פורום אוצר החכמה

ראיתי באיזה ספר דאיתא

לא יתמנה אדם פרנס על הצבור אלא אם כן יודע בנפשו שהוא צדיק גמור

האם יש לשון חז"ל כזה, או מובן דומה לזה

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיד עמוד א

ואמר רבי יוחנן: איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הציבור - זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ואפילו במסכת כלה. ואמר רבי יוחנן: איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו - זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים, והני מילי - למיטרח בריפתיה. ואמר רבי יוחנן: איזהו תלמיד חכם - כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה. למאי נפקא מינה - למנוייה פרנס על הציבור. אי בחדא מסכתא - באתריה, אי בכוליה תנויה - בריש מתיבתא.

לא הבנתי. הרב השואל שליט"א שאל על צדקות, והרב המדיב שליט"א ענה על גדלות בתורה.

בברכה, עד לאחרונה לא ידעו מהשכלול הנפלא שאצלך הוא פשוט, שיש צדיק ע"ה ות"ח רשע.

בדורות הפרימיטיביים חשבו שלא ע"ה ח' ולא בור י"ח, וכן שאם ראית אדם שחכמתו מתקיימת, מוכח שיראתו קדמה.

ידידיה כתב:בברכה, עד לאחרונה לא ידעו מהשכלול הנפלא שאצלך הוא פשוט, שיש צדיק ע"ה ות"ח רשע.

בדורות הפרימיטיביים חשבו שלא ע"ה ח' ולא בור י"ח, וכן שאם ראית אדם שחכמתו מתקיימת, מוכח שיראתו קדמה.

כל ת"ח הוא גם צדיק גמור?

ודאי!
והראיה ש"צ שר"י.
(והייתי מביא עוד כמה דוגמאות מדורנו אך אכמ"ל)...