פורום אוצר החכמה

קראתי פעם באיזה מקום שהגרי"ז סולובייצ'יק עמד פעם במפרסת ביתו במוצ"ש של אחד משבועות ספירת העומר קודם שהגיע ה"אכטיל" (היינו שמינית היום והוא צ"ב דקות אחר השקיעה. כידוע נהגו בבריסק להקפיד שלא להתפלל מעריב קודם זמן זה) ומאחד הבתים שלידו נשמע קול אשה מזמרת ברדיו או טייפ. מי שעמד לצידו העיר לו שאולי אסור לשמוע מפני שלא יצאה עוד שבת והשיב לו הגרי"ז שהמשמיע אינו מחוייב לאכטיל. שוב העיר המלווה שהרי"ז קול באשה ערווה ואמר לו הגרי"ז שזה לא קול אשה אלא קול מלאכותי. הוסיף והעיר הלה שבימי אבילות הספירה קאימנא ועל השלישית לא השיבו אלא שב לביתו.
חיפשתי מלמעלה ולא מצאתי בעובדות והנהגות. האם מישהו ראה/שמע על מעשה זה או ששר החלומות מתעתע בי?
אגב לעצם הסיפור הנה בפרט הראשון אין חידוש ובודאי דל"ח נהנה ממעשה שבת אחרי שכבר יצאה השבת מעיקר הדין. וגם לגבי קול באשה יש מעין זה בספר עובדות והנהגות (ח"ד עמ' לג) שר"ע בלוי שאל את הגרי"ז אם הוא שומע ברדיו קול אשה לאונסו אם יש בזה איסור והשיב לו דאי"ז קול אשה אלא קול רדיו. (ויש בזה אריכות בפוסקים אלא שרובם דנים מסברא אחרת משום שאין איסור באינה מכירה וכבגדי צבעונין והרבה חולקים ע"כ ואכ"מ).

יהודי יקר כתב לי באישי שאולי יש מעין זה בספר הדור והתקופה של ר"א שלזינגר. אין לפני ספר זה ואני לא מוצא אותו במאגרים האם מישהו נגיש אליו ויוכל לבדוק שם?
ישא"כ מראש.

אברימי כתב:קודם שהגיע ה"אכטיל" (היינו שמינית היום והוא צ"ב דקות אחר השקיעה. כידוע נהגו בבריסק להקפיד שלא להתפלל מעריב קודם זמן זה).

אשתקיל מילוליה. 90 דקות הם ולא יותר (22.5*4=90)

אצל הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל היו מתפללים באכטיל לפי תשעים דקות זמניות. מה המקור לזה?
לפעמים זה היה שעתיים אחרי שבת. הגרי"מ עצמו נפטר בתוך זמן זה ובניו מתייחסים לזה שנפטר בשבת.

מקור האכטל הוא שיטת ר"ת לפי השיטה שמיל הוי 22.5 דקות ולפי השיטה שמשבים שעות זמניות.

חשבון ה-90 דקות מתאים גם לחישוב שהמיל הוא 18 דקות, לפי השיטה (פסחים צד, א) שמחשבים 5 מיל מהשקיעה עד צה"כ (5X18=90).

המונח "אכטיל" מתאים יותר לחישוב זה שבו אנו מחשבים 12 שעות היום מעלות השחר עד צה"כ, ו-90 הדקות שמהשקיעה עד צה"כ הם עצמם חלק שמיני מכלל היום.
אבל לפי החישוב של 22.5 למיל אנו מחשבים את היום מזריחת החמה עד שקיעתה, ואילו פרק הזמן שמהשקיעה עד צה"כ מחושב בנפרד, והוא גופו אינו חלק שמיני של היום.

איני בקיא כ"כ בסוגיות החמורות של זמני היום אך קראתי לאחרונה את דברי רי"ד הארפענעס בספר נשמת שבת ח"ב ושם האריך (סי' תפח-ת"צ) לבאר כל השיטות שיש בחישוב זמן צאה"כ לדעת רת"ם. (72.90.96.120. חישוב לפי שעות זמניות ולפי מעלות). http://www.hebrewbooks.org/9693

באקראי נתקלתי בזה ואני מתנצל על ההקפצה

כעין הסיפור ממש שבראש האשכול איתא בעובדות והנהגות לבית בריסק ח"א עמ' רנד

פעם אחר צאת השבת ועוד לפני שהתפלל מרן הגרי"ז זצ"ל תפילת מעריב שכן עוד לא הגיע זמן האחטיל שמינית ישב מרן הגרי"ז במרפסת ביתו על כיסא כדרכו...
לפתע נשמע קול מוזיקה מרדיו בבית סמוך ושאלו את מרן הגרי"ז האם מותר לשמוע ואמר "הם לא מחוייבים לשמור את האחטיל"...
ושוב שאלו אותו הרי שומעים שם קול של אשה ואמר מרן הגרי"ז "דאס איז נור הפלטה" ["זהו רק תקליט..."] ולא שייך בזה קול באשה ערוה...
ושוב שאלו את מרן הגרי"ז הרי עתה הם ימי הספירה ואמר מרן הגרי"ז "איר זיינט גירעכט"... ["אתם צודקים"...] ומיד קם ונטל את הכסא והכניסו הביתה וישב שם...

ובח"ד שם (עמ' לג) איתא באופ"א [ההדגשה שלי]

סיפר לי חכם אחד שליט"א הרה"צ לוחם מלחמות השבת רבי עמרם בלויא זצ"ל שאל פעם לרבנו הגרי"ז זצ"ל על קול אשה ששומע לאונסו מרדיו אם יש בו חשש משום קול באשה עתה לבינו ענה לו כהאי לישנא "אין זה קול אשה כי אם קול רדיו"