פורום אוצר החכמה

בת קול הוא מה ששומעין כשאחד מוציא קול ביער או במקום אחר, אז שומע כאילו אחר גם כן מוציא קול כזה, וזה אנו שומעין בחושינו, כשאדם מוציא איזהו דיבור, אזי שומעין גם כן זה הדיבור בעצמו, נמצא שהבת קול מהפך את הדיבור מראשו לסופו ומקרב סופו לעצמו, למשל, כשאדם מוציא דיבור של 'ברוך', בודאי יוצא האות בית בראשונה ונתרחק מאדם, ואחרכך מוציא הריש של 'ברוך', ואז הריש קרוב אל המוציא מהבית, וכן הכף שמוציא באחרונה הוא קרוב לאדם הזה יותר מהריש, והבת קול לוקחת זאת התיבה 'ברוך' ומהפכת אותה מראשה לסופה, ומהפכת את הבית שתהיה קרוב לאדם יותר מהריש, והריש מ, נמצא שהכף שהיא סוף ותכלית של התיבה, שהיתה רחוקה מתחלה מהבת קול בתכלית הרחוק, עכשיו היא קרובה בתכלית הקרוב, כי כן אנו שומעין, שבת קול מוציא תבת 'ברוך', בתחלה בית, ואחר כך ריש, ואחר כך כף, נמצא שהכף שהיא התכלית, שהיתה מתחלה בתכלית הרחוק מהבת קול, עכשו נתקרב בתכלית הקרוב, כי הבת קול הפך את התיבה.

דגל מחנה אפרים (ריש ויקרא) כתב:ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וגו' (א, א). ופירש רש"י אליו היה מגיע הקול שהוא לבד שמע וכל ישראל לא שמעו, ויש לומר בזה בדרך רמז על פי ששמעתי מן אא"ז זללה"ה על הגמרא (אבות ו', ב') בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב וכו' והקשה ממה נפשך וכבר נדפס הוא בספר הקדוש תולדות יעקב יוסף, וביאר הוא ז"ל כי הבת קול הוא הרהורי תשובה הבאים לאדם בכל יום ומי שיש לו דעת תיכף כשבא לו הרהור תשובה אזי מבין הוא שזהו מן הכרוז שמכריזין שובו בנים שובבים ומיד מפשפש במעשיו ושב בתשובה שלימה אבל מי שאין בו דעת אינו מרגיש כלל בהרהור תשובה שבא לו ואינו פונה אליו כלל, וזה יש לומר שרומז רש"י בפירוש הפסוק ויקרא היינו מה שקוראין ומכריזין בכל יום שהוא הרהורי תשובה אל משה רק אליו מגיע הקול היינו מי שהוא בבחינת משה סוד הדעת אבל כל שאר ישראל שאינם בבחינת דעת לא ישמעו כלל את קול הכרוז כי אינו משים על לב כלל ההרהור תשובה הבא לו וקל להבין.