו לחולין מג ע"ב כתב: "וכן במשניות בדוקות של א"י".
(ב) הרשב"ץ בפירושו לאבות פ"ה מ"י כתב: "אבל במשניות שבאו מארץ ישראל שהם מנוקדות יש גירסא יותר מדוקדקת".
(ג) ר' יצחק בן שלמה הישראלי, בפירושו לאבות כתב: "ואני יש לי שתא סדרי משנה ב' [היינו שני עותקים] מדויקים ומנוקדים שנכתבו בירושלים עיר הקדש וכתיב בהם".
במשך הזמן אבדו חלק מהטפסים המיוחדים שצוינו ע"י הראשונים, אולם אנו שומעים עדות מאוחרת על טופס מעין זה. ר' יו"ט ליפמן הלר, בחיבורו תוספות יו"ט, בהקדמה לסדר קדשים, כתב כי הגיע לידו פירוש המשניות לרמב"ם על שלושה סדרים, וכשבחן נוסח זה ראה:
לא מן השם הגהות הוא זה, כאשר עין כל מישרים יחזה, שלפעמים נתחלפו כמה שורות ועניינים, בפנים מפנים שונים, אבל היא נוסחא ומהדורא אחרינא, והרמב"ם עצמו באחרונה עשאה קאמינא, על כן מדי דברי בה ועל שפתי אשאנה, בשם נוסחת א"י אקראנה... יען כי מארץ הקדושה היא מוצאת ואלי הובאה.
עוד הד לא"י אנו שומעים בתקופה זו, בהקדמה למהדורת המשנה שהדפיס מנשה בן ישראל, אמשטרדם, שצ"א: "גם על זה פקחתי עיני להביא כל הנוסחאות האמיתיו' הגהות רבות אשר האירו אל עברי ספר הרב בעל תוספות יום טוב נר"ו גם ספר מוגה מפי קדוש כמהר"ר שלמה עאדאני ז"ל".
אנו שומעים על חשיבות נוסח א"י גם ביחס למדרשי הלכה. בספר תמת ישרים, ויניציאה, שפ"ז, נדפסו הגהות לספרא, ומצוין שם בהקדמה כי הם הועתקו "מספ' חסיד ורב מחכמי א"י".

הערות:
יש לציין כאן לדברי ר' משולם מבדריש בחיבורו ההשלמה על מסכת סוכה פ"ג (גנזי ראשונים, מהד' ר"מ הרשלר, ירושלים, תשמ"א, עמ' 161, וראה שם בהערתו שהפנה לראב"ד שאף הוא הזכיר נוסח זה): "ובמשניות הבאות מספרד גרסי' בערבה ובהדס" וכו'. דברים אלו הובאו גם במלאכת שלמה, סוכה פ"ג מ"ב: "נפרצו עליו כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל וז"ל כתוב בפי' הרי"ף במשניות הבאות מספרד גרסי' בערבה ובהדס נפרטו ע"כ".
אפשטיין, משנה, עמ' 1271 והלאה; זוסמן, כתבי יד, עמ' 215 ואילך, וראה שם במיוחד עמ' 229–232 ובהערות, ועמ' 240–242 ובהערות.
זוסמן, שם, עמ' 236–243 ובהערות, דן גם בצורת הלימוד שהיתה נהוגה בא"י ובארצות שעמדו תחת השפעתה של ארץ ישראל, והוא סבור שהמשנה נלמדה שם כיחידה עצמאית וללא קשר ישיר עם התלמוד. לימוד מיוחד זה הביא לעיסוק מוגבר במשנה ובנוסחאותיה.
אפשטיין, משנה, עמ' 1272, ציין את המקור. בפירוש ר' יצחק בר שלמה על פרקי אבות, מהד' כשר–בלכרוביץ, ירושלים, תשל"ב, לא מצאתי זאת. אמנם הוא מזכיר, במקומות אחרים בפירושו, את המשניות שהיו לו, ואשר נכתבו בירושלים. ראה שם במבוא עמ' 15, שציינו לכמה מקומות.
אפשטיין, משנה, עמ' 1287, ציין את המקומות שבהם הזכיר בעל תויו"ט את נוסחת א"י.

[חקר]

במשך הזמן אבדו חלק מהטפסים המיוחדים שצוינו ע"י הראשונים, אולם אנו שומעים עדות מאוחרת על טופס מעין זה. ר' יו"ט ליפמן הלר, בחיבורו תוספות יו"ט, בהקדמה לסדר קדשים, כתב כי הגיע לידו פירוש המשניות לרמב"ם על שלושה סדרים, וכשבחן נוסח זה ראה:
לא מן השם הגהות הוא זה, כאשר עין כל מישרים יחזה, שלפעמים נתחלפו כמה שורות ועניינים, בפנים מפנים שונים, אבל היא נוסחא ומהדורא אחרינא, והרמב"ם עצמו באחרונה עשאה קאמינא, על כן מדי דברי בה ועל שפתי אשאנה, בשם נוסחת א"י אקראנה... יען כי מארץ הקדושה היא מוצאת ואלי הובאה.

