אחד ממפרשיו הקדמוניים של פי' רש"י על התורה הלא הוא 'ספר הזכרון' לר' אברהם באקראט שהיה מגולי ספרד. ומדי עייני בדבריו בפרשתנו מצאתי שם דבר פלא שיש ליישבו.
דבריו נסובו בענין המגדף, על המדרש שהביא רש"י בפסוק 'ויצא בן אשה ישראלית': מהיכן יצא וכו', מפרשה שלמעלה יצא, לגלג ואמר 'ביום השבת יערכנו' הרי דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, שמא פת צוננת של תשעה ימים.
וכתב שם בספר הזכרון: ואומרו 'מתשעה ימים' לפי שאפיית לחם הפנים אינה דוחה שבת ובערב שבת היא נאפה וכשמסירו ביום השבת בבוקר כדי לתת לחם חם נמצא שהוא מט' ימים, ואע"פ שהסרתו היתה בבוקר כדאמרן כל הלילה שעבר, מיהא לחם מט' ימים הוה, והמלגלגין ובעלי לשון הרע מגזימין בדבריהם ולכן אמר מתשעה ולא אמר משמונה. עכ"ד.
ואנוכי תמה הלא משניות מפורשות הן במס' מנחות ובמס' ערכין בזה"ל: לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה ולא יתר על י"א וכו'. ולדבריו מפני מה אמרו חז"ל 'תשעה' ולא שמונה?
יתר על כן, הלא המעיין בתוך דברי המדרש ימצא שאמרו להדיא: מפרשה של מעלה יצא וכו' אמר דרכו של מלך להיות אוכל פת חמה, שמא צוננת, כההיא דתנינן תמן לחם הפנים אינו נאכל פחות מט' וכו'. וצ"ע.