מוזרה קצת ההקבלה של דברי התוי"ט למובאות הראשונות, בדברי התוי"ט אין שום עדות על טיב ואיכות נוסחאות א"י כי אם התרפקות על דבר שבא מארץ הקודש.

[בברכה המשולשת]

לגוף האשכול, זכורני שראיתי בספרו של פרופ' משה גיל (ואינו כעת תחת ידי), שרבי שלמה ב"ר יהודה גאון ישיבת א"י (פעל קצת אחרי זמנו של רבינו חננאל) העתיק את מסכתות של התלמוד הבבלי בכתב ידו- והרי לנו נוסחא ישנה של הבבלי מא"י!

[הוגה]

רק שלא יתברר לנו לבסוף שר' שלמה גאון הנ"ל העתיק את הבבלי בעת שהותו בבל (אם בכלל)... א"כ יש לנו נוסחא של הבבלי מא"י מבבל...

[בברכה המשולשת]

רק שלא יתברר לנו לבסוף שר' שלמה גאון הנ"ל העתיק את הבבלי בעת שהותו בבל (אם בכלל)... א"כ יש לנו נוסחא של הבבלי מא"י מבבל...

רבי שלמה היה במקור מצפון אפריקה.

[יתר10]

אולי אני טועה, אבל כמדומה שהעתקת ר' שלמה בן ר' יהודה גאון איננה העתקה שלמה של הבבלי רק ליקוט וקיצור של סוגיות הש"ס.

[הבונה]

נמספרו של רי"ש שפיגל, מעניין שהמובאות כאן הם רק של נוסח המשנה

אם כן, אינו שייך לכאורה לעניינינו.

[הבונה]

במשך הזמן אבדו חלק מהטפסים המיוחדים שצוינו ע"י הראשונים, אולם אנו שומעים עדות מאוחרת על טופס מעין זה. ר' יו"ט ליפמן הלר, בחיבורו תוספות יו"ט, בהקדמה לסדר קדשים, כתב כי הגיע לידו פירוש המשניות לרמב"ם על שלושה סדרים, וכשבחן נוסח זה ראה:
לא מן השם הגהות הוא זה, כאשר עין כל מישרים יחזה, שלפעמים נתחלפו כמה שורות ועניינים, בפנים מפנים שונים, אבל היא נוסחא ומהדורא אחרינא, והרמב"ם עצמו באחרונה עשאה קאמינא, על כן מדי דברי בה ועל שפתי אשאנה, בשם נוסחת א"י אקראנה... יען כי מארץ הקדושה היא מוצאת ואלי הובאה.

מוזרה קצת ההקבלה של דברי התוי"ט למובאות הראשונות, בדברי התוי"ט אין שום עדות על טיב ואיכות נוסחאות א"י כי אם התרפקות על דבר שבא מארץ הקודש.

לא רק זה, במובאות הראשונות, מדובר בנוסח המשנה עצמה, כאן מדובר על מהדורה אחרת של פיה"מ להרמב"ם, מה זה קשור ל"עדות מאוחרת על טופס מעין זה"?

[איש_ספר]

נמספרו של רי"ש שפיגל, מעניין שהמובאות כאן הם רק של נוסח המשנה

אם כן, אינו שייך לכאורה לעניינינו.

הנה המשך השייך יותר וראה בהערה 3 שהזכיר הרמב"ן שהביא כת"ר.

(ד) ר' יעקב פליף והגהותיו לבבלי
דומה כי דברי שבח על נוסח א"י שמענו רק על נוסח המשנה, ולא על נוסח התלמוד. כאשר הראשונים רוצים לציין נוסח מדויק של תלמוד, הם מציינים לנוסח ספרד, כפי שציינו לעיל פרק שלישי, עמ' 102, ולא לנוסח א"י.
אולם לאחר גירוש ספרד שומעים אנו, כי בא"י נמצאים גם תלמודים ישנים. אלו דברי ר' יששכר בער איילנבורג, בהקדמתו לספרו באר שבע:
הציקתני רוח בטני להעלות על ספר זכרוני, ואח"כ שלחתי הכל לארץ ישראל ביד חכמי צפת תוב"ב כי נכספה וגם כלתה נפשי שגם המה יבחנו ויצרפו את דברי דאוירא דא"י מחכים... ושלח אלי החכם השלם מהר"ר יעקב [פליף] י"ץ מק"ק צפת... וכן רבים מן המעיינים בעלי תריסין מצאו און לי עזר וסיוע בהרבה מקומות בגמרות ישנות על קלף דווקני הנמצאות בא"י מימות עולם שהיו בזמן חכמי המשנה והגמרא.
ר' יששכר משבח את ארץ ישראל משום שנמצאים בה ספרים ישנים, קדומים מאוד, של תלמוד, דבר שדומה שלא שמענו עד עתה.
למדנו מדברי ר' יששכר, כי בצפת נמצאים ר' יעקב פליף וחבורתו, העוסקים בלימוד התלמוד, וברשותם כתבי יד. ואכן מצוי כיום כתב יד הכולל העתק של הגהות ו"גליונות" שנכתבו על תלמוד דפוס ויניציאה, ויש בהם: תיקוני טעויות דפוס, הגהות בנוסח התלמוד, הגהות בדברי רש"י ושאר הראשונים, ליקוטים וחידושים של הראשונים, ליקוטים מהגהות מהרש"ל, וכן הגהות וחידושים מאת הכותבים עצמם. כתב יד זה נחקר בידי הרב דוד לבל, ולהלן עיקרי מסקנותיו:
בעיה"ק צפת חי במאה הרביעית חכם בשם מוהר"ר אברהם בהר"ר יצחק פליף... בידו היה, כנראה, טופס הגהות של רבינו בצלאל אשכנזי, שהכיל הגהות ותיקונים בלשון הגמרא ורש"י ותוס', והבאות מפירושי הראשונים... והעתיקם לעצמו בהוספת הגהות וחידושים ממנו עצמו ומרבני זמנו, ממנו עבר כ"ז לידי חתנו, אף הוא אחד מחכמי צפת, ר' יעקב ב"ר חיים אשכנזי, שלבסוף חתם שמו: יעקב חיים פליף, והוא הוסיף ליקוטים מראשונים, הגהות וחידושים ממנו ומרבני זמנו.
ר' אברהם פליף כתב הגהות לא רק על התלמוד. מצויות בידנו כיום הגהות על גליונותיהם של ספרי מדרש שונים, על השאילתות, על שבלי הלקט ועוד, ויש הסבורים שהן נכתבו ע"י ר' אברהם פליף. ואפשר שכתב גם הגהות על ספר עין יעקב.
(ה) הגהות לירושלמי ולשאר ספרי חז"ל
כדי להשלים את התמונה על חכמים-מגיהים בא"י, יש להוסיף, כי אף שלימוד המשנה היה כאמור עיקר גדול בא"י באותה העת, הרי מצינו כי בין החכמים שמנינו יש כאלה שעסקו גם בהגהת שאר ספרי חז"ל, ולא הסתפקו רק בהגהת המשנה. סביר שגם חכמים נוספים הגיהו עוד ספרים, אבל אין לנו ידיעות על כך.
על העיסוק בתלמוד הירושלמי ובהגהתו, כבר סיכם ר"ש ליברמן:
סוף דבר ראינו שבמאה הרביעית לאלף הששי ובסמוך לה לפניה ולאחריה התעוררו החכמים שנולדו בא"י, ואלה שהיה בדעתם לעלות לשם לחבר פירושים לתלמוד של א"י ולהגיה אותו.
כמגיהים של הירושלמי ציין ליברמן את ר"מ די לונזנו ואת ר' בצלאל אשכנזי. שניהם כתבו את הגהותיהם בגליון הירושלמי. עוד ציין ליברמן לר' יוסף קורקוס המזכיר ירושלמי מוגה. כן הראה ליברמן כי בא"י היו ספרים ישנים של התלמוד הירושלמי, ועובדה זו מצטרפת לאמור. היינו, בא"י עסקו באותה העת, לא רק בפירוש הירושלמי, אלא גם בתיקון נוסחתו. אלא שאין בידנו ידיעות רבות על כך.
בדומה לכך מצינו גם ביחס למדרשים. ידוע לנו כי ר' סולימן אוחנה עסק גם בהגהת מדרשי הלכה. ר' מנחם די לונזנו עסק במדרשי אגדה. הוא הדפיסם על פי כתבי יד שהיו ברשותו, וגם השתמש בכתבי יד בחיבוריו. אמנם לא ראיתי שיוזכרו הגהותיו בגליון המדרש.

הערות:
מקום יוצא דופן נמצא בראבי"ה, ברכות סי' לד, מהד' אפטוביצר, עמ' 21: "וכן נמצא בספר [ירושלמי הבא] מישיבת ירושלי'". ואילו בהגהות מימוניות, הל' ק"ש, פ"א סוף סי' ב, כתוב: "ובראבי"ה כתב שכדבריהם ומנהגיהם נמצא בספר הבא מישיבת ירושלים". ר"א אפטוביצר שם העלה השערות שונות בכוונת הראבי"ה, ואפשר שהכוונה אכן לבבלי, ראה הערה 65.
בחידושיו לכריתות כו ע"א ד"ה לאשתרויי, כתב: "נראה לי דשבוש הוא שנפל בספרים וצריך להגיה... אחר שכתבתי זה בא אלי אגרת מארץ ישראל מק"ק צפת תוב"ב שכתב לי החכם השלם מהר"ר יעקב יצ"ו וז"ל ומה שהקשה מר... אני הקשתי קושיא זו בשם מעכ"ת אל הרב הגדול ראש המדברים בכל מקום דכל רז לא אנס מיניה החסיד מוהר"ר שולאמא יצ"ו, והשיב לי בעל פה ואמר לי זוכרני כשלמדנו מסכת שבועות בישיבה הגדולה בימי הרבנים הקדושים אשר בארץ היינו מגיהים... ממש כדבר מר עכ"ל, ושמחתי כי נחני אלקים בדרך אמת וכוונתי לדעת הגדולים ת"ל". מוהר"ר שולאמא הנזכר כאן הוא כנראה ר' סולימאן אוחנה, וכן כתב אפשטיין, משנה, עמ' 1288, הערה 1. לעת עתה לא מצאתי בחידושיו על חילופי דברים בינו לבין חכמי א"י. (בכריתות שם ד"ה מצורע, כתב ששאל מאת ר' אהרן מחבר קרבן אהרן). אגב, כאן שמענו כי חכמי א"י הכריעו לעניין נוסח על פי סברא, ולא על פי כתבי יד.
תודתי לר"ב דבליצקי שהעירני כי הרמב"ן לשבת טו רע"א הזכיר: "ובספר הישן מא"י", וכן התוספות להוריות ב ע"ב ד"ה וליטעמיך הזכירו: "ובספר מדוייק הבא מארץ ישראל", והכוונה לתלמוד.
ראה: מסכת יבמות עם שינויי נוסחאות וכו' הנקרא דקדוקי סופרים השלם, בעריכת ר"א ליס, מהד' מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 42–45; מ"א זושא קינסטליכר, 'ישיבת "גביר אויבן" בצפת ובירושלים', צפונות, א (תשמ"ט), עמ' עד–עה. פירוט רב יותר על עניין זה, ועל כתבי היד השונים השייכים לחוג זה, ראה מ' בניהו (לעיל הערה 1). וראה עוד: הגהות והשלמות מכת"י למסכת נדרים, ע"י הרב הלל פרוש, מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים, תש"ן, עמ' 33–37.
ראה: ש' ליברמן, 'על שני כתבי יד', קרית ספר, יג (תרצ"ו), עמ' 105. אמנם ליברמן לא זיהה את הכותב, והזיהוי נעשה ע"י בניהו הנזכר בהערה הבאה.
ראה על האמור, מ' בניהו (לעיל הערה 1), עמ' קא–קב.
'משהו על מפרשים קדמונים לירושלמי', ספר היובל לאלכסנדר מארכס, ניו יורק, תש"י, עמ' שא–שטו.
בביאורו לרמב"ם, הל' כלאים, פ"ו ה"ו, הל' מעשר שני פ"ג הי"ד.
ראה מה שכתבתי בשרי האלף, מהד' שנייה, ירושלים, תשל"ט, עמ' תקנג, מס' 6, 8, שם ציינתי לספרות הנוגעת בכך. וראה עתה בהרחבה רבה בדברי מ' כהנא, 'פירושים לספרי הגנוזים בכתובי יד', ספר הזכרון לר"י נסים, סדר שני, ירושלים, תשמ"ה, עמ' קז–קי.
רחיד"א בשם הגדולים, מערכת ספרים, ערך מעריך, כתב: "מעריך חיבר הרב עיר וקדיש מהר"ם די לונזאנו לפרש איזה תיבות בירושלמי ומ"ר והזוהר. ופירשם באור מדעיי לא סבריי לפי שהוא ז"ל היה יודע בלשון יוני וטורקי וערבי... ובר מן דין היו לו הספרים כתובי יד ונוסחאות דווקני". וראה גם: רא"ל פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, תרפ"ח–תר"ץ, חלק א, עמ' 134,

[הבונה]

לא יאומן!!!